מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מטריפולי באונייה לארץ ישראל

סבתא פיורלה ועדי במפגש של הקשר הרב דורי
סבתא פיורלה, תלמידה בבית הספר
הסיפור האישי של סבתא פיורלה

נולדתי בטריפולי בשנת 1946, שנה לאחר שהחלו הפרעות בטריפולי בהם נרצחו בעיקר נשים וילדים, הרסו בתי כנסת ועסקים של יהודים. יום אחד, אבי יוסף שחזר בשעת לילה מאורחת (בתקופה זו היהודים לא נהגו להסתובב ברחובות אחרי רדת החשיכה מפחד מפני הערבים) לפתע נחטף ע"י הערבים, הוכנס לתוך שק והערבים נשאו אותו בתוך השק. כאשר הניחו הערבים את השק על הריצפה, הצליח אבי לברוח ולהסתתר. באותה תקופה היו הערבים נכנסים מבית לבית, מכים ורוצחים יהודים. הוריי שחששו מאוד החליטו שאם יגיעו הערבים לבתינו הם ישליכו את ביתם הבכורה, אחותי רבקה, דרך החלון, רק כדי לא לצפות ברציחתה בידי הערבים.

לילה אחד שמעו קולות ורחשים סביב ביתם והיו מוכנים לגרוע מכל והתכוננו לעשות את המעשה הנורא כשלפתע נשמעו קולות ברקע: "לא לפחד"… "לפתוח את הדלת"… "באנו להציל אתכם"… הקולות נשמעו בערבית ובעברית לסירוגין, משפתחו את הדלת ראו מולם חיילים נרגשים שציוו על הוריי להצטרף אליהם.

הוריי לקחו את 2 אחיותיי ואותי, שקית עם מעט מאוד בגדים וצידה קטנה לדרך ויצאו בעקבות החיילים. הוסענו בחשאי והועלנו על אונייה.

סבתא פיורלה בטריפולי עם הוריה
סבתא פיורלה עם אביה במעברות

 

לאחר 3 שבועות של הפלגה, הגענו לאיטליה ובשנת 1949 עלינו לישראל דרך איטליה. מנמל חיפה העבירו אותנו למעברת "באר יעקב", שם שהינו 8 חודשים, בזמן שהיינו במעברה חליתי במחלת ה"טיפוס", זוהי מחלה קשה של מערכת העיכול הנגרמת ע"י חיידק הסלמונלה.

לאחר השהייה במעברת באר יעקב, העבירו אותנו ל"כפר הניצחון", גני צבי של היום בהוד השרון. אימי לא עבדה מעולם וטיפלה באחיי ובי. (בהוד השרון נולדו לי 6 אחים נוספים). כשעברנו ל"כפר הניצחון", הצטרפתי לגן ילדים במקום, אחר כך למדתי בכפר מלל ומשם המשכתי לבית הספר "הדר". המורה בבית הספר התקשתה לבטא את שמי ולכן החליטה לשנות אותו מפיורלה לפנינה, אמנם שמי לא שונה בת"ז, אך עד היום מכנים אותי בשני השמות.

עם משפחתי בשכונת גני צבי

 

סבתא פיורלה תלמידה בבית הספר
בשכונת גני צבי

את לימודיי המשכתי בתל אביב, שם למדתי ציור, אופנה ותפירה.

לצבא לא התגייסתי מטעמי דת.

בגיל 17 בזמן ביקור אצל חברה, הכרתי את יחיאל, לאחר 4 שנות חברות, בתאריך 27.11.1968 התחתנו. יחיאל היה אז בצבא ונלחם במלחמת ששת הימים.

חתונה של סבתא פיורלה ויחיאל

 

בשנת 1970 נולד הבן היחיד שלנו, אסף. באותה תקופה גרנו בדירה שכורה ולאחר מכן יחיאל עבד במשטרה אז עברנו לגור ביפו במטה הארצי.

עם אסף בני כשגרנו במטה המשטרה

 

בשנת 1975, עברנו לגור בהרצליה, שם אסף היה במחזור הראשון של גן חובה, במחזור הראשון בבית הספר היסודי "יוחננוף" ובחטיבה "גיורא".

יש לי מבני אסף 3 נכדים מקסימים, עם עדי הנכד שלי השתתפנו יחד בתוכנית של הקשר הרב הדורי ונהנינו מאוד.

עדי ואני

 

גלגולו של חפץ – מכתש ועלי 

יש לי מכתש ועלי שהם דור רביעי. הוריי הביאו אותו כל הדרך מטריפולי לארץ, הוא עשוי מנחושת. הוריי השתמשו בו לטחינת פפריקה וכל מיני תבלינים כגון: כמון, פלפל שחור וקימל. הוריי שטפו את המכתש ועלי עם חול מהאדמה ולימון ולאחר השטיפה הוא היה מקבל צבע מוזהב. כיום, המכתש והעלי נמצאים בביתי.

מנהגים וחגים בביתנו

אנחנו משפחה גדולה עם שמונה אחים ואחיות החגים אצלנו היו תמיד חגיגה גדולה .

ראש השנה :אמא שלי הייתה מכינה הרבה מטעמים היו ריבות מכל מיני פירות וכמובן ברכות של ראש השנה. אבא שלי היה מברך ומחלק לכולם ואת הברכות הוא תמיד אמר לנו לטבול בסוכר כדי שתהיה לנו שנה מתוקה. במקום ראש של דג, אכלנו בשר וראש של כבש.את הדלעת היינו מטגנים ומהסלק מכינים אומלט. הסדר חזר על עצמו 2 ערבים. בראש השנה קישטו את שולחן החג מאפי שמרים בצורות שונות כמו יונה, חלה עגולה וכו'.

