מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מילדות לבגרות של מוטי בר-טל

נועה וסבא מוטי
סבא מוטי בילדותו
בין תל אביב לגבעתיים וחזרה

הכל החל בשנת 1948, בין אזעקה אחת לשנייה באתי לעולם: הצווחה שלי עלתה על צווחת האזעקה. כך החל מסע חיי. אני בקושי זוכר את הבית ברחוב חיסין בתל אביב, שם העברתי עם הוריי ז’ניה וטוביה את שנות חיי הראשונות. בגיל שנתיים עברנו לגור בגבעתיים, שם העברתי את שנות ילדותי כולל תקופת השירות הצבאי. במהלך אותן שנים למדתי בבית ספר תיכון בתל אביב שם הכרתי הרבה חברים מתל אביב וגם בילינו יחד אחרי שעות הלימודים. בזכות אותם חברים זכיתי להכיר את שרה שפירא, שבזכותה סיפור זה נכתב היום עם נכדתנו נועה.

לאחר שנישאנו חזרנו לגור בגבעתיים שם נולדו שלושת ילדינו: לילך, נטע, ומיכל. ראשונה נולדה לילך. כשלילך הייתה בת כשנה וחצי פרצה מלחמת יום כיפור שבה נהרג נטע, אח של שרה. בשנת 1975 נולד ילדינו שקראנו לו נטע על שם אחיה של שרה. בשנת 1981 נולדה בתנו השלישית מיכל. כך המשיכו חיינו להתנהל עד אותו יום, היום הקשה בחיינו, שבו נטע מת. בעקבות אותו אסון החלטנו לעבור לגור בתל אביב, ומאז כל המשפחה עם הבנות והנכדים והנכדות גרים בתל אביב, חוץ מעמית נכדתנו (בתו של נטע) שעברה לגור עם אמה בארצות הברית ושומרת איתנו על קשר קבוע.

וכמובן אי אפשר שלא להרחיב גם על יתר נכדותינו ונכדינו- ליה, נועה, גיא ורועי. ליה נולדה בארצות הברית לבתנו לילך וכשהייתה בת שנה חזרו ליה לילך ואילי לארץ. נועה נולדה חמש שנים אחרי ליה, ושנה אחריה נולד גיא לבתנו מיכל. אחרון נולד רועי, צעיר הנכדים שלנו. כיום כולנו משפחה מאוחדת שגרים בשכנות קרובה בתל אביב. לדוגמא, בנותינו גרות באותו רחוב בתל אביב כפי שכתבנו ואיתם גם הנכדים והנכדות שלנו. אני ושרה גרים בתל אביב אבל לא באותו שכונה כמו בנותינו. עוד כמה פרטים על נכדינו: ליה היא מדריכה בצופים, גיא הוא בנבחרת כדורסל, רועי גם משחק כדורגל וגם כדורסל ונועה בחוג משחק. זו הייתה הפתעה לסבא, שנועה בחוג למשחק: "איזה כיף, מבטיח לבוא להצגות."  זה הסיפור הצנוע שלנו, בו אני הופך להיות מתינוק שנולד עד לסבא עם סבתא שרה המלווה אותי, ויחד עם המשפחה הנהדרת שלנו.

ארחיב מעט על המשפחה: אני גדלתי בגבעתיים בשנות ה-50 של המאה הקודמת. גדלתי עם משפחה מאוד אוהבת: עם אמי ואבי שאתם מכירים כסבתא ז’ניה וסבא טוביה. היינו חבורת ילדים ששיחקה את רוב משחקיה ברחוב ובחצרות כיוון שלא היו אז טלפונים ואפילו לא טלוויזיה. המשחקים היו כמו גולות, קלאס, קפיצה בחבל וכמובן סטנגה, שזה סוג של משחק כדור פשוט. כמו כן מחבואים ותופסת. למדתי בבית ספר יסודי בגבעתיים ולאחר סיום כתה ח’ עברתי ללמוד בבית ספר תיכון צייטלין בתל אביב במסגרת לימודי בתיכון התחברתי לקבוצת חברים שגרו בתל אביב והתחלנו גם לבלות יחדיו וגם לעשות מסיבות ריקודים ביחד. לפני הגיוס שלנו חבר שלי משה, שכינויו 'מומו', עשה מסיבת גיוס בבית ולאותה מסיבה הזמין כמובן את כל החברים והחברות. הוא הזמין גם את השכנה שלו ששמה הוא שרה שפירא. שרה שפירא ואני מצאנו חן אחד בעיני השנייה, ולאחר תקופה לא ארוכה הפכנו להיות חברים. לאחר שאני ושרה השתחררנו מהצבא התחתנו, ומאז התחיל הסיפור של משפחת בר טל שהמשכו משפחת כהן ומשפחת הלפרין.

