מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ממרוקו לעיירה נתיבות עזתה

סבתא סול עם נכדתה שירה
הנכדה שירה מקשיבה לסיפורה של סבתא
העלייה הייתה בסתר, כיוון שאם הערבים היו מגלים שמטרתנו לעלות לארץ, היו מונעים מאיתנו.

שמי סול בוסקילה. נולדתי בשנת 1944 להוריי משה ומסעודה מלכה ז"ל. נולדתי בעיר רבאט שבמרוקו, שהיא עיר הבירה. הוריי קראו לי על שם ללה סוליקה הצדקת הצנועה שמתה על קידוש ה' במסירות נפש מיוחדת ובייסורים גדולים על מנת לשמור על יהדותה וצניעותה.

בית ההורים במרוקו

אנחנו 10 אחים, 4 בנים ו-6 בנות. כולנו נולדנו במרוקו. אני השביעית מתוך עשרת אחיי ואחיותיי. אמי הייתה עקרת בית ובשלנית טובה ונהנתה לבשל ולאפות מטעמים שישמחו את בני המשפחה. אבי עבד במפעל לייצור מזרנים ואהב מאוד ללמוד את התורה הקדושה.

התגוררנו בעיר והיו לנו תנאי מחיה יחסית טובים, שלא כמו בכפרים. היו לנו מים זורמים והיה חשמל, אך לא היו מכשירי חשמל, אלא רק אור. גרנו בבית עגול ולא גדול עם עוד 2 משפחות יהודיות. זו הייתה צורת מגורים מקובלת. ממקום מגוריי ראו את הארמון של המלך, שהיה מוקף בחומה. ביום העצמאות של מרוקו היינו כילדים עולים על החומה ורואים את המלך עובר עם השיירה שלו, את התזמורת שניגנה ואת כל החגיגות שהיו עושים.

באופן כללי חיינו בשלום עם הגויים, אך ידענו שלמרות שכלפי חוץ הם חיים איתנו בשלום בפנים הם שונאים אותנו ושהם אויבים שלנו. אני זוכרת מקרה של בעל קיוסק יהודי שנרצח ע"י הערבים, ואנו ברחנו מהר בבהלה הביתה. שמענו גם שמועות על הנאצים ימ"ש ופחדנו מהם.

העלייה לארץ

כל הזמן חלמנו על ארץ ישראל, לא רצינו לחיות בארץ אויב, בין גויים, ארץ ישראל הייתה משאת נפשנו.

כשעלינו ארצה בשנת 1957 הייתי בת 12. עליתי עם הוריי ועוד 7 אחים ואחיות. אחותי הבכורה עלתה לבד בגיל 17 עם עליית הנוער כשלוש שנים לפנינו. בשנים אלה לא היה לנו קשר איתה וכשהגענו לארץ, היא כבר הייתה נשואה עם ילדה. אח נוסף נשאר בצרפת ללמוד בישיבה, כי הוא היה מבריק בלימודיו בישיבה במרוקו. הרבנים שלו המליצו לו ללכת ללמוד בישיבה בצרפת. לאחר 10 שנים שבהם לא התראינו הוא הגיע לארץ לביקור. אך הוא נשאר לגור בצרפת. אחותי מזל שהתחתנה במרוקו והייתה נשואה עם ילד ובהריון בחודש שמיני – תשיעי, גם כן עלתה איתנו ארצה.

העלייה הייתה בסתר, כיוון שאם הערבים היו מגלים שמטרתנו לעלות לארץ, היו מונעים מאיתנו. העלייה נעשתה ע"י שליחים של הסוכנות היהודית שהיו מדריכים אותנו מה לעשות. נסענו ברכבת לג'יברלטר ומשם הפלגנו באוניה במשך 15 ימים ישירות לארץ. הספינה הייתה של גויים לכן נאלצנו לאכול רק מעט פירות וירקות. היו יהודים שנסעו דרך ארצות אחרות כמו צרפת.

