מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מליטא לירושלים

פעילותם החינוכית והציונית של הורי לחינוך ילדי ישראל בליטא ובהמשך בירושלים

אבי יוסף דוב דוביצקי (דיבון) ז"ל נולד בשנת 1900 בעיר ז'טל שבליטא, כבן זקונים לרבי שלום זלמן ז"ל. הוא למד בישיבות של גרודנה ברנוביץ ופוניבז'.

אמי מרים דט ז"ל נולדה בשנת 1905 למשפחת דט מקלם. היא למדה בסמינר למורות "יבנה" בטלז'. הם נישאו בשנת 1929 בקלם.

הורי החליטו להקדיש את חיים לחינוך ילדי ישראל.

הורי דב ומרים ביום נישואיהם 1929

תחילת פיעלותם החינוכית בעיירה לוקניק וקרטינגה שבליטא. שם ניהלו בתי ספר יהודים שהיו מוכרים על ידי הממשלה "פרו גמנסיון". הם לימדו גם עברית וכמובן, מקצועות תורה, נ"ך, יהדות ומשנה. במקביל, פעלו גם למען הקרנות הציוניות וכן הקימו ברקרטינגה "קיבוץ הכשרה" לחלוצי המזרחי. באותן שנים, היה אבי ז"ל ממייסדי וראשי תנועת ה"שומר הדתי" בליטא, וחלק ניכר מפעילותה של התנועה בליטא התנהל מביתם.

הם פעלו להעלות הרבה יהודים לארץ ישראל.

לאימי ז"ל היו כמה אחים גאונים שלמדו בישיבת 'גרודנא' ואבי ניסה לשכנעם לעלות לארץ ישראל. הם אמרו שבישראל אין מספיק לימוד תורה ולא רצו לעזוב את הישיבה, לצערנו, הם לא עלו לארץ ונספו בשואה.

בשנת 1934 נולד בנם בכורם אליצור.

למרות התבססותם בליטא ראו על פי השקפתם את מקומם הטבעי בארץ ישראל. אבי ז"ל עלה בשנת 1935 וייסד בית ספר בקריית חרושת שעל יד חיפה. כעבור שנה עלתה אימי ז"ל עם בנם אליצור. הוא היה בן שנתיים וחצי ולא דיבר ליטאית כלל, אלא עברית שוטפת בלשון התנ"ך.

בחסכונות שהביאו מליטא שכרו דירה בשכונת זיכרון משה בירושלים, דירת שלושה חדרים. שני חדרים עבור בית הספר וחדר אחד עבור מגורי המשפחה, וכך פתחו את בית סיפרם עם ארבעה תלמידים. בית ספר זה שבתחילה נקרא "בית ספר דוביצקי" ואחר כך בית ספר "מוריה" התפתח במהירות והתפרסם בירושלים הדתית של אז כמוסד חינוכי מיוחד במינו. בית הספר נחשב בעל רמת לימודים גבוהה ותוכניות לימודים מתקדמות. בבית הספר למדו על פי חוברות מיוחדות לנושאי הלימוד השונים שחוברו בידי המנהל. בבית הספר הונהגו חידושים לימודיים.

התמונות הללו מבית הספר שהיה להם בליטא

הזוית האישית

אלקנה ברטפלד ינון גזית ומיכאל לוינגר: שמחנו מאוד להכיר את רחלה שליט ולשמוע את הסיפור המיוחד של הוריה.

מילון

השומר הדתי
תנועת השומר הדתי נוסדה בשנת 1929 והייתה תנועת נוער ציונית דתית הקשורה למפלגת "המזרחי" באירופה. התנועה שילבה בין פעילות ציונית וחלוצית לשמירה על קיום המצוות והמורשת היהודית. התנועה ייצגה קו שמרן במעט מאשר זה שהיה קיים ב"בני עקיבא". מאפיין מרכזי בתנועה היה השימוש בשפה העברית - חניכיה היו לומדים ושרים בעברית וקיימו פעילויות דומות לאלו שקיימו חברי תנועות הנוער האחרות, אך תוך הקפדה על שמירת כל מצוות היהדות. בוגריה התארגנו בקיבוצי הכשרה, לקראת עלייתם לא"י.

ציטוטים

”למרות התבססותם בליטא ראו על פי השקפתם את מקומם הטבעי בארץ ישראל“