אפרט מעט על עצמי: נולדתי בתל אביב בבית חולים הדסה. בגיל שניים עברתי עם הורי לגבעתיים בגיל 3 הלכתי לגנון (שהיום הוא נקרא גן טרום חובה) של הגננת חנה. מגיל 4 עד גיל 6 התחנכתי בגן חובה עם הגננת לאה. בגיל 6 התחלתי ללמוד בבית ספר יסודי אמונים, שם גם הצטלמתי בתמונה שהיוותה השראה לתמונה של נועה לקשר הרב דורי. לאחר שהשלמתי שמונה שנות לימודים עברתי לבית ספר תיכון צייטלין בתל אביב שם למדתי ארבע שנים, מכיתה ט' עד י"ב. לאחר סיום בית ספר תיכון ובחינות הבגרות לגיוס ובינתיים עבדתי כנער שליח כדי לחסוך מעט כסף.

חבר טוב שלי מומו ערך מסיבת גיוס בביתו למסיבה הזמין חברים וביניהם אחת ה”ילדות”מהבנין: שרל’ה שפירא. מיד כשראיתי אותה רציתי להיות קרוב אליה, כנראה שקוראים לזה אהבה ממבט ראשון. אבל לי לקח חצי שנה להגשים את האהבה הזו עד שהצעתי לה חברות באופן רשמי. מאז יצאנו 3 שנים עד השחרור שלה ושלי מהצבא. בתאריך 26/08/1970 נישאנו.

בין לבין שירתי בצבא בחיל נ”מ ונלחמתי במלחמת ששת הימים. לאחר החתונה חזרנו לגור בגבעתיים ואני התחלתי לעבוד עם סבא גדליה בחברה לבנין שהיתה לו. בתאריך  18/08/1972 נולדה בתנו הבכורה לילך. כשלילך היתה בת שנה וחודשיים פרצה מלחמת יום כיפור בתאריך 6 באוקטובר 1973, תאריך כל כך חשוב בתולדות מדינת ישראל שחשוב לזכור אותו טוב טוב.  באותה מלחמה נפל דוד נטע, אח של סבתא, והיא לבדה נשאה בעול המשפחה והתמיכה בסבתא לאה וסבא גדליה, כיוון שאני הייתי מגויס לצבא. לאחר המלחמה חזרתי לעבוד עם סבא גדליה וגם תמכתי בו לאחר האסון של נפילת נטע במלחמה. לאחר שסבא גדליה פרש לגמלאות בשנת 1985 עברתי לעבוד במספר מקומות, עד שבשנת 1990 חזרתי שוב לעבוד בענף הבניין כמנהל פרוייקטים, תחום בו עסקתי עד 2007 ואז עברתי לעבוד כמנהל בחברת השחל בה אני עובד עד  היום.

לקובץ התיעוד המלא

הזוית האישית

סבא מוטי השתתף בתכנית הקשר הרב דורי ותועד על ידי נכדתו נועה כהן. התכנית נערכה בבית הספר המשתלה בתל אביב-יפו, התשע״ט.

מילון

סטנגה
משחק ילדים דמוי כדורגל המיועד לשני שחקנים. למשחק מספר גרסאות ומספר משחקים קרובים לו. המשותף לכל המשחקים הוא כי לכל שחקן מותר ליצור מגע עם הכדור רק פעם אחת בתור. הנקודות נספרות לפי ביצועי השחקן אל מול "שער" היריב. הטיפול בכדור נעשה בראש או ברגל, כפי שנעשה בכדורגל. המשחק משוחק בכל סוג כדור שנמצא בסביבה. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אני בקושי זוכר את הבית בתל אביב, שם העברתי עם הורי ז’ניה וטוביה את שנותי הראשונות“