מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מלחמה, מגיפה והעפלה ארצה – סיפורו של אהרון שמייסר

איה עם סבא וסבתא
איה עם סבא וסבתא
בן יחיד ומיוחד

סבא אהרון מספר: "נולדתי בעיר שטטין שבפולין בתאריך 8 ביוני 1947. הוריי, דבורה ואברהם, הגיעו לעיר שטטין אחרי המלחמה מסיביר שברוסיה, לשם ברחו כל אחד מהם בנפרד בשלהי מלחמת העולם השנייה, לאחר שאיבדו את כל משפחתם בפולין. שם, בסיביר, הם הסתתרו מפני האויב הנאצי.

אברהם, אבא שלי, סבא רבא של איה, ברח תחילה לרוסיה הסובייטית, בעידוד אחיותיו הגדולות שנשארו מאחור ומשם הוא הוגלה לסיביר. בסיביר הוא הכיר את אימא שלי, דבורה, ויחד הם עבדו בחיטוב עצים. בשנת 1944 הוא התגייס לצבא הרוסי ונשלח להילחם בצבא הגרמני על אדמת פולין.

באותו זמן השתוללה מגפת הטיפוס בעולם ואימא שלי, דבורה, שהיא סבתא רבתא של איה, סיפרה שכשהייתה בסיביר חלתה גם היא בטיפוס. דבורה הייתה אז בחורה צעירה בלי משפחה, בלי בית ובלי ידע איך להתגבר על המחלה. המחלה באה לידי ביטוי בכאבי בטן חזקים ושלשולים. היא הייתה בטוחה שאלה ימיה האחרונים. בזכות שתיית מים מעטים הצליחה לאט לאט להתאושש ואיכשהו לשרוד את המחלה. זאת הייתה מגפה שאותה הרבה אנשים לא שרדו. היום כשיש לנו מדינה, בית, אוכל בשפע, תוכניות טלוויזיה, גאדג'טים ובעיקר אמצעים טכנולוגים, אפשר לברך שבקרוב גם ימצאו חיסון למגפת הקורונה.

כשאבא שלי חזר לסיביר, הוא חזר בתחושת ניצחון על שלקח חלק במערכה כנגד הנאצים שמחקו את כל משפחתו. בסיביר הוא פגש, לשמחתו, שוב את אמי והתחתן איתה. יחד שניהם עברו לשטטין שבפולין, שם אני נולדתי.

בשנת 1950 עלינו ארצה באוניית המעפילים "מולדת" והגענו סוף כל סוף בהתרגשות לאדמת ארץ ישראל. שוכנו במחנה עולים (מעברה "מחנה ישראל") הייתי אז בן 3 ושם חיינו שלוש שנים. בגיל 6 עברנו לגור בשיכון לעולים חדשים בלוד, וכשאבא שלי מצא עבודה מסודרת בבית דפוס בתל אביב עברנו לגור בדרום העיר. תחילה גרנו בקונגרס 7 בתל אביב ואחר כך בקונגרס 10 – בקומה רביעית בלי מעלית.

אני בן יחיד והוריי תמיד אמרו שיש להם בן אחד והם רוצים שהוא יהיה בן אדם. וכך היה: הוריי השקיעו בי את כל חייהם. אבי חסך את לחמו בעבודה כדי לממן לי לימודים. אמי היתה מסתתרת ליד חצר בית הספר כדי לראות איך אני מסתדר. הייתי תלמיד מופרע ועשיתי הרבה בעיות למורים, אבל למרבה המזל הצטיינתי בלימודים. לימים הפכתי למהנדס מכונות והצלחתי לגרום נחת להוריי ואפילו להביא אותם לגור בראשון לציון קרוב אל ילדיי ונכדיי.

עם הוריי בפולין 

סיפורו של אילן יוחסין מרגש

איה הנכדה מספרת: למפגש השני בבית הספר הביאו סבא וסבתא תמונות של ההורים שלהם. התמונות הללו נדירות וסבתא שלי איגדה אותם לאלבום תמונות. בתוך האלבום הזה מסופר סיפור המשפחה בשנים שלפני מלחמת העולם ומצאתי את עץ המשפחה. בעץ הזה אני נמצאת בדור השישי.

איה עם סבא וסבתא ואלבום היוחסין

הזוית האישית

איה: נהניתי מאוד מהמפגשים בבית הספר ומשמיעת הסיפורים המעניינים על משפחתי.

איה עם סבא וסבתא

 

מילון

מגיפת הקורונה
מגפת הקורונה היא מגפה עולמית מתמשכת של מחלת נגיף קורונה 2019. הנגיף, מזן SARS-CoV-2, עבר מבעלי חיים נגועים לבני אדם, וגרם להדבקה של מיליוני בני אדם ולמותם של מאות אלפים. המגפה פרצה לראשונה בדצמבר 2019 בעיר ווהאן בסין, ומאמצע פברואר 2020 החלה להתפשט במהירות לכל רחבי העולם ועוררה בהלה, מלווה בנפילה חדה במחיר הנפט ובנפילה חדה של הבורסות בעולם. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”היא הייתה בטוחה שאלו ימיה האחרונים אך לבסוף הצליחה להתאושש ואיכשהו לשרוד את המחלה“