ההתיישבות

הגענו ארצה לנמל חיפה ומשם נסענו במשאית פתוחה כמו המשאיות שמובילים בהן בעלי חיים. הגענו  משם  לעיירה נתיבות שהייתה קרויה אז "עזתה". באותו זמן עדיין לא היו מבני קבע, אלא היו בעיקר צריפים, ושם שיכנו אותנו בצריף קטן, אבל לא היינו ישנים שם. בלילות היינו הולכים לישון אצל אחותי מרים, שלה היה בית ולא צריף, כי עכברים היו מסתובבים בצריפים ובתור ילדים קטנים פחדנו מאוד.

כשהיינו עדיין במרוקו שמענו שהמצב בארץ קשה, שהכול יקר, שאין אוכל, אך זה לא הפריע לנו, רצינו רק להגיע לארץ הקודש. כשהגענו ראינו שזה נכון. המצב הכלכלי היה קשה. היינו מקבלים  מהסוכנות תלושים למוצרי מזון בסיסיים, שרק אתם היינו יכולים לקנות במכולת. הכל היה בצמצום לפי מספר נפשות. הייתה רק מכולת אחת והיה צריך לעמוד הרבה בתור כדי לקבל את המזון. חשמל לא היה, וכמובן מכשירי חשמל לא היו. גם מים זורמים לא היו והיינו צריכים ללכת עד  למושב "בית הגדי" כדי להביא מים ולסחוב כל הדרך חזרה. גם בגדים לא היו כמו שיש היום בשפע, רק לחגים היו קונים. אמא הייתה לוקחת אותנו לאישה שהייתה תופרת בגדים בבית שלה, והיא הייתה לוקחת מידות שלנו ותופרת. לא פעם הלכנו עם נעליים קרועות לביה"ס.

במרוקו הלכתי לבית ספר צרפתי של גויים, וגם בארץ למדתי בבית הספר "נתיב יצחק", ולכן אני יודעת עברית, מרוקאית וצרפתית. בחופשות היינו הולכים לעבוד בקטיף של כותנה כדי לעזור להורים בפרנסה. בתיכון למדתי רק שנתיים ואח"כ יצאתי לעבוד. את הכסף שהרווחתי בעבודה נתתי כמובן להורים כדי לעזור להם. כך נהגו גם אחיי ואחיותיי.

היום ברוך ה', המצב שונה מאוד יש שפע כלכלי. ב 60 השנים שעברו מאז שזכינו לעלות לארצנו הקדושה השתנו כל כך הרבה דברים. זכינו לעלות ארצה ולראות את ארץ ישראל פורחת ומתעוררת לתחיה אחרי שנות גלות ארוכות, עם ישראל פורח בארצו, וזכינו להוליד כאן ילדים, נכדים ונינים. כאן אנחנו יכולים לחיות ולשמור את התורה והמצוות ללא חשש

הזוית האישית

סבתא סול: היום ברוך ה', המצב שונה מאוד יש שפע כלכלי. ב – 60 השנים שעברו מאז שזכינו לעלות לארצנו הקדושה השתנו כל כך הרבה דברים. זכינו לעלות ארצה ולראות את ארץ ישראל פורחת ומתעוררת לתחיה אחרי שנות גלות ארוכות, עם ישראל פורח בארצו. זכינו להוליד כאן ילדים, נכדים ונינים. כאן אנחנו יכולים לחיות ולשמור את התורה והמצוות ללא חשש.

מילון

בֵּית הַגַּדִּי
הוא מושב דתי בנגב הצפון־מערבי, מזרחית לעיר נתיבות. היישוב נוסד בח' בכסלו ה'תש"י 29 בנובמבר 1949). שייך למועצה אזורית שדות נגב (

הסוכנות היהודית
הסוכנות היהודית לארץ ישראל, הידועה בשמה המקוצר הסוכנות היהודית, היא ארגון יהודי כלל עולמי שמרכזו בישראל. לסוכנות היהודית ישנה שותפות אסטרטגית עם ממשלת ישראל ומעמדה החוקי והציבורי ייחודי ומעוגן ב"חוק המעמד" שהתקבל ב-1950. הסוכנות פועלת מכספי תרומות ובשותפות עם תורמים מרחבי העולם ומישראל. משרדה הראשי של הסוכנות היהודית שוכן בבית המוסדות הלאומיים בירושלים/

ציטוטים

”זכינו שכאן אנחנו יכולים לחיות ולשמור את התורה והמצוות ללא חשש.“