מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ממושב חדיד עד לפתח תקוה

סבתא ואני במפגש בביה"ס
סבתא לאה בצעירותה
סבתא לאה מספרת

שמי הפרטי הוא לאה. קוראים לי כך על שם אחות שעבדה בבית החולים, כשאח שלי היה מאושפז. שם המשפחה שלי הוא עטרי.

שם משפחתי היה בעבר עדני וכשההורים רצו לעלות לארץ, הם הגיעו לחבן ובשביל שייתנו להם לעלות לארץ, החליפו להם את שם המשפחה לחבני.

לפני עלייתם למטוס כדי להגיע לארץ, לקחו להם את התכשיטים ואמרו להם שהמטוס לא יכול לטוס עם התכשיטים. אבא שלי היה צורף והכין את התכשיטים לאמי.

נולדתי בישראל ב – 25.10.1953 בבית חולים אסף הרופא.

גדלתי במושב חדיד, הוא הוקם בשנת 1949, על ידי עולים מתימן. המושב קרוי על שם העיר הקדומה "חדיד", ששכנה בתל חדיד הסמוך ממזרח. תל חדיד הוא תל שנמצא מצפון ליער בן שמן והוא חלק ממנו.

חוויות הזכורות לי מילדותי

הייתי הרביעית במשפחה, קיבלתי יחס שונה משאר האחים, כי הייתי יותר מחוברת לסבא ולסבתא וכולם היו מקנאים. היינו 14 אחים. אח אחד שלי נהרג בגיל תשע בתאונת דרכים.

למדתי בגן בחדיד

המחלבה במושב חדיד

 

בזמנו לא היו כבישים, הכל היה בוץ לא היו מכוניות. היינו הולכים עם סוסים ועגלות ללוד לקנות דברים ולבן שמן לקנות גלידות. היתה במושב מחלבה, אליה היו לוקחים את החלב ומקבלים במקומו תשלום.

בית הכנסת במושב חדיד

 

כשהייתי בכתה ה', ביקשתי רשות ללכת לקנות פלאפל וכשהלכתי לקנות, עברתי תאונת דרכים, רכב פגע בי. הייתי מאושפזת בבית החולים והיה לי שבר בקרסול וגבס. הייתי בבית חודש בגלל הפציעה. חברות מבית הספר באו לבקר אותי.

משפחתי עברה לפתח תקווה לשכונת שעריה. ביסודי למדתי בבית ספר ממלכתי דתי מימון. בבית הספר כל בוקר היה לנו מפקד ואחרי זה היינו נכנסים לכיתות להתפלל. בין השיעורים היה שיעור חקלאות בו היינו שותלים ירקות ומטפחים את הגינה. היה כייף והייתה זו חוויה מיוחדת. בשיעור התעמלות היה לנו חמור, לקפיצות שהיינו קופצים מעליו.

לא למדתי לימודי תיכון, השלמתי בבית ספר נצח בשיעורי ערב, והשלמתי 10 שנות לימוד.

הילדות עברה במשחקים עם השכנים בשכונה כמו מחבואים, קפיצה בחבל, קלאס, חמש אבנים. כיום, בקושי משחקים את המשחקים שאנו כילדים שיחקנו פעם. אהבתי ללכת להרים ולקטוף רקפות, ללכת ברגל לקנות גלידה.

העבודה הראשונה שלי הייתה בגיבור (מפעל לגרביים), המוצר היה נרכש בחו"ל. לא נהניתי מהעבודה אך לא היתה ברירה, הייתי צריכה לעבוד. הייתי שם כחצי שנה כי סגרו את המפעל. לאחר מכן, הלכתי לעבוד בשרון טקסטיל, אך מכיוון שהיה קשה לעבוד במשמרות עזבתי את העבודה.

 

בשנת 73, התחלתי לעבוד בבית החולים בבית רבקה. העבודה הייתה קשה. העבודה הייתה במשמרות, אני וחברתי תקווה עבדנו ביחד.

 

במלחמת ששת הימים, חפרנו בורות והתחבאנו, שם מכיוון שלא היה לנו מקלטים. בסה"כ לא פחדתי כי המלחמה הייתה בגבול ארץ ישראל. במלחמת המפרץ חשתי פחד בגלל שהמלחמה היתה בפנים הארץ. הטילים היו מגיעים למרכז הארץ וכל אזעקה היינו נכנסים לחדר אטום. מלחמת לבנון הראשונה והשנייה, זכורות לי כתקופה מאוד לא נעימה.

הכרתי את בעלי בערב הרקדה בפתח-תקווה בשנת 1974. התחתנו כשהייתי בת 21, החתונה הייתה באולם אורלי בפתח תקווה.

 

יצאתי לחו"ל לנופש פעמים רבות. ביקרתי בערים וארצות רבות: ספרד, פורטוגל, יוון, בולגריה, צרפת, הולנד, בלגיה, פרג, ווינה, בודפשט, דרום אמריקה, אוסטריה, גרמניה, אירלנד, מקסיקו, גוטאמלה, הודו, ויטנאם, תאילנד, סין, אנגליה, שוויץ, לונדון… נהניתי דרך הארצות האלה בהן בקרתי, לראות את התרבות של הדור השלישי והתרבות של אירופה ולהעריך את מה שיש לנו פה בארץ.

.

חוויה ישראלית

ביום בעצמאות הלכנו לתל אביב, למצעד ולתערוכה ברחובות תל אביב היה כייף. בערב העצמאות הגענו לרחבת העירייה ורקדנו ריקודי עם היו זיקוקים.

חגיגת יום העצמאות הייתה משמעותית כי היא הייתה הכרזת עצמאות של ישראל. היא השפיעה עליי מאוד כי זה סימל את החרות של עם ישראל בארצו וסוף סוף אנחנו עצמאיים.

הזוית האישית

הפרויקט הזה הוא חוויה כייפית, שעוררה זיכרונות מן העבר בילדות, זיכרונות מהנערות. וכן, איפשר לי להכיר את המורה של נכדתי ולהעריך את כל מה שלקחה על עצמה בפרויקט הזה. המפגשים קישרו ביני לבין נכדתי. הסיפור הוא זיכרון למשפחתי בעתיד.

מילון

"חדיד"
העיר הקדומה "חדיד" שכנה בתל חדיד הסמוך ממזרח. תל חדיד הוא תל שנמצא מצפון ליער בן שמן והוא חלק ממנו.

ציטוטים

”חגיגת יום העצמאות הייתה משמעותית כי היא הייתה הכרזת עצמאות של ישראל. “