מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מסוריה לישראל, מילדות לבגרות

סבתא זהבה והנכד דולב
זהבה בילדותה
ילדותי בסוריה ובארץ ישראל ואיך הפכתי להיות מי שאני היום.

נולדתי בשנת 1947 בעיר דמשק שבסוריה למשפחה עם 9 אחים ואחיות ושנה אחרי שנולדתי, נולדה לי אחות קטנה. כשנולדתי שמי היה לוריס. מכיוון שהפירוש של לוריס בצרפתית זה זהב שינו את שמי לזהבה.

ממה שאני זוכרת  מילדותי  גרנו בבית אמיד מאוד. אבי היה יהלומן והשאיפה הגדולה שלו הייתה לעלות לארץ. שלושת אחיי הגדולים עלו לארץ עם עליית הנוער (עוד לפנינו) וכשהמשפחה שלנו ניסתה לעלות לארץ, אסרו את אבא שלי והוא היה בבית הכלא (אסיר ציון בבית הכלא בדמשק) שלוש פעמים.

אנחנו גרנו בשכונה שהיו בה הרבה מאוד ערבים והיחסים בדרך כלל היו טובים. כשהכריזו על מדינת ישראל התחילו מהומות בדמשק נגד היהודים. באחת הפעמים רדפו אחרי, נפלתי, ועד היום אני סובלת מכאבים ברגל.

ב-1953 אבי ניסה פעם נוספת לעלות לארץ, הוא שיחד פקידים בדמשק שאפשרו לנו להגיע לגבול לבנון ומשם הבריחו אותנו דרך הגבול לצפון הארץ ומשם לחיפה. כשעשינו עלייה לארץ ישראל, הוריי שינו את שמי לשם זהבה. כשהגענו לארץ המשפחה התאחדה ואחיי שהיו לפני כן בקיבוצים באו לגור איתנו. אבי הצליח להעביר הרבה יהלומים לארץ וזה איפשר למשפחה שלנו לקנות דירה ולפתוח עסק. לא היו לנו קשיי קליטה כלכלית ולא גרנו במעברות.

הגעתי לארץ בגיל חמש וחצי, לא ידעתי עברית, לא הייתי בגן ילדים. כשהגעתי מיד הכניסו אותי לכיתה א', יחד עם אחי יצחק שגדול ממני בשנה וחצי. בשלבים הראשונים לא היו לי חברים בגלל קשיי שפה אך לאט לאט התחברתי להרבה חברות וחברים. אחרי שמונה שנים סיימתי את בית הספר היסודי בהצטיינות. אחרי בית ספר יסודי התחלתי ללמוד בבית ספר "אבן פינה" בערב ובבקרים עבדתי במשרד עורכי דין.

כשסיימתי את התיכון, מאוד רציתי ללמוד משפטים, אך לא היו לי תנאים לזה. לכן,התחלתי ללמוד באוניברסיטת חיפה תנ"ך והיסטוריה של עם ישראל וכאן היה השינוי המשמעותי בחיי, כי שם הכרתי את מי שיהיה בעלי לעתיד, דוד ברכה.

המשפחות שלנו התנגדו לקשר, כל אחד מהסיבה שלו, אך האהבה ניצחה ואחרי חצי שנה ב- 21.8.1966 התחתנו בחתונה צנועה ביותר. המשכתי את הלימודים באוניברסיטה עם כל הקשיים הכלכליים.

המשבר הגדול בחיי היה בשנת 1967, כשאחי משה מזרחי היה במבצע של חייל הים במצריים ובמהלך המבצע האונייה, שאחי משה היה בה, הופצצה על ידי טילים והוא טבע. המשפחה הייתה במשבר הרבה שנים (ממשפחה שמחה, הפכה להיות משפחה שכולה ועצובה מאוד).

ב-1969 נולדה לנו הבת הבכורה אורלי, שבועיים לאחר מכן עברנו לגור באלוני יצחק, שם גרנו שמונה שנים מאושרות. במהלך השנים הללו נולדו לנו בן ובת, שירלי ושי.

באותם שנים עבדתי כמורה באלוני יצחק לתנ"ך, חלק גדול מהתלמידים היו מעליית הנוער, נקשרו קשרים מאוד טובים ביני לבין התלמידים (הקשר נשמר עד היום הזה).

בשנים הללו אני חייה עם בעלי דוד והמשפחה האהובה, הכוללת שלושה ילדים ושמונה נכדים מקסימים.

 

לסיפורו של סבא דוד: ילדותי מלוב לישראל

 

הזוית האישית

סבתא זהבה – היה לי מאוד נחמד לעבוד עם דולב והיה לי נחמד להעביר את הסיפור לדורות הבאים.

דולב – היה לי ממש כייף לעבוד עם זהבה, היה לי סיפור מעניין מאוד ולמדתי דברים חדשים.

מילון

אסיר ציון
אסיר ציון הוא אדם שנמצא במעצר בגלל פעילות ציונית בארץ שבה פעילות זאת אסורה.

ציטוטים

”אבי היה יהלומן והשאיפה הגדולה שלו היתה לעלות לארץ.“