מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ממלחמת סיני לקריית בנימין

בר ולוציה ביחד
לוציה בצעירותה
חיים במעברה בשנות בשנות ה-50

קצת על מצרים

מצרים היא המדינה המאוכלסת ביותר מבין מדינות ערב והמדינה השלישית המאוכלסת ביותר באפריקה (אחרי ניגריה ואתיופיה). מצרים שוכנת בפינה הצפונית־מזרחית של אפריקה, לחוף הים התיכון בצפון וים סוף במזרח. בצפון-מזרח גובלת בישראל וברצועת עזה, במערב בלוב ובדרום בסודאן. על אף שטחה הגדול, מרוכזת כמעט כל האוכלוסייה בעמק הנילוס שנמצא במזרחהּ. זאת, משום ש־98% משטח מצרים הם מדבר שומם. גם בעמק הנילוס הפורה לא יורדים כמעט גשמים, ומקור המים העיקרי הוא נהר הנילוס, העובר לאורכו. נהר הנילוס יוצר דלתה בחלקו הצפוני, מקום השפך לים התיכון. בדלתה זו מרוכזים השטחים החקלאיים.

לוציה בצעירותה יחד עם אחיותיה הצעירות

לוציה מספרת את סיפורה האישי

"נולדתי במצרים בתאריך 25.2.1938, למשפחה בת ארבעה ילדים. אני הבכורה ויש לי שתי אחיות קטנות ואח. כאשר פרצה המלחמה בשנת 1939, אבא שלי עבד בנמל אלכסנדריה, ואימא שלי טיפלה בנו שתי בנות, אני ואחותי התינוקת. בזמן מלחמת העולם השנייה, אבא שלי לקח אותי בידיים למקלטים לפני כניסתנו למקלט שמענו בום והפצצות התחילו. אין לי זיכרונות טובים מהפצצות.

אבא שלי שלח אותי לדודה שלי כי היינו לבד בבית, אמי הייתה עם אחותי בבית בחולים ולא היה מי שיטפל בנו. בגלל שהיה לי שיער נורא ארוך היא אמרה שהיא אינה יכולה לטפל בו יותר וגזרה לי אותו לשיער קצוץ, אני נורא הייתי עצובה מזה. נורא אהבתי את שיערי הארוך. אבא רצה לעבור לקהיר. נסענו ברכבת ואיש שהיה נראה לנו נחמד שאל אם אנחנו צריכים עזרה, וגנב לנו את הבגדים שלנו.

בתאריך 17/5/57 עלינו לארץ בגלל מלחמת סיני. כאשר הגענו לארץ, הגענו למעברה בקריית בנימין שם גרתי עם משפחתי. (מעברת קרית בנימין – נבנתה בשנת 1957 לקליטת עולי מצרים לאחר מבצע קדש. הצריפים היו משופרים נבנתה תשתית ראויה ונסמכה למועצה המקומית קרית בנימין אשר נתנה שירותים מוניציפליים ברמה טובה. בשנת 1965 אוחדה קרית בנימין עם כפר אתא לקריית אתא) לאחר זמן קצר התחלתי לחפש תעסוקה, דבר ראשון התחלתי ללמוד באולפן. אחרי שלמדתי, התחלתי לעבוד בבית חרושת אתא, במטבח, ראיתי שזה קשה אז החלטתי לטפל בילדים בכרמל בבית שלהם.

אחרי שנתיים, קרובי משפחתי הכירו לי בחור שרצה להתחתן, אז הייתי בת 20 והוא היה בן 30. הוא הכיר את הוריי והחליט שהוא רוצה שנתחתן. לאחר שישה חודשים, זה קרה, החתונה. לאחר החתונה לא עבדתי כי בעלי לא רצה שאעבוד, הוא רצה שאגדל ילדים. אבל הילדים איחרו לבוא ורק לאחר שמונה שנות נישואים והרבה טיפולים הגיע הילד הראשון. נורא התרגשתי ובעלי מאוד שמח. קראנו לו דוד על שם אבא של בעלי. לאחר שנתיים הגיעה בתי, מאוד שמחתי לבת כי רציתי הרבה זמן בת. קראנו לה זיווה על שם אימא של בעלי.

גידלתי את ילדיי לבד, בעלי כל הזמן עבד ולאחר מכן החלטתי לעבוד, מצאתי עבודה כעוזרת גננת בגן ילדים בפרוסטיק. במשך כל השנים גרנו בקריית אתא בשכונת עמידר. בשנת 1991 נולדה נכדתי הראשונה מבני, נורא שמחתי להיות סבתא בפעם הראשונה. לאחר שנתיים נולד נכדי הראשון, אחיה של נכדתי הראשונה, ולאחר 5 שנים נולדה נכדתי השלישית. לאחר כמה חודשים מנכדי נולדה נכדתי השנייה מבתי, לאחר שנה נולד נכדי השני, לאחר 15 שנה נולדה נכדתי האחרונה.

הנכדים של לוציה

לאחר 50 שנות נישואים בעלי נפטר. הייתי נורא עצובה, נשארתי לבד. והנה אני היום, בת 80 עם שני ילדים ושישה נכדים. במשפחתנו יש מנהג כל יום שני כולם אצלי לארוחה, אני תמיד מאוד מחכה ליום שני, אני אוהבת ונרגשת כל פעם מחדש לראות את נכדיי."

הזוית האישית

לוציה סיפרה את סיפור חייה לתלמידת  מבית ספר רוגוזין א, קריית אתא, בר זילברט, במסגרת השתתפותה בתכנית הקשר הרב דורי ויחדיו תיעדו חלק מסיפורה.

בר: מאוד נהניתי לדבר עם לוציה וממש הרגשתי כאילו היא כמו סבתא שלי. אני מאחלת לה המון בריאות ואושר.

 

מילון

אלכסנדרייה
עיר נמל גדולה במצרים, השנייה בגודלה בערי המדינה, ובעלת היסטוריה עתיקה (ויקיפדיה)

ציטוטים

”איןבגלל שהיה לי שיער נורא ארוך היא אמרה שהיא אינה יכולה לטפל בו“

” יותר וגזרה לי אותו לשיער קצוץ“