מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מנציחים את העבר

סבתא מזל עם הנכד אורי
סבתא מזל בנערותה
סבתא מזל, עולה מתוניסיה עם הקמת המדינה, מספרת על חוויותיה בתוניסיה ועל ההשתלבות בארץ ישראל

שמי מזל אלמליח לבית חג'ג'. שם אבי חגרון, שם אמי רחל לבית מהדיה. נולדתי בעיר "מעודיה", בתאריך  31.7.36. בתוניסיה. אנו מציינים את יום הולדתי בכך שאבא קונה לי מתנה. מקור השם שלי הוא על שם סבתא במשפחה. שם החיבה שלי זה קלודי. שמי הקודם היה "מזלה", ומכיון שנשמע ערבי מידי הפכנו זאת למזל.

אני השישית מבין שישה ילדים, שמות אחיי: איון, עוזי, ברוך, רינה, סבליה. הייתי אמנם השישית אך דבר זה לא מנע ממני להרגיש נהדר וישר זה נותר מקסים.

בביתנו, אהבתי את המפגשים המשפחתיים, פסח, חנוכה וסוכות משום שהמשפחה מתכנסת. מאכלים אלה אותם מאכלים שאמי בשלה כמו: קציצות ביצי דגים, קוסקוס, צוואר כבש.

ילדותי עברה עלי בתוניסיה, באי שרובו בתים קטנים וצפופים, כאשר במרכז הבית יש חצר משותפת, בחצר זו היו כמה משפחות שגרו ביחד.

למדתי בבית ספר ערבי כאשר אני הייתי הילדה היהודיה היחידה מבין ילדים ערבים. למדתי את השפה הערבית והייתי תלמידה חרוצה מאוד. זכור לי מקרה, בבית הספר, שקרוב משפחה שלי, שלמד איתי החליף את התעודה שלי בשלו כי הציונים שלי היו גבוהים משלו…

בבית הספר נהגתי לשחק במשחקים כמו: קלאס, חמש אבנים ומחבואים. שיר שאני זוכרת מילדותי בצרפתית הוא "אחינו יעקב".

בתיכון למדתי בבית ספר "אפלמן" בדימונה. באותה תקופה, הדרכתי והתחזקתי מבחינה דתית בסניף בני עקיבא בדימונה. מאוד אהבתי את הלימודים בתקופה זו.

התחביבים שלי היו: סריגה, תפירה וקריאת ספרים. חברי הטובים היו תלמידים מהכיתה ויש לי קשר איתם עד היום. לאחר התיכון הלכתי למכללה בירושלים ולמדתי במשך ארבע שנים. בתחילה עבדתי בתיכון אפלמן דימונה. בחופשות  אהבתי לטייל ולעבוד בקייטנות.

האירוע ששמח אותי במיוחד, בר מצווה לילדים נזקקים שאני התנדבתי לערוך להם. אירוע זה קרה בשנת 1975, כשהייתי בת 19, בדימונה. בבר מצווה, שהתנדבתי, קנינו לילדי בר המצווה: נעליים, בגדים, טליתות ותפילין.

המלחמה שאני זוכרת במיוחד היא מלחמת ששת הימים הייתי אז עולה חדשה בת 12.

חפצים הקרובים לליבי: גביע שאמי נתנה לי, גביע אשר  שימש את אבי, הרב, לערוך חופות ולקדש. לימים גביע זה נעלם וכל המשפחה התגייסה לחפש אותו. לאחר מאמץ רב נמצא הגביע החשוב הזה בביתי…

חפץ נוסף היה שרשרת זהב שקיבלתי מאמי, שמרתי אותה עד שנעלמה לי, עד אז ענדתי אותה כל הזמן. חפץ מיוחד נוסף שיש לי הוא צמיד זהב קיבלתי אותו בירושה מאמי, בשנת  1970המיוחד בחפץ  הזה שהוא עשוי עבודת יד וגילו 150 שנה. אני אוהבת אותו משום שזה מראה לי כמה ההשקעה יש בעבודה כזו. בימים אלו אני עונדת אותו במעמדים כמו שבתות וחגים, הוא יקר לליבי.

הכרתי את בעלי בסניף בשנת 1973 כשהייתי מדריכה. התחתנו שהייתי בת 21 בדימונה. לפני החתונה בעלי אמר לי שנבנה חיים קלים והיום יש לנו הרבה נחת.

גרנו בתחילה בדימונה עד שנת 1991. כיום אנחנו גרים בירושלים. נולדו לנו חמישה ילדים : אורית, איתי, אריאל, תמיר ומתן. אני אורי, הבן של מתן. ולנו יש 26 נכדים, כן ירבו, שגרים בקריית ארבע, סוסיא, עפרה ועלי.

אנחנו פוגשים את הילדים ואת הנכדים בכל חודש אצלנו בבית בירושלים או בביתם.

אנחנו אוהבים לנפוש יחד עם נכדינו ועם ילדינו.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.

מילון

קלאס
משחק ילדים. מקורו של המשחק בבריטניה שבתקופת האימפריה הרומית, במאה העשרים נפוץ המשחק בעיקר בקרב בנות.

קוסקוס
מקור השם בברברית ,הוא מאכל צפון אפריקאי מסורתי, המאכל עשוי גרגרי סולת העוברים התפחה על ידי מים בתהליך של אידוי.

ציטוטים

”האירוע ששמח אותי במיוחד, בר מצווה לילדים נזקקים, שאני התנדבתי לערוך להם“