מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מסע אל עברי הסיפור של רחלה סגל

חזרה אל העבר של רחלה סגל

שמי רחלה, ילידת קריית מוצקין, נקראתי על שם סבתא רבא שלי. גדלתי ברחוב ברק 58. בבית היו שלושה  חדרים, ששניים מתוכם הושכרו לעוד שתי משפחות. בחדר של הוריי היו חמש נפשות. היה מטבח משותף לכל המשפחות. אבל את הכביסות אמא כיבסה בחצר.

שיחקנו ברחוב כדורגל עם הבנים וקלאס. בחצר היה עץ גדול מאוד שעליו בילינו שעות רבות. בבית ספרי, בית ספר "אחדות", הקימו מועדון של תנועת הצופים ושם התנהלו כל הפעולות ורקדנו כל ימי שישי ושבת. היו לנו מדריכים בצופים, והם ספרו לנו סיפורים על תנועת הצופים ובכלל. היו לי שני אחים גדולים. נהגנו ללכת לחוף גליה וכל חבריי היו מתאספים שם בימי שבת בבוקר. היינו הולכים בימי שישי שבת לבית הכנסת.

לאימי קראו אסתר ולאבי קראו נח. אבי ובעלי נפלו במלחמת ישראל. הורי עלו לארץ מפולין ומרוסיה, ונפגשו על האנייה שמגיעה לארץ, ונישאו בארץ. אבי עבד בתחנות הקמח ואמי עבדה בבית וגם התנדבה לוועד חיילים שהגיעו לחופשה ב"ויצו". הורי היו אנשים יפי תואר ונדיבים, ואהבו תמיד לעזור לעולים חדשים להתאקלם. כל זמן שאבי היה בחיים היינו שרים את כל השירי השבת בזמן הקידוש ואבי היה מברך על היין והחלה, ותמיד הייתה אווירת אושר ושמחה בבית.

כל זה היה עד מלחמת השחרור, בשנת 1948 בה נפל אבי ואמי נפטרה לאחר שש שנים מצער על מותו של אבי. לפני מותה היא חלתה במחלה סופנית. כשאבי נהרג הייתי בת 10 וכשאמי נפטרה הייתי בת 16. אחיי התחתנו בפרק השנים האלו אחרי מות אמי. אני הייתי אתה עד רגעה האחרון. החגים היו קשים ועצובים לאחר מות אבי. אחי נפטר ממחלה סופנית בגיל 58, ולכן הייתה סיבה נוספת לעצב.

בגיל 17 וחצי התחתנתי כי נשארתי לבד ולא היה מי שיהיה איתי. סבא וסבתא שלי היו מבוגרים מאוד והתקשו לעבור את כל הדרך הקשה, ולכן כמעט ולא התראינו. בפרק הזמן הזה פגשתי את בעלי יהושע, ולאחר תקופה קצרה נולדה ביתי אסתי. לאסתי נולדה ילדה, ובזמן ההכנות לחנוכה היא חזרה מהגן עם חנוכייה שהיא הכינה לבדה מחמר. השמחה היית גדולה שהדלקנו את הנרות בחנוכייה שלה. לימים המשכנו במסורת של הדלקת הנרות, והשתדלתי לשמור על אוירה שמחה בחגים אצלי בבית. וכיום אני ממשיכה עם ארבעת נכדיי וארבעת הנינים שלי בשמחת החג.

חלק א' בית ההורים

אני נולדתי בארץ ישראל בעיר חיפה. אני קרויה על שם סבתא רבא שלי. אני גדלתי ברחוב ברק, ושם גרו הרבה ילדים שאיתם שיחקתי, וזה היה המקום האהוב שלי. למדתי בבית הספר "אחדות" מכיתה א' עד סוף התיכון. בבית שלי היו שלושה חדרים, מתוכם שניים היו מושכרים. בבית הייתה מקלחת שאת המים שלה חיממו בעזרת אש. אימא שלי כיבסה בחצר. בחצר היה עץ גדול עליו שיחקנו. בימי שבת הלכנו לים עם המשפחה והחברים. בית הכנסת היה בקרבת מקום. אבא עבד בתחנות הקמח הגדולות של חיפה. ואימא הייתה עקרת בית, ואת כל העזרה והעבודה בחדרים בבית עזרו השכנים. אימא לימדה אותנו לבשל ולאפות וניקיונות לרוב. את גינת הבית טיפחנו ועזרנו לגדל צמחים בגינה. בבית היו יחסי פתיחות ומשמעת. חשוב לציין כי היינו בית מסורתי ובערב שבת ישבנו לאכול ארוחת ערב ולעשות קידוש עם זמירות שבת

חלק ב' זיכרונות ילדות

fullsizerender
רחלה, בנותיה ונכדיה

רוב החברים שלי היו מבית הספר, מהרחוב ומהצופים, שמותיהם היו סרקה, איילה ועופר, דן, גד ומשה.

במסגרת הצופים היינו יוצאים להרבה טיולים ולקיבוצים למחנות עזרה ועבודה. בכל שבת היו פעולות בהדרכת מדריכים, ולאחר מכן היינו מסיימים בפעילות ריקודים בשנים יותר מאוחרות הכרתי בבית הספר את בעלי ז"ל שהיה גדול ממני בשלוש שנים.

אהבתי לשחק עם החברים במחניים, כדורסל, ארבעה מקלות, מחבואים, לטפס על עצים ותופסת. פעם בחודש היה לנו "יום קופים" שבו היינו מטפסים על עצים ומשחקים כמו קופים.