כיפור: בצהריים הייתה ארוחה גדולה ומזינה – קוסקוס שעליו פיזרו גרגרי רימון, מפרום ועוד ועוד.. בארוחה המפסקת אכלנו מרק ואיטריות. ביום כיפור אחה"צ כל המשפחה הלכה לבית הכנסת ואבי היה מברך את כולנו בברכת הכוהנים – עוטף את כולנו בטלית ומברך בהתרגשות גדולה.

סוכות: נהגנו לבנות סוכה מיד בצאת כיפור. אבי דאג לארבעת המינים, הקפדנו לאכול בסוכה. בערב החג אימי הייתה מכינה חלקים פנימיים של בשר בגריל: כבד, שומן, לייה ועוד…ביום השביעי נהגנו הבנות לטאטא את הסוכה 7 פעמים – סגולה לזוגיות.

הושענה רבא: אבי נהג ליטול את ארבעת המינים וביום הושענה רבא נהג להיכנס הביתה ולחבוט בעדינות על ראשי אימי ואחי, תוך איחולים לאורך ימים ושנות חיים. בנוסף נהג אבי לקחת את הערבה ולרשום איתה על הקיר.

פורים: אימי הייתה מכינה מטעמים ודואגת למשלוחי מנות, בין המטעמים שהכינה: דבלה בצק מביצים וקמח בלבד מטוגן וטבול בדבש ועל זה סוכריות צבעוניות ,מאקרוט, סיגרים ממולאים בשקדים וטבולים בדבש ועוד… אזני המן לא היו חלק מהמטעמים ונוספו לאחר מספר שנים.

פסח: חג הפסח היה חגיגה גדולה . כחודש לפני החג היינו מסיידים את הבית.  אמא שלי הייתה מנקה את הבית באופן יסודי במיוחד, את כל הסירים מאלומיניום הייתה משפשפת עם צמר פלדה .בר"ח בניסן, כשבועיים לפני ליל הסדר, נהגו להכין "בסיסה" – תערובת של חיטה טחונה מעורבבת בכל טוב: שקדים, אגוזים, תמרים, סוכריות, מטבעות כסף ועוד… המנהג היה להניח את קצה הזרת בצידי הקערה – אימי הייתה יוצקת שמן ואבי היה מערבב את התערובת בעזרת מפתח עד ליצירת עיסה רטובה.(מפתח= לפתוח פרנסה). תוך כדי ערבוב אבי היה מתפלל ומברך את כולנו בבריאות, פרנסה טובה, הצלחה וכו'. בזמן בדיקת החמץ היו הילדים עוטפים פיסות לחם בנייר ומפזרים בכל המקומות בהם אוחסן חמץ במהלך השנה או במקומות שעלול היה להימצא בו חמץ, אפילו במדף בארון הבגדים. אבי, בעזרת נר דולק ואימי אחריו עם צלחת בידה מנקים את כל החמץ מהמקומות שהונחו, למחרת היו שורפים את כל החמץ. בסדר פסח נהגו "לגנוב" את הביצים ולאכול אותן במהלך הסדר תוך קריאת ההגדה. את החרוסת היו מוהלים בחומץ כדי שנבין עד כמה בני ישראל סבלו במצריים.

פעמיים בשנה, בראש השנה ובפסח נהגו לקיים מפגש "מנגל ועל האש" אליו הגיעו כל בני המשפחה המורחבת. המסורת התחילה כשאימי בחיים ונשמרה לשנים רבות.

שבועות: בשבועות נהגנו לחגוג את "חג המיים". התבשיל המסורתי היה "באזין": כדור בצק מקמח, מוגש ברוטב עגבניות, עשיר בבשר ובתפו'א. אימי נהגה להכין לכבוד החג עוגיות בשלל צורות.

סיפור אהבה

יש לי אהבה לתרנגולות. בבית יש לי אוסף של תרנגולות מכל מיני מדינות, בכל פעם שאנחנו נוסעים לחו"ל, ובכל טיול בארץ אני מחפשת תרנגול לאוסף. כאשר גרנו ברמת השרון גידלנו תרנגולות ערביות יפיפיות, הן היו מטילות ביצים ומעולם לא השתמשנו בביצים. התרנגולות דגרו על הביצים בחצר הבית, וכך נוספו לנו אפרוחים חדשים, האהבה לתרנגולות היא תחביב של הרבה שנים.

סבתא פיורלה מספרת על תחביב איסוף תרנגולות מכל העולם

הזוית האישית

פיורלה: מאוד נהניתי מהתכנית. אני שמחה שהצטרפתי והשתתפתי בה. הכרתי סבים וסבתות נוספים, שמעתי סיפורים אישיים מאוד מעניינים, טעמתי מאכלים מעדות שונות. והחשוב והמשמעותי ביותר בעיני הוא הקרבה לנכד שלי עדי. אני מחכה בכל פעם למפגשים האלה ולעשייה המשותפת איתו. לספר את הסיפור שלי ושל משפחתי, גם כן היה חשוב לי.

עדי: שמחתי שסבתא הצטרפה אליי לתכנית. אני מאוד אוהב את סבתא ונהנה שהיא באה לבית הספר, שאני שומע את הסיפור שלה ומכיר אותה יותר.

מילון

באזין
תבשיל בשר ובצל טריפוליטאי

ציטוטים

”"אין אדם רע, יש אדם שרע לו" - היו טובים אחד כלפי השני“