מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מילדות בשואה לבניית משפחה בישראל

מתעדים את הסיפור האישי של סבתא שולה
הילדה שולה בתמונה בספר מהמוסד באסקונה
סיפור חיי שולה לנדמן

רקע

שמי שולה (שולמית) לינדמן. נולדתי בצרפת בעיר ליון, בשנת 1941, בזמן מלחמת העולם השנייה. הוריי ליאו וטוני ארמן ברחו מגרמניה עם אחותי הגדולה מרים, דרך בלגיה והגיעו לצרפת. שם נולדתי וקראו לי בשם סוזן (שם החיבה שלי היה זוזו). מצרפת ברחנו לשוויץ ושם נולדה חנה, אחותי הקטנה.

אני חברת קיבוץ כברי משנת 1960. הייתי נשואה לדני לינדמן ז"ל ויש לנו  חמישה ילדים: נעמה ישי,עינת,יערה ,ויואב וחמישה עשר נכדים.

סיפור חיים

במלחמת העולם השנייה, הגרמנים פלשו לצרפת. היה שם שלטון וישי ששיתף פעולה עם הגרמנים, והצרפתים שלחו את היהודים למחנות השמדה. הורי החליטו לברוח מצרפת לשוויץ שהייתה ארץ ניטרלית. השוויצרים נתנו רק למבוגר וילד לעבור את הגבול. לכן, אבא עבר עם אחותי מרים לשוויץ, ואחרי שהוא עבר את הגבול בשלום, אימי נשאה אותי על הידיים (הייתי תינוקת) וכך עברנו בלילה בחורף את הגבול לשוויץ.

בשוויץ הפרידו בין ההורים לילדים. את הגברים הכניסו למחנות עבודה לגברים ואת הנשים למחנות לנשים. את אחותי ואותי הכניסו למוסד לילדי פליטים בעיר אסקונה.

   תמונות מהספר     

%d7%a9%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%9e%d7%94%d7%a1%d7%a4%d7%a8
                                           
%d7%a2%d7%99%d7%93%d7%95-%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%9e%d7%94%d7%a1%d7%a4%d7%a8-%d7%9e%d7%94%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%95%d7%aa
היו שם ילדי פליטים בכל הגילאים ואני הייתי הילדה הקטנה מכולם ולכן פינקו אותי. אחותי מרים הגיעה לאסקונה לפני וכשאני הגעתי לשם מרים חיכתה לי כך שלא הייתי לבד. זה היה מזל גדול כי היה מי שידאג לי.

בשנת 1947 אפשרו למשפחה שלנו להתאחד ועברנו לגור בעיר לוגנו שבגבול שוויץ-איטליה על שפת אגם לוגנו. השפה המדוברת הייתה איטלקית. בלוגנו הלכתי לגן ילדים שהיה בתוך כנסיה וזה היה מקום מאוד יפה. בגיל שש עליתי לכיתה א' בבית ספר שהיה על שפת אגם לוגנו. גרנו על הר ששמו Monte Bre וכל יום נסענו לבית הספר ברכבת הרים. בבית הספר דיברנו איטלקית, ובמקביל לבית הספר ההורים שלחו אותנו למורה פרטית לעברית. לאחר קום המדינה הורי החליטו לעלות לארץ, ובשנת 1949 התכוננו לעליה. אני זוכרת, שהוריי דאגו לקנות לנו כובעי שמש מכיוון שבישראל חם והוריי דאגו שלא נקבל מכת שמש.

כובעי הקש להגנה מפני השמש החמה בישראל

%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%a9%d7%95%d7%9c%d7%94
ארזנו את חפצינו, ויצאנו לדרך. נסענו ברכבת לפריז, כדי לאסוף את סבא שלי גוסטב ארמן ז"ל ששרד את השואה,ואת בן הדוד שלי יוחנן קולביץ ז"ל שגם הוא שרד את השואה. מפריז נסענו למרסיי עיר נמל בצרפת, אליה הגיעו עולים מכל אירופה וחיכו שם לספינות שהביאו את העולים לארץ. במרסיי היה מקום שנקרא וילה גובי ושם חיכינו לאוניה שלנו. כשהגיע האוניה "קדמה" עלינו עליה והפלגנו שישה ימים בים. בדרך לארץ הספינה עגנה בנמל טרייסט שבאיטליה. שם אספנו את הארגז שאימי שלחה לפני הבריחה לשוויץ.

הארגז ששלחנו לשוויץ

%d7%a9%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%a9%d7%99%d7%93%d7%94

ב-12 ליוני 1949, הגענו לנמל חיפה. כל האנשים עמדו על הסיפון ובכו מרוב התרגשות. סוף סוף הגענו לישראל. כשירדנו מהאונייה הדבר הראשון שעשו הכניסו אותנו למין חדרון קטן וריססו אותנו בספריי שנקרא D.D.T רק אחרי זה התחיל תהליך הקליטה. במשרד אליו הגענו ישב פקיד שרשם את הפרטים שלנו ושאל איך קוראים לנו. שמי היה סוזן והוא מיד אמר "אוקיי את תהיי שושנה", וכך נרשם שמי בתעודת הזהות. הודעתי ששמי לא יהיה שושנה, ואם כבר צריך להחליף את שמי אז ששמי יהיה שולמית. עם התעודות החדשות הסיעו אותנו למעברה ב"סנט לוקס" על יד חיפה. שם שהינו שבוע ימים. הזיכרון הכי חזק שלי הוא שנתנו לנו לאכול מאכלים שלא הכרתי כמו פלפל, מרגרינה וחלבה.