 

בכל בוקר היה מפקד בוקר של כל הכיתות. המורה שלי לספורט אירגן בכל בוקר את המפקד. היינו עומדים בסדר שורות כל כיתה עמדה בחצר, ובסיום המפגש כל כיתה צעדה לכיתת הלימוד. לקראת תחרויות ספורט, המורה היה מוציא אותנו לאימונים לקראת תחרויות. שמו של המורה היה יחזקאל רוזן שהיה מורי לספורט מכיתה א' עד סוף כיתה י"ב, והוא נפטר בשיבה טובה בגיל 101. בבית הספר יצאנו ללמוד חקלאות בשטחים סביב בית הספר, ובמסגרת השיעור גידלנו ירקות, פרחים ועצים. המורה הזכור לי ביותר הוא מתתיהו פינס, לימים היה מנהל. הוא לימד אותי מכיתה ג' עד כיתה ז'. בבית הספר היה חדר אוכל ומורה לתזונה לימדה אותנו להכין מאכלים. בחדר האוכל היו תורנים שהיו מגישים את האוכל. המאכל האהוב עליי בבית הספר היה סלטים וירקות. חצר בית הספר הייתה מקום מפגש של כל החברים שלי. היינו משחקים במשחקי ספורט שאהבנו. כשהייתי בכיתה ד' אבא שלי נהרג במלחמת השחרור, ובבית הייתה אווירה עצובה מאוד.

חלק ג' זיכרונות ילדות

בזמני האזינו לשירים של ארץ ישראל, ורקדנו ריקודי הורה, ריקודי עם ופולקה. בשנות העשרים לחיי הייתי נשואה עם ילדה בת שנה. כשהייתי בת 19 בעלי נהרג במלחמה. אני ניגנתי על אקורדיון עם לימוד מורה. אהבתי לנגן מחרוזות של שירים וקונצרטים. אהבתי להאזין לתקליטי שירי ארץ ישראל ולרקוד ריקודים סלוניים וריקודי עם. אחי הגדול קנה פטיפון. לאחר שבעלי נהרג התחלתי לעבוד בתור פקידה בהנהלת חשבונות שלמדתי בזמן עבודתי. בזמני הפנוי אהבתי להתאמן ולשחק משחקי ספורט. בימי שישי הייתי הולכת לצופים לפעילויות הריקודים והשירה, ובשבתות היו פעולות ומשחקים. כשהייתי בת 28 עברתי לרמת גן, שם הכרתי את בעלי השני.

חלק ד' אהבה ומשפחה

את בעלי השני הכרתי במספרה ששם הסתפרתי. הוא היה ספר גברים ונשים. לימים ילדתי את בתי השנייה ושמה הוא חיה. בתחילה הייתי די מאושרת עם המון זיכרונות מהעבר ותקוות לעתיד. בהמשך הזמן התנאים הלכו והיו קשים מאוד. ולאחר שנים התגרשתי מבעלי השני. לאחר שהתגרשתי עבדתי בדואר והתקבלתי להיות מנהלת בדואר. אהבתי את העבודה שלי. עבדתי בדואר עד שיצאתי לפנסיה. קשריי עם בנותיי היו טובים, בבית היו קשרי פתיחות בין הבנות וביני, ותמיד עקבתי וידעתי מה מצב הבנות שלי בחברה ובבית עד שהתחתנו. כיום יש לי 5 נינות ונין.

חלק ה' עלייה תקומה והתיישבות

אני לא עליתי לארץ, אבל הוריי עלו. הוריי עלו באוניית מעפילים אימא מפולין ואבא מבלרוס בתקופת העלייה השנייה. כשהם ירדו מהאנייה לא היה להם מקום לישון בו, אז הם ישנו מתחת לעגלה. לפני שהגענו לקריית מוצקין הוריי גרו בצריף. אבא עבד בסלילת כבישים ואימא עבדה מכל הבא ליד. לאחר שנולדתי עברנו לגור בקריית מוצקין. אני הייתי תינוקת. ברחוב לידינו היה מחנה בריטי צבאי, ובכל לילה היו מעצרי בית, ולכן אסור היה לצאת מהבית. בימי העלייה המצב היה לא קל מפני שהמצב הכלכלי היה קשה, כי היו צריכים כספים לבניית מעברות ששם שיכנו את העולים החדשים. בזמן הכרזת המדינה הייתי בבית עם אימא ואבא ליד הרדיו, והקשבנו להכרזת מדינת ישראל. לאחר שידור החדשות כל בני הקריה הגיעו לכיכר הגיבורים בשמחה ושירה וריקודים עד השעות הקטנות של הלילה.

fullsizerender-1

רחלה מדליקה משואה בטקס זכרון

פרק ו' מתכון משפחתי

בבית הוריי בקריית מוצקין, בחגים ובשבתות היו באים סבא וסבתא, דודים וחברים של המשפחה כדי לחגוג. המאכל האהוב עלינו היה חמין ואכלנו אותו בכל הזדמנות שהייתה. אהבתי מאוד לאכול אצל סבתא דגים ממולאים ליפתן ופירות יבשים. ותמיד בחגים האווירה הייתה טובה . בבית השמחה הייתה תמיד מרובה. בימי שבת היינו שרים מזמורי חג.

ארוחות השבת היו צנועות מפני שמקורות הפרנסה היו מצומצמים, ובכלל המצב בארץ בשנות ה-40 לא איפשר ולכן הסתפקנו במה שהיה.

הזוית האישית

רחלה: למרות כל מה שעבר עליי, חיי תמיד היו מאושרים

דניאל שלום והילה כהן: אנחנו מאחלות לרחלה אושר, בריאות ושמחה. אנחנו חווינו עם רחלה חוויה לימודית, והכרנו אישה עם סיפור חיים מרתק, מעניין ומרגש

מילון

פתילייה
פתילייה היא גזייה המאפשרת לחמם עליה מים לכבס ולבשל.

ציטוטים

”גם אם החיים קשים לא לוותר.“