מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ממקימי העיר אשדוד

כשהגענו לעיר אשדוד העיר עדיין הייתה בחיתוליה, היה שם רק חולות ושממה מסביב..

<?xml encoding="UTF-8">שמי שרה לילוף,  נולדתי  בשנת 1954 בטוניס בעיר בז'ה, להוריי יוסף ומסעודה ברדה.  בביתנו דיברנו בכמה שפות כמו צרפתית, ערבית טונסאית ואבי דיבר באיטלקית.

בביתנו הקפידו  לשמור על המנהגים שנהגו בקהילות יהדות טוניסיה. מנהג מעניין שאהבתי במיוחד ושנהגו לקיים בבית הוריי, היא מסיבת יתרו, מסיבה אותה חוגגים  ביום חמישי בשבוע בו קוראים בתורה את פרשת יתרו, בדרך כלל האירוע חל בסמיכות לט"ו בשבט.
היינו עורכים סעודה נפלאה, לה חיכתה כל  המשפחה ובעיקר הבנים. כל המטעמים שהוגשו בסעודה זו היו בכלים קטנים. הכל היה בקטן, חלות קטנות, עוגיות ופשטידות. הסעודה הייתה מלווה בשירה ובמזמורים. המטעמים היו נפלאים. הארוחה הורכבה משני חלקים: החלק הראשון- מתוק והשני -בשרי.
הסעודה נפתחה כשעל השולחן פרשו מפה לבנה ומגשים עמוסים במיני מתיקה.כמו:פירות מיובשים,חלבה,נוגט ועוד. עליהם הוסיפו עוגות ועוגיות מסורתיות, כמו: היו-יו, המקרוד,הדבלה ועוד.
אחרי הפסקה קצרה התחיל החלק השני של הארוחה- הבשרית. פשטידות בשר, עופיונים קטנים ממולאים ומרק זך.
אחד ההסברים לסעודה זו הוא, שהאירוע נחוג לכבוד הבנים, ועל הדרך נהנות גם הבנות, היות והילדים ב"כותאב" ה"חדר" מגיעים בתקופה זו לשלב ה"פרשה", השלב השלישי בלימודים,ויודעים לקרוא בפעם הראשונה את עשרת הדיברות הכתובים בפרשת יתרו.
מנהג מיוחד נוסף שחגגנו מתוך שמחה, היה טקס ה"בסיסה" שנערך בראש חודש ניסן, שעל פי המסורת זו סגולה לפרנסה. ה"בסיסה" היא תערובת של מיני דגן עם כוסברה, שומר וכמון טחונים, אחרי קליה וניפוי. תערובת מוסיפים סוכר ופירות מיובשים: תמרים, צימוקים, אגוזים ושקדים מתובלים בקינמון.
על פי המסורת שמים את הבסיסה בקערה עמוקה. אבי היה מוזג ביד שמאל מעט שמן זית לקערה.וביד ימין הוא היה אוחז במפתח גדול ובוחש, תוך כדי בחישה הוא היה אומר תפילה:"אתה ה' הפותח בלי מפתח, הנותן כלי בשר ודם, תן לנו מידך לבדך".
אני גם זוכרת, שביום תענית אסתר היו אומרים לנו ,הילדים בטרם הגיענו לגיל המצוות  שכדאי לנו לצום ביום זה, כי זו סגולה ליופי  בדומה ליופיה של אסתר המלכה .

 

המסע והעליה לארץ ישראל
הוריי החליטו לעלות לישראל,  כי היו להם געגועים וכיסופים לארץ הקודש- ארץ ישראל. אימי גם חששה  מפני התבוללות שלנו בין הגויים. ההתארגנות שלנו לקראת העליה הייתה מהירה מאוד. עלינו לאניה והפלגנו לצרפת . ומשם הפלגנו באניה לישראל. בדרך, האניה כמעט טבעה כי היו גלים סוערים, אבל ברוך ה' הגענו בשלום לישראל בשנת 1956.
הגענו לחיפה ומשם שלחו אותנו לעיר אשדוד. כשהגענו העיר אשדוד הייתה עדיין בחיתוליה. היה שם רק חולות ושממה מסביב.  עדיין לא היו בה  בתים, אלא רק שורה של  פחונים .לא היה לנו חשמל,  למאור השתמשנו במנורת נפט, וכדי לבשל השתמשנו בפתיליה. וכשרצינו להתקלח חיממנו  בסיר גדול מים  מעל   לפתיליה והתקלחנו בתוך גיגית.  וכשרצינו לכבס בגדים כיבסנו ביד, שיפשפנו את הבגדים  בקרש שהיה מונח בקערת המים. משפחתנו הייתה אחת מתוך שבע המשפחות הראשונות,שבעצם היו מייסדי העיר אשדוד, המשפחות הנוספות הן: בן חמו, ברנס, ברדה(אנחנו), ביטון, כהן, יראומי ואדרי.
בלילות היינו שומעים קולות ונביחות  של שועלים מייללים, פחדתי מאוד, והייתי מתעוררת בבהלה בלילות.אימי תמיד ניסתה להרגיע אותי והייתה אומרת  לי  שיום יבוא ויהיה לנו בית יפה בשכונה טובה ושקטה.ואומנם, מאוחר יותר עברנו לדירה אחרת  בקומה שנייה בעיר אשדוד,
ילדותי
בילדותי למדתי במספר בתי ספר, כיתות: א-ד למדתי בבית ספר רמב"ם באשדוד וכיתות: ה-ז למדתי בבית ספר אבן עזרא. בכיתה ח עברתי ללמוד בבית ספר יד שבתי ובתיכון במקיף אשדוד דתי.
אחד הדברים המשותפים בכל  בכל בתי  הספר בהם למדתי היה, שבכל ראש חודש היינו פטורות מלהופיע בתלבושת האחידה. ביום זה היינו לבושות בחולצות לבנות והמראה היה חגיגי ומיוחד .
בכל שנות ילדותי ייחסתי חשיבות רבה ליחס החברות אלי. השתדלתי לשחק עם כל החברות ועם ילדי השכונה באהבה ובשיתוף.

