מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מסע בחיי כאחות

שתינו ביחד על יד אגם הפארק ברעננה.
טפול בפצועי מלחמת ההתשה ב-1970.
מסע בחיי כאחות למקצוע בבתי חולים בתקופות שונות

שמי חנה נתנאל בלטנר, נולדתי בתאריך: 13/01/1947 להורים: עליזה ואברהם בלטנר.

תקצר היריעה מלספר ולהכיל את סיפור חיי והתחנות שעברתי בדרכי עד כאן, לכן התמקדתי בעיקר בפרק המשפחתי והמקצועי ובתקופות השונות המתיחסות לנושאים הללו…

 

1949 – העלייה לארץ ישראל

ימים שלאחר מלחמת השחרור ותקומת המדינה, משפחתי עולה ממצרים לארץ ישראל ומתיישבת במושבה מנחמיה (נוסדה ב – 1901) אשר בעמק הירדן. תנאי הקליטה קשים מנשוא בשל מחסור במזון, בגדים  ובעיקר-היעדר בית לגור בו. זכורה לי התקופה שגרנו באוהל ברוח, בקור ובגשם עד שניבנה ביתנו הראשון במושבה בידי הוריי. אבי האומן שידע רק לצייר, כי זה היה מקצועו הבלעדי, נאלץ בלית ברירה לעבוד בגידולי השדה ועבודת אדמה מתישה כיד עזר לאחיי בנשיאת עול הפרנסה.

%d7%91%d7%a6%d7%91%d7%90

בתמונה זו יצאנו למחנה גדנ"ע בבאר אורה, כל קבוצת הנוער " שחרית ב' " מאיילת השחר.

 

1960-קיבוץ איילת השחר

תנועת הנוער העובד והלומד מטעם הסוכנות היהודית, מסייעת לי להשתלב בקבוץ להמשך לימודים ועבודה במשק: בקטיף תפוחים, דילול כותנה, בית הארחה ועוד… הפרידה מהבית, משפחה וחברים היתה כואבת במיוחד, לאור העובדה שהקשר איתם היה באמצעות מכתבים בלבד.הגעגועים תקפו והביקורים פחתו בשל המרחק מהבית. מבחינה חברתית השתלבתי באורח חיי הקבוץ, הלימודים והטיולים וכן הגד"נע (גדודי נוער) שהכשיר אותנו לקראת טירונות בצבא.

בשנת 1963 חברת הנוער "שחרית ב' " בקיבוץ איילת השחר מתפרקת ורוב חבריה מתפזרים וחוזרים לביתם.

%d7%91%d7%a6%d7%91%d7%90-%d7%a6%d7%91%d7%a2%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%aa

טיול שנתי לאילת עם עם חבריי לצבא בשנת 1967.

 

1965-בית ספר לאחיות בעפולה

אני מסיימת את לימודיי בבית הספר לאחיות בבית חולים העמק שבעפולה ולאחר שנת חובה, מתגייסת לצבא כאחות בבי"ח רמב"ם בחיפה.

h2

צוות ביתן 20, 1969/70.

 

1967-מלחמת ששת הימים

מלחמת ששת הימים פורצת זמן קצר לאחר גיוסי לצה"ל ותחילת עבודתי כאחות וכחיילת, המחלקה הכירורגית 'בהיכון' לקראת הבאות. "השקט שלפני הסערה" לא נמשך יותר משבוע עד שהחלו להגיע הלוחמים הפצועים מרמת הגולן וגדשו את המיטות במחלקות ובחדרי הניתוח. אני נימניתי עם הצוות הרפואי המטפל פיזית בקליטת הנפגעים. כאבם של הפצועים חדר לנימי נפשנו לעומקים שלא ידענו, התבטא ב"תורנות בכי" ומירורים בכל עת. שנפרדנו ללא שוב מאחד המאושפזים. עבדנו ללא לאות במשמרות בוקר ולילה ברצף. תחושת הסיפוק והעזרה למען חיילנו לא הותירה מקום לדאגה עצמית, לאפיסת כוחותנו או לעינינו הטרוטות מעייפות.

h3

תל השומר, 1969. טיפול בפצועי מלחמת ההתשה.

1968-מלחמת ההתשה

בית חולים תל השומר (שיבא, כיום). השתחררתי מהצבא. עובדת כאחות צעירה בת 20 שנה באחת המחלקות המורכבות ביותר, בביתן 20 כאשר מנהל המחלקה הוא דר' קצנלסון. מלחמת ההתשה בעיצומה, נחשפנו למלחמה מסוג אחר, ממושכת יותר, תובענית יותר מבחינה טיפולית וחומרת הפגיעה. קלטנו את פצועי פעולות התגמול כמו מבצע "האי גרין" "שדואן" והטבעת המשחתת אח"י אילת שהסבה לנו נפגעים רבים…. הכרתי אנשים יקרים, בחלקם כאלה שלא שרדו לצערי. אך גם לוחמי שייטת 13 ומפקדי שריון שנפצעו ושוקמו וכיום מתפקדים במגזר הפרטי אזרחי.

h4

ביתן 20, תל השומר. 1969.

1970-משפחה וילדים

%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%95%d7%94%d7%90%d7%97%d7%99%d7%9d

משפחת בלטנר. בתמונה משמאל לימין: אני, אחותי יפה, אחי שמואל ז"ל, אחי משה ואשתו שושנה. למעלה: בתי יעל נתנאל ישראלי, וגיסתי אודט בלטנר.

נישאתי ליצחק נתנאל ז"ל שלימים ניפטר ב-1989 מנישואינו נולדו לנו שתי בנות מקסימות, יעל ורינת, אשר העניקו לנו ארבעה נכדים מופלאים. בסיום יצויין שהמשכתי בקריירה כאחות מוסמכת עוד שנים ארוכות בבית החולים וולפסון במקום מגורי הקודם בחולון. כיום לאחר פרישתי לפני שנתיים מהמקצוע (לאחר 45 שנים) מתעסקת בפעילות ופנאי כמו שחייה, הליכה, חוגים, קריאת ספרים ועוד… כיום אני מתגוררת בעיר רעננה "ומנסה" להשתלב בזמני הפנוי בקהילת גמלאי "הגיל השלישי" לסיכום יצויין שללא הסיוע של המיזם ושל נכדתי הבכורה והיקרה שלי – נויה, לא הייתי מגיעה למעמד הכתיבה המכובד הזה של מפעל המורשת שייזכר לדורות הבאים…

בתמונה: אני ומשפחתי הגרעינית בזמן שאנו חוגגים את יום הולדתי ה-70.

הנוכחים בתמונה מימין לשמאל: חתני שלומי פוקס, שתי נכדותי, שירה ונויה ישראלי,אני, בתי יעל נתנאל ישראלי, בתי רינת פוקס ושני ילדיה (נכדי) ליאור ואילון פוקס ונעם ישראלי, חתני (בעלה של בתי יעל).

%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%97%d7%aa%d7%99%d7%aa

הזוית האישית

אני חושבת שסיפור המורשת הבין דורית תרם לי ולנכדתי לנבור בשורשי עברי בתקופות שונות בחיי ובכך ייזכר לדורות הבאים.

מילון

מושבה
מושבה היא צורת התיישבות כפרית בישראל, המתבססת על בעלות פרטית על הקרקע, הבית והמשק.

ציטוטים

”"תחושת הסיפוק והעזרה למען חיילנו לא הותירה מקום לדאגה עצמית, לאפיסת כוחותנו לעינינו הטרוטות מעייפות"“