דודה שלי הייתה חברת קיבוץ הזורע והזמינה אותנו להתארח בקיבוץ עד שנמצא דירה. לאחר זמן קצר עברנו לירושלים ושם שוב נכנסתי לכיתה ב'. למדתי בבית הספר "גאולים" שבו למדו ילדי עולים מארצות רבות. לא ידענו עברית והתחלנו לדבר שפה שהמצאנו לנו. בשפה זו היו מילים מכל השפות של ילדי העולים, אף אחד לא הבין אותנו, אבל אנחנו הילדים הסתדרנו מצוין.

בשנה הראשונה בירושלים היה חורף קשה מאוד, ירד שלג וכל העיר הייתה לבנה. לי היה ברור שכך היה צריך להיות מכיוון שהייתי רגילה לחורף קר עם שלג כמו בשוויץ. מאוד אהבתי את בית הספר והכי אהבתי את שעורי החקלאות, כי היה לנו שטח על יד בית הספר בו גידלנו ירקות ויכלנו לבלות בחוץ ולא לשבת כל היום בכיתה.

כשסיימתי את בית הספר היסודי עברתי ל"בית חינוך תיכון לילדי עובדים" בטלביה, למדתי במגמה החברתית. המורים שם היו מצוינים ואחד המורים הזכורים לי לטובה הוא יצחק שלו (אביו של מאיר שלו) שלימד אותנו תנ"ך. הוא הכריח אותנו ללמוד פרקים שלמים בעל פה, ומאז אני יודעת לדקלם מן התנ"ך ומאוד אוהבת תנ"ך. בכיתה י' יצאנו לשירות לאומי לעין גדי, עבדנו שם בקטיף עגבניות וחצילים.

קטיף במטעים בעין גדי

%d7%a9%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%92%d7%93%d7%99

טיילנו הרבה בכל האזור ונהנו מכל רגע, לקראת סוף השירות בעין גדי הכנו מסיבת סיום ולכבודה כתבו שני בני הכיתה שלנו את השיר "עין גדי" שמושמע מדי פעם גם היום. את המילים כתב איתן פרץ ואת הלחן דובי אהרוני. הופענו עם השיר הזה בפני חברי עין גדי והשיר הפך ללהיט.

בחופש הגדול לפני כיתה יא' יצאנו למחנה עבודה בקיבוץ כברי. באותו קיץ הכרתי את דן לינדמן ז"ל שהיה כבר חבר קיבוץ, נעשינו חברים ומאותו קיץ הקשר בינינו התהדק. את כל החופשות שלי בילינו יחד וכשסיימתי את התיכון מיד אחרי בחינות הבגרות התחתנו. ומאז אני חיה בכברי.

%d7%a9%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%a1%d7%91%d7%90-%d7%95%d7%a1%d7%91%d7%aa%d7%90

אם אני מתבוננת בסיפור חיי יש דברים שלמדתי להעריך ולהוקיר. בכל תלאות הדרך בתקופת ילדותי היו אנשים טובים שאני חבה להם את חיי, אותם אנשים שסיכנו את חייהם ועזרו לי לעבור את הגבול לשוויץ ואותה אישה נאורה ואצילת נפש שפתחה את ליבה וביתה ודאגה לכל ילדי הפליטים שהגיעו לשוויץ בתקופת המלחמה. אנשים אלה הם דוגמה ומופת להתנהגות אצילית של אנשים שרואים את מצוקתם של הסובלים ומוכנים להושיט יד, לעזור ולהציל אנשים אחרים.

הדבר הנוסף הברור לי מעבר לכל ספק הוא שאין לנו מקום אחר על פני האדמה הזאת זולת ארץ ישראל ואנחנו חייבים לשמור עליה ולפתח אותה ולאהוב אותה, גם כשהמצב קשה וגם כשאנחנו לא מסכימים עם כל מה שקורה.

מפגש בכיתה עם ילדי הקבוצה

20170321_093729-3-640x360

הזוית האישית

שולה: הפרויקט הזה מקסים בעיני, שמחתי להיות חלק ממנו. נהניתי מהיחס הרציני והעניין שהראו נכדי עידו וחבריו לקבוצה. הילדים היו קשובים לסיפור ושאלו שאלות. היו רגעים מרגשים ביותר והרגשתי שעברתי ביחד עם הקבוצה המיוחדת הזאת חוויה מעצימה. תודה ליוזמים ותודה מיוחדת לקבוצת הילדים המדהימה שאפשרו לי לחשוף בפניהם את סיפור חיי.

עידו: במהלך העבודה יצא לי להכיר את סבתי ואת חבריי בצורה שונה,ראיתי את סבתי כמו שלא ראיתי אף פעם, התרגשתי לפעול בצורה זאת עם חבריי.

ירין: הרגשתי חיבור של חבריי, למדתי הרבה דברים שהיו לי מאוד מעניינים לשמוע וקיבלתי המון מידע חדש ומעניין.

טל: במהלך העבודה למדתי דברים מזווית ראיה אישית של ילדה שעולה לארץ והתעניינתי לשמוע את הסיפור האישי שלה.

איתן: במהלך העבודה נהניתי מאוד. למדתי על דברים שקרו בעבר במדינות שונות למדתי גם על מקומות בעולם ואיך היו החיים של שולה.

מילון

ספריי DDT
ספריי מחטא כנגד מזיקים שלא יתפתחו מחלות

ציטוטים

”בכל תלאות הדרך בתקופת ילדותי היו אנשים טובים שאני חבה להם את חיי“