 

קצת על הורי….
מיד שהגענו לאשדוד אבי ביקש לחפש עבודה,  הוא הלביש את  החליפה ויצא ללשכת העבודה,הוא היה בטוח שיציעו לו עבודה מכובדת המתאימה לו. אולם, פקידי הלשכה נתנו לו מעדר ואמרו לו שיתחיל לחפור באדמה. אבי אמר להם שהוא מעולם לא עבד בעבודות מסוג זה,והוא איננו  יודע איך עושים זאת.הם ענו לו: "לא נורא עכשיו תלמד את העבודה".
לאחר תקופה אבי קיבל עבודה בנמל אשדוד, הוא היה מראשוני העובדים בנמל. והוא שהניח את אבן הפינה של נמל אשדוד.

אמי, מסעודה, הייתה אישה מיוחדת היא תמיד דאגה לבנייה ולנכדיה. פעם אחת הגיע לאימי מישהו שאשתו לא הצליחה להיכנס להיריון, הוא  ביקש ממנה שתברך אותו. אימי אמרה לו:"בעזרת ה' אשתך תיכנס להריון ויהיו לך תאומים בנים" לאחר  זמן הוא חזר לאימי ובישר לה שאכן, הברכה התקיימה אישתו בהריון והודיעו שיש לה תאומים בנים.

אמי זכרונה לברכה אומנם, לא ידעה לקרוא , אבל היא הייתה צדקנית גדולה, וכשהיא רצתה לקרוא תהילים היא הייתה נוגעת באצבעותיה על האותיות  שבספר התהילים, ומברכת שיהיה רפואה שלמה לחולה פלוני  ולכל חולי עם ישראל.
כשהבת שלי הייתה מאושפזת בבית החולים, היא חלמה חלום שאמי ז"ל באה אליה ואומרת לה:" את לא צריכה להיות כאן, קומי" ואכן, בבוקר ביתי קמה ממיטתה כאילו לא קרה לה כלום.

 

החתונה….

התחתנתי בשנת 1972 בתאריך 3/5/1972 בבאר שבע, באולמי תפארת. באותה תקופה שהתחתנתי, האורחים שהגיעו לחתונה לא נתנו לזוג הצעיר כסף, רק מתנות כמו: סטים של כוסות/צלחות, סיפון לוקס (בקבוק שמכינים בוא סודה),מפות שולחן פמוטים ועוד…..לאחר נישואינו גרנו בבאר שבע ונולדו לנו אחד עשרה ילדים מקסימים בלעה"ר.

התחביבים שאני אוהבת זה לבשל ולאפות. אבל הכי חשוב!!! זה לגדל את ילדיי ולאהוב את נכדיי.
אני חושבת שאנחנו צריכים לקחת מהדורות הקודמים את אהבת חינם והסבלנות כלפי האחר. תמיד היה חרוט אצלי בלב הפסוק: 'ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה". אם נצליח לאהוב אהבה אמיתית את האחר  אז נזכה בעזרת ה' לבניין בית המקדש השלישי אמן.
 
העשרה
סעודת יתרו: "היא ארוחה מיוחדת שנערכת על פי מסורת יהודי טוניס, ביום חמישי שלפני השבת בה קוראים את פרשת יתרו. סעודת יתרו זה אחד המנהגים הפופולאריים במורשת היהודית הטוניסאית. סעודת יתרו נקראת גם "חג הבנים" ולכן הסעודה מוגשת בכלים קטנים".
בסיסה: "הוא מאכל סימלי יהודי טוניסאי, בראש חודש ניסן אוכלים גרגרי חיטה קלויים וטחונים בתוספת תבלינים המעורבבים עם שמן. יהודי לוב נוהגים לאכול בין כל חג וחג מאכל כלשהו המקשר את החג שעבר לחג הבא. כך, בטקס הבסיסה מקשרים את חג הפורים לחג הפסח ולשנה הבאה, מאחר שניסן הוא ראש השנה העברית הקדומה".  ויקיפדיה
תשע"ו

 

מילון

סעודת יתרו
היא ארוחה מיוחדת שנערכת על פי מסורת יהודי טוניס, ביום חמישי שלפני השבת בה קוראים את פרשת יתרו. סעודת יתרו זה אחד המנהגים הפופולאריים במורשת היהודית הטוניסאית. סעודת יתרו נקראת גם "חג הבנים" ולכן הסעודה מוגשת בכלים קטנים.

בסיסה - בשישה
הוא מאכל סימלי יהודי טוניסאי, בראש חודש ניסן אוכלים גרגרי חיטה קלויים וטחונים בתוספת תבלינים המעורבבים עם שמן. יהודי לוב נוהגים לאכול בין כל חג וחג מאכל כלשהו המקשר את החג שעבר לחג הבא. כך, בטקס הבסיסה מקשרים את חג הפורים לחג הפסח ולשנה הבאה, מאחר שניסן הוא ראש השנה העברית הקדומה.

ציטוטים

” תמיד חרוט אצלי בליבי הפסוק: "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה''. “