מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ממרוקו לישראל בשיט בספינה רעועה

מימין ארי משמאל יהב נכד סימי שהיא באמצע
אני בגיל 16 במרוקו
עליה לישראל וחיים קצת קשים

ממרוקו לישראל בשיט בספינה רעועה חייתי בקזבלנקה (עיר במרוקו) שבמרוקו עם המשפחה, עברנו לעיר פוריותה (עיר במרוקו) מפני שבעלי היה עובד עם האו"ם.

כשביקרתי את משפחתי שנשארה בקזבלנקה היה מאוד כיף וכשחזרתי לביתי בפוריותה בעלי אמר לי שנרשמנו לעלות לישראל. אמרתי לבעלי, שטוב לי במרוקו, אולם בסופו של דבר עלינו לארץ ישראל בשנת 1955.

 סימי בגיל 16

 העלייה לישראל

בזמן העליה לישראל הייתי בהריון בחודש תשיעי. כשהייתי באוניה אמרו לנו שמשהו עם האנייה לא בסדר משהו היה לא תקין. בשתי שניות הביאו לנו מצופים, שנתכונן למקרה שהאנייה תטבע. בסוף השייט באנייה הגענו לחיפה ומשם  העבירו אותנו לחצור הגלילית.

החיים בחצור היו קשים. גרנו בצריף וכדי שיהיה לנו לחם היינו צריכים להירשם יום לפני, כי קבלנו את המזון בהקצבה. בנוסף, בעלי היה צריך לעבוד חודשים רבים בבניין בעבודה פיזית קשה, כדי לבנות מבנים חדשים.

אחי עלה לפניי לארץ עם עליית הנוער. פעם אחת בכל שבוע, אחי  היה מגיע לבקר אותנו. הוא עשה את כל הקניות בחיפה והיה בא לחצור כדי להביא לנו אוכל: עוגות, בשר, דגים… הביקורים שלו מאוד עזרו לנו.

ההסתגלות הייתה קשה, אחרי תקופה, התחילו לפנות את הצריפים מאנשים ומהמשפחות שגרו בהם. הפינוי נמשך בערך חודשיים. כשהסתיים הפינוי של הצריפים, הם הרסו את הצריפים כדי לבנות מבנים חדשים. במהלך חיי ילדתי 15 ילדים. לצערנו ילד אחד מת בגיל שבעה חודשים. בעלי נפטר בשנת 2011.

הזוית האישית

אני, אבן חיים סימי היום בת 55 שנה, אני חייה באושר ואושר.

מילון

פּוֹרְיוֹתֶה
עיר במרוקו

קזבלנקה
עיר במרוקו

ציטוטים

”בשתי שניות הביאו לנו מצופים, שנתכונן למקרה שהאנייה תטבע“