מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מילדות . . .עד לדובדבנים שבקצפת!

אני ואת נשנה את העולם
דליה שחף לבית סבוני
מהשורשים דרך, בית ההורים, המסורת, הילדות, הבגרות, האימהות ועד הסבתאות.....
הבית היה מסורתי ובחגים קיימנו את כל המנהגים והטקסים. בכל חג היו מאכלים שמאפיינים את החג. בדרך כלל קנו לנו בגדים חדשים ונעליים חדשות לפני ראש השנה ופסח. אני מאוד אהבתי את ראש השנה כי זה היה גם יום הולדתי וקיבלתי המון מתנות. בסוכות תמיד בנינו סוכה שכונתית ואפילו ישנו בה בלילה. בחנוכה אהבנו מאוד את הסופגניות המרוקאיות המכונות "ספנג'" וכמובן זללנו לביבות תפוחי אדמה. אני זוכרת במיוחד את סבי מדליק את נרות החנוכה בחנוכיה שהביא ממרוקו ואותה מדליקים עם שמן ופתיל, לא עם נרות!.בפסח תמיד נסענו לטיולים וביקרנו את בני המשפחה שהיו לנו בכל מיני מקומות בארץ, אהבנו מאוד את הטיולים בטבע. בסוף החג תמיד חיכינו לחגיגת ה"מימונה" עם כל המתוקים וה"מפלטה". היה נהוג לעבור מבית לבית לומר את הברכות ולטעום את דברי המתיקה. פורים היה חג של מסיבות והשתוללויות לילדים, אף פעם לא קנו לי תחפושת כי אמי תפרה לי את כל התחפושות וכל שנה הייתי מקבלת פרס בבית הספר על התחפושת המוצלחת וכל בית הספר היה הולך בתהלוכת תחפושות שעברה בכל השכונה.
אמי -שמה מזל נולדה במרוקו בשנת 1929, היום היא בת 84 שתהיה בריאה עד 120 (ואפילו יותר) אבי- אברהם ז"ל נולד במרוקו בשנת 1919 ונפטר בגיל 91. שם המשפחה "סבוני" בא מסבא רבה שלי שהיה לו בית חרושת לסבון. אבא ואמא תמיד סיפרו לי על חיי הקהילה במרוקו וכמה שהם עזרו אחד לשני. בתחילה אבי היה מורה לצרפתית בבית הספר "אליאנס" וסיפר שהמורים היו הולכים לבתים כדי לשכנע את האבות לשלוח את הבנים לבית הספר במקום ל"חדר". כל משפחה שהביאה 3 בנים לבית הספר איפשרו לה להכניס בת אחת. הורי נהגו לשיר לנו שירי ערש בצרפתית.
נהגנו לשחק בחבל, גולות, תחרויות במשחקי כדור, טיפוס על הרים (המון, כי גרנו על הכרמל). שיחקנו המון מחניים, תופסת, הקפות. יצאנו המון לטיולים גם עם המשפחה וגם עם בית הספר. כשהייתי בתיכון הייתי בתנועה המאוחדת וכמו היום היו לנו פעילויות בימי שלישי ושבת.
התגייסתי לצבא אחרי מלחמת ששת הימים, שרתתי בחיל קשר בפיקוד צפון.
אחרי השירות נסעתי לאנגליה ללמודי הוראת השפה האנגלית בלונדון. אחרי הלימודים חזרתי לארץ. בני היה חברי עוד מתקופת בית הספר. חידשנו את הקשר בינינו בזמן שהייתי באנגליה והוא היה באותו זמן בצרפת. הוא חזר לארץ לפני וכשחזרתי הרומן המשיך ואחרי כשנה נישאנו.
לאחר הנישואים, גרנו שנה בחיפה. אני עבדתי כמורה לאנגלית ובני היה בצבא קבע בחיל הים. אחר כך בני השתחרר מהצבא ועברנו לגור בערד. שם נולדו לנו שני בני האהובים דרור הבכור  ואבישי הצעיר. היינו בערד 15 שנה מתוכם שנתיים בדרום אפריקה. ב-1987 עברנו לגור ברחובות. בינתיים הבנים בגרו והתחתנו. ב-2003 הפכתי לסבתא בפעם הראשונה. נולדה אור שהביאה לנו המון אור, שמחה ורינה .אחריה נולדו נוי אחות לאור ונוגה נכדה ראשונה מדרור. אחריהן נולדה מאי אחות שניה לאור. אחריה נולדה נעמה אחות לנוגה. הנכדות האלה הן המתנה של החיים ובזכותן אני חייבת להשאר צעירה ופעילה.
ירשתי מסבי ספר ת"נך בתמונות, עתיק מאוד, שסבי הביא עוד ממרוקו. איני יודעת כמה דורות הספר הזה היה במשפחה, הספר מתפורר כולו אך עדיין אפשר לעיין בו בזהירות רבה. לכל סיפור בספר יש תמונה שמתארת את האירוע המרכזי בסיפור. התמונות הם ציורים בסגנון מאוד עתיק, כמו ציורים שאנו רואים במוזיאון מהמאה ה-16,17.
סבי היה אדם מאמין, הדת היתה לו חשובה, וספר הרמב"ם היה לו לתורת חיים. בימי שישי נהגנו לבוא לבית סבי, לארוחת ליל שבת. אחרי הארוחה, סבי נהג לקבץ סביבו את כל הנכדים, מוציא את ספר התנ"ך הזה, בוחר את אחד הנכדים ואומר לו: "בחר לך תמונה מתוך הספר ואני אספר לכם את הסיפור הקשור לכך". וכך למדנו את כל סיפורי התנ"ך, כאשר סבי תמיד פלפל ותיבלן את הסיפורים בהומור ובמתח.
בילדותינו נהגנו לבלות הרבה מאוד בבית סבי וסבתי תמיד היה לנו שם כיף הרשו לנו הכל והעשירו את עולמנו התרבותי בסיפורים על יהדות מרוקו מנהגים וכמובן סיפורי התנ"ך.
"כל בוקר השמש תמיד זורחת והכל טוב ומתחיל מחדש" (דברי סבתי שרה) סבתא שרה תמיד שימחה את נכדיה, עודדה אותנו ולכן כל פעם שלא הצליח לנו משהו או כשהיינו עצובים היא תמיד אמרה: אל תדאגו,העולם במקומו עומד ו"כל בוקר השמש תמיד זורחת והכל טוב…"  ולכן במשך חיי לא נתתי ליאוש ולאכזבה להשפיע עלי ותמיד ניסיתי להתחיל מחדש ולהצליח.

מילון

ספנג'
סופגניה מרוקאית

התחשלתי
נעשתי יותר חזקה

ציטוטים

”"כל בוקר השמש תמיד זורחת והכל טוב ומתחיל מחדש" (דברי סבתא שרה) “