מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מסיפורי ילדות של סבתי אתי

סבתא אתי ביום חתונתה
עפרי וסבתא אתי 2020
שורשים בתימן ובסוריה וילדות בתל אביב

אני עופרי בן אהרון לביא, נכדה שמינית לסבתי אתי מור הנפלאה.

סבתא נולדה בתל אביב בשנת 1951כשלוש שנים לאחר תקומתה של מדינת ישראל. הוריה של סבתא הגיעו מארצות שונות, האבא יוסף מורחי מצנעה שבתימן ואמא יפה מזרחי מדמשק שבסוריה.

יוסף האב הגיע לתל אביב לאחר שקיבל אזרחות בריטית במפרץ עדן, שם חנה בדרכו לארץ ישראל.

האם יפה הגיעה מסוריה כשהייתה בגיל תשע ברכבת מדמשק עד חיפה. וסבתי הקטנה נולדה להם והיא הילדה התשיעית מתוך עשרה ילדים.

מזיכרונותיה של סבתא אתי

נולדתי בתל אביב. אצלנו בבית דברו רק עברית. כל אחי ואחיותיי עשרה במספר, כולנו נולדו בתל אביב חלקם נולדו בבית, ורק שלושת האחרונים נולדנו בבית החולים.  שמותיהם של אחי ואחיותיי מגדול עד קטן ,שלמי, מוטקה, נעמי, אורי, רחל, גבי, עוזי, דוד, אתי ואבנר.

סיפור ילדותי בתל אביב

גדלתי בתל אביב בשכונה שקוראים לה כפר שלם. שכונה שהייתה שייכת לערבים. היה זה בית גדול עם עצי פרי, היו תותים, זיתים, גויאבות, תאנים והיה גם עץ גדול של אקליפטוס. כיון שזו הייתה שכונה של ערבים, לא היה בה בית כנסת. אבי שהיה דתי החליט לבנות ולהקים במו ידיו בעזרת אחי הגדולים בית כנסת בחצר הבית. במקביל הוא כתב ספר תורה. לאחר שבניית בית הכנסת הושלמה כהלכה כל הגברים של השכונה באו להתפלל. אבי היה גם רב הבית כנסת, גם חזן, וגם פייטן. היה לו קול כל כך יפה שכל מי שעבר במקרה ושמע את פיוטיו היה עוצר להקשיב. אבי היה אוסף כל השנה מטבעות וכשהיה מגיע חג הפורים כל ילדי השכונה היו באים לבית הכנסת. לאבי היה מנהג בו בכל פעם שהוזכר שמו של המן הרשע מהמגילה, היה זורק באוויר חופן מטבעות וכל ילדי השכונה היו אוספים אותם. לימים אבי בנה בחצר הבית גם בריכה כדי שהמתפללים בחג הסוכות לקיים את מנהג התשליך.

בשנת 1960 כשהייתי בת תשע וחצי הלך אבי לעולמו. בלכתו הוא היה חסר לקהילה כולה. אנשים רבים שהגיעו להתפלל בבית הכנסת שהקים חשו בחסרונו הרב. אמי מסרה את בית הכנסת לאנשים בקהילה על מנת שיגיעו להמשיך ולהתפלל.

אלה זיכרונותיי מאבא. לצערי אין לי יותר זיכרונות בגלל שאבי נפטר כשהייתי מאוד צעירה. בסך הכל הייתי בת תשע וחצי. ואבי כשנפטר היה בסך הכל בן חמישים ושתיים.

זיכרונות מתקופת הנעורים

כשהייתי בת שש עשרה הכרתי את יהודה לוי שלימים היה בעלי ואב שני ילדיי הגדולים. נישאנו ובגיל 17 הפכתי לאם לבני בני הבכור. שלוש שנים לאחר מכן נולד בני השני אלון. היינו צעירים ולא כל כך הסתדרנו או הודרכנו ולכן התגרשנו. כשאלון היה תינוק רך הכרתי את רפאל בעלי השני. נולדו לנו שני ילדים נורית ואיתן. החיים עם רפאל לא היו קלים ולפני כחמש עשרה שנים התגרשנו. לא חוויתי כל כך את גיל הנעורים כפי שנהוג לחוות אותם כיום, גדלנו למציאות שונה, נלחמנו קשות לשרוד.

הזוית האישית

החוויה שלי היא שאני למדתי מסבתא את מה שקרה לה בחייה מאז שהייתה קטנה ועד היום. אני מרגישה שאני מכירה אותה טוב יותר מלפני התכנית הזאת. ממש נהנתי מהפרוייקט המשותף שלנו.

מילון

תשליך
תשליך זוהי תפילה הנאמרת ביום הראשון של ראש השנה, ליד נהר או כל מקור מים אחר, שמה של התפילה נלקח מהפסוק המופיע בה "ישוב ירחמנו….ותשליך במצולות ים כל חטאתם" ועיקר משמעותה, שנשליך מאתנו את החטאים אל מקום שיעלמו, וכך נחזור בתשובה. תפילה זו מופיעה בסדר התפילות לראש השנה הנמצא במחזור. מקור המנהג: הוא בדברי המהרי"ל שהיה מגדולי אשכנז והזכיר מנהג זה, בהמשך נהגו בו גם קהילות הספרדים וכן רבי חיים ויטל שהיה מגדולי המקובלים, שיבח מנהג זה. זמן אמירת התשליך הוא ביום הראשון של ראש השנה לאחר תפילת המנחה, אך לפני שקיעת השמש, (בשנה שראש השנה מתחיל בשבת, נוהגים ללכת ביום השני). בחלק מקהילות החסידים נוהגים ללכת לתשליך באחד הימים שבין ראש השנה ליום כיפור הנקראים "עשרת ימי תשובה" ולא בראש השנה עצמו. בסיום התפילה נהגו לנער את הבגדים ולהפוך את הכיסים, אחד מהטעמים לכך הוא להראות התנערות מהחטאים וזריקתם למים, כמופיע בתפילה "ותשליך במצולות ים כל חטאתם" ויהי רצון שנזכה להתנקות מהחטאים, אמן.

ציטוטים

”אבי שהיה דתי החליט לבנות ולהקים במו ידיו בעזרת אחי הגדולים בית כנסת בחצר הבית. “