מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מלחמת השחרור

סבתא ליאורה וסבא מנחם עם איל
עמדה שנבנתה במלחמת השחרור
ילדות בקיבוץ בצל המלחמה

שמי ליאורה ראובני. נולדתי בקיבוץ מענית, הייתי החמישית מבין עשרת הבנים הראשונים של הקיבוץ.

עד גיל שלוש משפחתי גרה בכרכור. בזמן הזה התחילו לבנות ולהכין את הקיבוץ למגורים במקום שהוא נמצא היום. אני נשואה למנחם ראובני ויש לי ארבע בנות ו-11 נכדים. היה לי נכד נוסף, שנפטר בילדותו ממחלה. כיום כל המשפחה חיה במענית.

 

חוויות ילדות ממלחמת השחרור

הייתה לנו ילדות שמחה ופעילה. בתי ההורים היו קטנים ואת רוב זמננו בילינו בחוץ במשחקים ובתעלולים.

בהיותי בת שבע, פרצה מלחמת השחרור. בית הילדים שלנו היה הבית הקיצוני ביותר ליד גדר הקיבוץ. על מרפסת בית הילדים הייתה עמדה של חיילים שמאוד התיידדנו איתם ואהבנו אותם.

העמדות של הערבים היו על הגבעות שמעל הקיבוץ והם יכלו לצפות בכל מה שקורה בקיבוץ. על מנת שחברים יוכלו להתנייד בקיבוץ, רישתו את הקיבוץ בתעלות ובמקלטים. בכל אזעקה נכנסנו למקלטים שנבנו ליד בתי הילדים.

כשהערבים עברו למרגמות, החליטו לפנות את הילדים והאמהות לבית הספר החקלאי בפרדס חנה. זה היה בזמן החופש הגדול ובית הספר היה ריק מתלמידים. אנחנו גרנו בכיתות. זו הייתה עבורנו תקופה מאוד טובה. לא כל כך הבנו את המשמעות של מה שקורה. רוב האימהות היו איתנו וחלקן נשארו בקיבוץ, כדי לתמוך בלוחמים. כל כמה ימים האבות היו באים לבקר. פעמים רבות ראינו את האימהות בוכות. כנראה בגלל לחץ וחרדה.

לקראת סוף המלחמה התחילו להסיע אותנו לבקר במענית, שחלק מבתיה היו הרוסים מאוד. היינו מתרגשים לקראת כל ביקור כזה וציפינו לו מאוד. בבית הילדים שלנו שיכנו את "חברת הנוער" – נערים צעירים שהגיעו מאירופה לאחר השואה, ועזרו במלחמה למרות שהיו עדיין נערים צעירים בני שש עשרה שבע עשרה.

אותנו פינו למחנה עולים בפרדס חנה בו שהינו 11 חודשים (בית חולים שוהם של היום). למדנו שם והיו לנו חיי חברה עשירים. בתום המלחמה חזרנו הביתה, לקיבוץ, בשיירות מקושטות ובשמחה רבה. מאז הקיבוץ הולך וגדל ונבנה ומתעצם.

השער הרומאי  – אחד מסמליה של מענית העתיקה ומקום בו טיילנו הרבה

 

סבא מנחם

סבא מנחם עבר את המלחמה בקיבוץ שריד כילד חוץ, כשהוריו נשארו לגור בתל אביב. מעל שריד היה כפר ערבי בשם מגדל (כיום מגדל העמק) על הרפת היה שלט: "זהירות צלפי האויב רואים אותך". הייתה זו אזהרה לא להסתובב בשטחים פתוחים. כאשר צבאות קאוקג'י תקפו את משמר העמק כל חברי הקיבוץ כולל הילדים עמדו על מרפסת חדר האוכל וצפו באש התותחים.

 

סבא מנחם מספר על חפץ: כשהוריי נפטרו זכיתי למזכרת מאוד משמעותית בשבילי.

זוג פמוטים שנעשו בעבודת יד מכסף, ושימשו לקבלת השבת. זוג הפמוטים היה שייך לסבתא רבה של אמי. אני הייתי בן יחיד וקיבלתי אותם בירושה מאז, הם משמשים כקישוט וזיכרון בביתנו.

 

זוג פמוטים מכסף
סבתא ליאורה ואייל עם הפמוטים של סבא מנחם

הזוית האישית

סבא וסבתא: נפלה בחלקנו הזכות להשתתף במפגש הרב דורי – איילי, אנחנו וכל קבוצת הילדים וסביהם, זכינו בחוויה לימודית ומשפחתית. הפגישות עם איילי האהוב כשהוא מנחה ומוביל אותנו, שואל ומתעניין במעגלים שונים מחיינו ולפעמים מתקשה להאמין. כל מפגש היה עבורנו מרגש ומשמח מאוד והכי – כשאיילי איתנו ואנחנו מלווים אותו. היה זה, מעבר לקרבה ולחוויה המשפחתית, גם מפגש יפה עם קבוצת הילדים וסביהם שהתאפשר הודות להנחיה והובלה מקצועיים של רונית. היינו שמחים לפרויקט כזה עם כל נכדינו.

אייל: אני מאוד נהניתי בפעילות זו. היה כיף להיפגש עם הסבים ולגלות על עברם דברים שלא ידעתי. כדאי שימשיכו את התכנית הזו כי היא מאוד כייפית וחווייתית.

מילון

מרגמות
כלי ירייה ארטילרי פשוט, סוג של פצצות.

קאוקג'י
מפקד צבאי ערבי שלחם בישראל במלחמת השחרור

ציטוטים

”"העמדות של הערבים היו על הגבעות שמעל הקיבוץ והם יכלו לצפות בכל מה שקורה". “