מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ממרוקו לקיבוץ לביא בישראל

העלייה לארץ כחבר קיבוץ לביא
עם נכדתי היקרה בבית התפוצות
סיפור ילדותי, עלייתי ארצה והסתגלותי לארץ החדשה

משמעות השם שלי
אבי בחר לי את השם אברהם על שם אברהם אבינו. שמי לא השתנה כאשר עליתי לארץ.
בנומרולוגיה, שמי שייך למספר 3 ואנו מתוארים כאנשים צעירים ברחונו, כריזמטיים, רגישים, רומנטיקנים ומאוד ידידותיים.
 
בית ההורים
 
גדלתי בעיר אסואירה במרוקו או בשמה הפורטוגזי – מוגדור, עיר נמל במרוקו הממוקמת לחוף האוקיינוס האטלנטי בין הערים קזבלנקה ואגאדיר. העיר שוכנת סביב מפרץ ברוחב של 2.5 ק"מ, שעל פתחו מגונן האי מוגדור.
בשכונה שלנו רוב האנשים היו יהודים והיו גם מעט ערבים. עם החברים ובני המשפחה היינו נפגשים בעיקר בבית הכנסת. בביתנו היה חדר אחד ששימש להכל – בחדר זה גם בישלו וגם ישנו. היינו חמישה ילדים: שני בנים ושלוש בנות. התקלחנו בתוך גיגית מפח, כיבסנו ביד ושיחקנו ברחבה שנקראת תרעה.
אמי, מסעודה ז"ל, לבשה שמלות וכפכפים מעור ועבדה בעבודות בית. אבי, חיים ז"ל, לבש מכנסיים קצרים, סנדלים קרועים וג'לביה. אבי לא עבד בשל בעיות ראייה ולא היה לו מספיק כסף למשקפיים. כל האחים שלי שרדו חוץ מאחותי ז"ל זוהרה.
אכלנו כל יום חמין, ואת הלחם היינו לוקחים ממאפייה (פרראן). קנינו הכל בשווקים, בעיקר ירקות מכל המינים: תפוחי אדמה, כרפס, חרשוף, סלק לבן, סלק אדום, קישואים, עגבניות – וכל אילו היו הכי טעימים…

 העלייה לארץ ישראל
 
עליתי לארץ ישראל בשנת 1951 במסגרת עליית נוער, והגעתי באוניה. בתחילה הגענו לקיבוץ לביא, ואחר כך לכפר דרום שהיום קוראים לו בני דרום שליד אשדוד. בגלל שלמדתי תורה במרוקו, ידעתי את לשון הקודש ולכן היה לי יותר קל ללמוד את השפה העברית. מכיוון שהיינו ילדים קטנים, לא הבנו מה זה יחס ותנאים טובים. בהתחלה גרתי באוהל ואחר כך בצריף ובסופו של דבר בבית, אבל בקיבוץ גרנו בבית מעץ. נקלטתי יחסית טוב והיו לי חברים. החברים שלי היו אשר, קביסה, אלן וצילה. בחצר שיחקנו כדורגל וכדורעף בשעות הפנאי. בנוסף היינו הולכים לבית הכנסת ומטיילים באזור שמסביב לקיבוץ.
 
 לימודים
למדתי בבית הספר "אוצר התורה", בית ספר דתי לבנים בלבד ולמדנו בעיקר את מקצועות התורה, פרשת השבוע, גמרא, פירוש רש"י ועוד. כילדים פחדנו מאוד מהמורים. המשמעת הייתה חזקה מאוד ומי שאיחר או לא הכין שעורים קיבל עונשים. העונשים היו בעיקר לשבת בפינה אבל היו גם מכות באצבעות. יש מורה אחד שאני זוכר במיוחד מתקופה זאת, שמו היה רבי מסעוד.
לא היו לנו  טיולים וגם לא היו מסיבות! המקצוע היחיד שהיה הוא תנ"ך ולכן זה מה שלמדתי. לפני בית הספר היינו שותים בבית כוס תה ואוכלים פרוסת לחם עד לסיום הלימודים בצהרים.
 
העשרה
יהדות מרוקו הייתה הקהילה הגדולה ומהקהילות החשובות של יהדות ארצות האסלאם. 
ראשית התפוצה היהודית במרוקו מתוארכת על פי עדויות ארכאולוגיות למאה ה-2 לספירה. בעת העתיקה יהודים התגוררו בעיקר בערי החוף של צפון אפריקה המערבית ועסקו במיוחד במסחר. בתחילת המאה ה-8 מרוקו נכנסה תחת כנפי האסלאם. תחת השושלות המוסלמיות יהודי מרוקו ידעו תקופות פריחה תרבותית וכלכלית ותקופות של רדיפות קשות. היחס ליהודים השתנה באופן תמידי בין שליט לשליט, והם סבלו בעיקר בתקופות של אי-יציבות.
 
לאחר גירוש ספרד של שנת 1492 המוני מגורשים הגיעו למרוקו, ושימשו בתפקידים משמעותיים בניהול מסחר החוץ והדיפלומטיה של הממלכה. לאחר הפיכת מרוקו למדינת חסות של צרפת בשנת 1912 על פי רוב נהנו היהודים מביטחון רב יותר, וממעמד חברתי וכלכלי משופר.
לאורך הדורות יהדות מרוקו הייתה מרכז ליצירה תרבותית, ספרות עשירה ושירה עברית חוברו בה על ידי דורות של מלומדים יהודים. מורשת יהדות ספרד של ימי הביניים השתלבה בתרבות של יהודי מרוקו לאחר גירוש ספרד, והשפעתה ניכרת במסורות המוזיקה, לשונות, פסיקה הלכתית, אמנות ועוד.
יהודי מרוקו שמרו על זיקה חזקה לארץ ישראל לאורך הדורות, וקבוצות של יחידים עלו לארץ והיוו חלק משמעותי מהיישוב הישן. ניצני הפעילות הציונית המודרנית הופיעו החל מראשית המאה ה-20, ואיתם החלה להתגבר העלייה ממרוקו. גורמים חיצוניים כגון פרעות כנגד יהודים גם כן האיצו את קצב העלייה. לאחר הקמת מדינת ישראל ועד שנת 1967 עלו אליה למעלה מ-250,000 יהודים ממרוקו, בעוד אחרים היגרו לארצות אירופה וצפון אמריקה ובעיקר לצרפת. בראשית המאה ה-21 נותרו במרוקו עצמה כ-2,500 יהודים.
(ויקיפדיה)
 
תשע"ו, 2016

מילון

תרעה
רחבה מרוצפת בה שיחקו הילדים

ג'לבייה
מן שמלה אותה לבשו כבגד ליום יום נשים וגברים והיו גם ג'לביות מפוארות לאירועים וחגים

ציטוטים

”דברי חכמים בנחת נשמעים - חכמים אינם משמיעים את דבריהם בצעקות, אלא בנחת, בשקט ובסבלנות“