מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מלחמת יום הכיפור התחילה עבורי בבית הכנסת

דור שגיא וסבא יצחק ויצמן
זכרונות מהסכם השלום עם מצרים
מלחמת יום הכיפורים החלה עבורי בבית הכנסת לשם הגיע החייל שלקח אותי למלחמה

עבורי מלחמת יום הכיפורים התחילה בבית הכנסת.
בשעת התפילה נכנס חייל לבית הכנסת עם רשימת שמות ושמי הופיע ברשימה. רצתי הביתה, לבשתי מדים, נעלתי את נעלי הצבא שהורדתי מהבוידם, והגעתי למפגש . במפגש היו הרבה מאד אנשים, חלקם עוד עם בגדי חג,  חלקם עם בני משפחה שבאו ללוותם ולהיפרד מהם. היתה התרגשות גדולה מאד ובלבול רב.  
בנקודת המפגש, חיכתה לנו הסעה שהביאה אותנו עד לרפיח אשר בסיני.ברפיח קיבלנו את הרכבים המשוריינים והטנקים, והתחלנו לדהור לעבר  תעלת סואץ לבלום את שטף הטנקים המצרים הפולשים.
לא היה זמן לבדוק את הרכבים ותקינות הטנקים,קיבלנו פקודה לנוע במהירות.נוע נוע סוף!
היתה ההוראה!בהגיענו לרפידים התקבלנו על ידי שני מטוסי מיג מצריים אשר גרמו לנו נזקים רציניים .
היו לנו גם הרוגים. הייתה שם אחות במרפאה ברפידים, לצערי היא הייתה ההרוגה הראשונה של מלחמת יום כיפור.לאחר התארגנות, עם עלות השחר יצאנו להגן על המעברים המרכזיים בסיני (הג'ידי והמיתלה),
אילו המעברים המרכזיים מארץ גושן למרחבי סיני. שם טווחנו על ידי הארטילריה המצרית ונגרמו לנו אבדות כבדות ונזקים לטנקים.המצב בחזית ליד התעלה היה גרוע מאוד וטילי סאגר המצריים עשו בנו שמות..
 
בימים הראשונים הכח שעמד בתעלה מול המצרים היה לוחמים סדירים בלבד, וכח המילואים הכולל אותי, החל לתגבר את הכח הסדיר. רק כעבור עשרה ימים, לאחר קרבות בלימה קשים, התמונה החלה להשתנות. חיל ההנדסה גרר את הגשר הצף וקיבע אותו בתוך התעלה בקו התפר בין שתי הארמיות המצריות. והטנקים
החלו לזרום לצד המצרי.אני הייתי בראש הגשר וספגנו ארטילריה מצרית קשה.. חוויות אישיות מהמלחמה! אני זוכר שחפרתי שוחה בחול ונכנסתי לתוכה. כשהתחיל הירי העמקתי את השוחה בחפירה בציפורניים כדי שתשמש לי מגן.באחד הבקרים הביאו לי מכתב מהבית ובו היה ציור של ביתי הקטנה לימור (אמא של דור).
 
בציור היא מבקשת שננצח במלחמה. כמובן שהגעגועים שלי גברו לבית ולבת שלי, אבל היה חשוב לגמור את המלחמה ולנצח.בקו התעלה היו המון עצי תמר אבל זה היה רק למרחק של 50 מטר מקו המים, כך שחציתי את התעלה התגלה לי שוב מדבר גדול . צה"ל החל את הכיבוש של הצד המזרחי של התעלה והגענו עד הקילומטר ה100 מקהיר. וכך היה עד הפסקת האש.. כולנו ייחלנו לרגע בו נצא לחופשה הביתה, אך בינתיים הסתפקנו רק במכתבים. כמובן שאז לא היו פלאפונים וסמארטפונים…בחופשה הראשונה שהגעתי הביתה היה לי קשה מאוד לחזור בחזרה לשטח מצריים.בדרך חזרה ההסעות שלנו יצאו מיד אליהו בתל אביב. אחרתי את ההסעה שלי,
ומחוסר ברירה עליתי להסעה אחרת  שחצתה את תעלת סואץ. הדרך היתה ארוכה מאוד, וכשחצינו את התעלה ראיתי שהאוטובוס פונה לכיוון הנגדי. ביקשתי מהנהג לעצור כדי שאוכל לרדת.כשירדתי מהאוטובוס מצאתי
את עצמי בשטח אויב שורץ מחבלים וכלבים. לא היתה ראות כלל, ללא כוכבים וירח, ממש חושך מצריים.
עמדתי ולא ראיתי היכן הכביש והיכן החול. התכופפתי לאדמה וגיששתי עם הידיים כדי לראות היכן הכביש והיכן החול. היה מאוד קר וכל דקה נמשכה כנצח. כלבים ענקיים עברו לידי, ושמעתי רק את נשימותיהם.
כעבור כשעה, ראיתי מרחוק אורות והחלטתי שאני הולך לכיוון האורות. נפנפתי בידיים ובנשק לכיוון האורות ופתאום גיפ של משטרה צבאית עוצר לידי. מפקד הג'יפ התפלא מאוד לראות אותי באמצע שטח מצריים ואסף אותי לבסיס שלו. למחרת בבוקר המשכתי ליחידה שלי .
 
כשישה חודשים לאחר תחילת המלחמה נחתמו הסכמי הפרדת כוחות ואני שוחררתי חזרה לביתי.כשירדתי מהאוטובוס בשטח אויב שורץ מחבלים וכלבים. לא היתה ראות כלל . לילה ללא כוכבים וירח. ממש חושך מצריים. עמדתי ולא ראיתי היכן הכביש והיכן החול. התכופפתי לאדמה וגיששתי עם הידיים כדי לראות היכן הכביש והיכן החול. היה מאוד קר, וכל דקה נמשכה כנצח. כלבים ענקיים עברו לידי, ושמעתי רק את נשימותיהם הכבדות.
מעולם לא פחדתי כל כך….. כעבור כשעה, ראיתי מרחוק אורות והחלטתי שאני הולך לכיוון האורות. נפנפתי בידיים ובנשק לכיוון האורות ופתאום גיפ של משטרה צבאית עוצר לידי. מפקד הג'יפ התפלא מאוד לראות אותי באמצע שטח מצריים ואסף אותי לבסיס שלו.למחרת בבוקר המשכתי ליחידה שלי .
 
כשישה חודשים לאחר תחילת המלחמה נחתמו הסכמי הפרדת כוחות ואני שוחררתי חזרה לביתי ולמשפחתי, בתקוה שזו תהיה המלחמה האחרונה!

מילון

כוח מילואים
כל האזרחים המגויסים לצבא ונקראים לפי צורך של הצבא

נשימות כבדות
נשימות עמוקות המביעות כאב, דאגה

ציטוטים

”הסבלנות היא מרה, אך פירותיה מתוקים - הכוונה: שקשה להיות סבלני, אבל בסוף מרויחים מזה!“