מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מילדות בירושלים לרמת-גן

החיים בארץ

שמי צילה גורדון (שיינהולץ).נולדתי בירושלים בתאריך 14.12.1936, בזמן השלטון הבריטי בארץ. בתעודת הלידה שלי כתוב: ילידת "פלסטינה – א"י".
הורי אסתר ואריה עלו מפולין בתחילת שנות ה 30, עוד בטרם פרצה מלחמת העולם השנייה. הם עלו כל אחד בנפרד, הכירו בארץ, הפכו לזוג ומאוחר יותר נישאו. הם גרו ברחוב בן יהודה בירושלים. נולדו להם שתי בנות – שרה, אחותי הבכורה (שנקראה כך על שם סבתי מצד אימי) ואני, צילה (על שם סבתי מצד אבא שנקראה צירלה).
אבי היה ספר. הוא עבד במספרה גדולה בה הסתפרו רוב הבריטים שהתגוררו בירושלים, ונחשב אז ל״ספר צמרת״.אמי הייתה עקרת בית ותופרת. את השפה העברית למדה אמי מאתנו הבנות.
שנות ילדותי עד פרוץ מלחמת השחרור עברו בנעימים. למדתי בבית ספר שנקרא: "בית חינוך לילדי עובדים" בירושלים. 
כולם לבשו אז בגדים פשוטים, נעלו  סנדלים תנ"כיות, וכשהנעלים נהיו קטנות היו חותכים את חרטום הנעל וממשיכים לנעול אותן. כילדים היינו משחקים בחצר הבית בו גרנו. אז החצר נראתה לי כמו עולם ומלואו, כחצר ענקית, למרות שבפועל היה מדובר בחצר קטנה רגילה של בניין.
 
הרבה פעמים נשמעו אזעקות באמצע היום – הבריטים הכריזו על עוצר וחיפשו מבוקשים – יהודים חברי המחתרות אצ"ל ולח״י. אנו הילדים היינו מביטים בהם עוצרים אנשים ברחוב ומכניסים אותם אל הניידת. גרנו בבניין אבן ברחוב בן יהודה 14 בקומה רביעית (כמובן בלי מעלית…).
אחד המשחקים האהובים עלינו ביותר היה לשים קרש על גרם המדרגות ולהחליק במורד המדרגות. צעצועים לא היו לי. הייתה לי רק בובה אחת עם גוף מבד וראש מקרמיקה. בחורף, כדי להשתעשע, היינו עולים על הגג, ממלאים מזוודה בשלג ומשליכים אותו על העוברים ושבים. שלג היה בשפע כל חורף. השתתפתי בחוג התעמלות של "הפועל" והייתי חברה בתנועת נוער שנקראה "מחנות עולים". הייתי קוראת המון ספרים והייתי מחליפה ספרים בספרייה.
בהיותי בת שתים-עשרה הכריזו באו"ם על הקמת מדינת ישראל. כולנו שמחנו מאד ומיד יצאנו לרקוד ברחבה של בנייני האומה. כשהתחילו לדבר על סיום המנדט הבריטי בארץ, המצב הכלכלי הורע. כשהבריטים עזבו –בשנת 1948 אבי נשאר מחוסר עבודה ואז עזבנו את ירושלים ועברנו להתגורר ברמת גן. התחלנו בחיים חדשים במדינת ישראל. גרנו בשכירות ברחוב חשמונאים ברמת-גן והייתי אמורה ללמוד בכיתה ה בבית הספר יהלו״ם. התעקשתי ללמוד בבית ספר של זרם העובדים,  בית ספר בורוכוב בגבעתיים, אבל הלימודים שם עלו כסף והורי לא הסכימו. פתחתי בשביתת רעב עד שהם התרצו ורשמו אותי לשם.
בתקופה זו הייתי חניכה בקן בורוכוב של הנוער העובד והלומד. ההורים עבדו מאוד קשה ולא היו מעורים בחוויות בית הספר והתנועה. הייתי תלמידה טובה למרות שתמיד באסיפות הורים אמרו שאני מסוגלת ליותר. המצב הכלכלי בארץ היה קשה, תקופת הצנע. משפחות היו מוגבלות בקניית מצרכים. הממשלה חילקה תלושים שרק איתם אפשר היה לקנות מזון. אנשים חיו בצמצום ואם היה להם כסף לקנות, קנו בשוק השחור שלא היה חוקי.
 
היום כאשר אני רואה את החיים של הנכדים שלי, אני מוצאת הבדלים גדולים בין הילדות שלי לילדות שלהם בכל הבחינות ולמרות השפע שיש היום אני חושבת שתקופת הילדות שלנו הייתה תקופה מאושרת ומלאת חוויות. זכיתי לחיות בתקופה שלפני קום המדינה ולראות את המדינה בהיווסדה.

מילון

זרם העובדים בחינוך
שיטת הזרמים בחינוך היא חלוקה של החינוך לזרמים אידאולוגיים מפלגתיים. היא הייתה נהוגה ביישוב היהודי בארץ ישראל ולאחר מכן בציבור היהודי מדינת ישראל מראשיתו של החינוך המודרני (בשנות העשרים של המאה העשרים) ועד לחקיקתו של חוק חינוך ממלכתי ב-12 באוגוסט 1953. היו שלושה זרמי חינוך מרכזיים - זרם העובדים, הזרם הכללי וזרם המזרחי, בנוסף להם זרם אחד שהוכר כרשמי לאחר קום המדינה - הזרם של אגודת ישראל. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”כשהנעלים נהיו קטנות היו חותכים את חרטום הנעל וממשיכים לנעול אותן.“