מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מחנות הגרוש בקפריסין

תעודת הלידה של שושנה
החתונה במחנה המעצר בקפריסין
סיפורה לידתה של שושנה במחנה הגירוש

הורי הינם מעפילים בלתי לגליים, אשר גורשו לקפריסין. שם נולדתי אני- שוש אגסי.

אמי, ששמה: דורה / דורינה / דובריש, נולדה בעיירה בוחוש ברומניה, בשנת 1925, לדוד ולחנה סנדר.

שבעה ילדים היו למשפחת סנדר, אך רק שלושה שרדו את מאורעות התקופה וזכו להגיע עם הוריהם לארץ ישראל (3 מתו בצעירותם, ואילו האח הבכור- נלו- נשלח לטרנסניסטריה, למחנות עבודת כפיה, בכפור הנורא, ולא זכה לשוב משם).

טרם המלחמה היה סבא-דוד, סוחר עצים. היו לו מאזני-גשר שעליהן שקל, עבור הגויים, את משקלן של עגלות העצים שנכרתו למסחר. הוא הצליח לפרנס את משפחתו.

בעקבות הכיבוש הנאצי, סבלו מאוד דורה ומשפחתה מהדיכוי הקשה: רעב, עוצר, האפלה, הגבלת תנועה ורדיפות נוספות. אבי המשפחה איבד את מקורות פרנסתו.

הילדות דורה ואחותה צפורה, פרנסו את המשפחה (כולל את הסבתא הקשישה ואף לעיתים גם קרובים נוספים) כשהן סורגות בגדי צמר, לאור עששיות בשל ההאפלה, אותן החליפו עם הכפריים הגויים בירקות ובמוצרי מזון אחרים.

דורה הצטרפה לתנועת הנוער 'גורדוניה' או 'דרור הבונים'.

במסגרת התנועה נשלחה לקיבוץ-הכשרה ברומניה. מטרת הקיבוץ היתה- להכין את הצעירים לעלייה ארצה, לעבוד את אדמת המולדת ולהתמודד עם הקשיים הצפויים להם שם. שם הכירה את יעקב ינוביץ, פליט צעיר מבסרביה, שהיה בעתיד לבעלה.

את אחותה הצעירה, צפורה, דאגה דורה לשלוח מוקדם יותר לארץ . הוריה כעסו עליה מאד: "גרשת את הילדה". צפורה הגיעה לארץ, התגייסה לפלמ"ח ועלתה אחר כך לקרקע עם חבריה. יחד הקימו את קיבוץ פלמ"ח צובה ליד ירושלים.

הקיבוץ הכשיר את הצעירים לעלייה לארץ ואירגן אותם לההעפלה הבלתי חוקית לארץ ישראל. העולים נקראו- 'מעפילים'. באותה התקופה שלטו הבריטים בפלסטינה (ארץ ישראל) והם אסרו על העליה לארץ.

ב 1947, עלתה דורה עם הוריה לספינת מעפילים, בשם' מדינת היהודים'. הספינה יצאה מנמל בורגס בבולגריה וניסתה להתגנב לחופי ארץ ישראל ולהוריד את המעפילים שעליה, לחופי הארץ.

הספינה נתגלתה על ידי מטוס סיור בריטי, ומיד נתפסה בידי 2 משחתות בריטיות. החיילים הבריטים עלו על ספינת המעפילים, ותפסו את הפיקוד על הספינה. הם דרשו מהמעפילים לרכז את כל רכושם ומסמכיהם על סיפון האניה בהבטיחם להחזירם. בשל המהומה שהתעוררה בקרב המעפילים- (הם ניסו להלחם בבריטים , נאבקו בהם וזרקו עליהם קופסאות שימורים)- אבדו המסמכים המועטים שנותרו להם והמעפילים נותרו חסרי כל.

הספינה,הגיעה לנמל חיפה ומשם הועברו כל נוסעיה למחנות מעצר באי קפריסין, הקרוב לארץ ישראל- המכונה "אי הגרוש" (ראה בורגנר), שגם הוא נשלט על ידי הבריטים.

גם "גאולה"- ספינת המעפילים של סבא יאשה (יעקב) ,שעלה אחרי דורה, נתפסה על ידי הבריטים. וגם הוא נלקח לאי קפריסין למחנות הגירוש.

דורה ויאשה נפגשו שנית ונישאו במחנה המעצר קפריסין (כשדורה לובשת כותנת לילה לבנה שגויסה מידי אחת החברות, ולראשה זר פרחים מנייר).

הוריה הקשישים של דורה, דוד וחנה סנדר הורשו לעלות ארצה לאחר זמן מה. מן הצעירים מנעו הבריטים לעלות, מחשש שבעלייתם יתגייסו לצבא ויצטרפו ללוחמים במלחמת העצמאות. הקשישים עלו מודאגים באשר לגורלם של הצעירים שנותרו במחנות הגירוש.

כך כותב סבא דוד סנדר מהארץ ליאשה ,שנותר בקפריסין: "ענה, מדוע אינך כותב" 

עם עלייתו ארצה, מיהר סבא דוד, איש מסורתי לעלות לכותל ולהתפלל: (בצילום: במרכז)

כך נותרו דורה ויאשה בקפריסין. הם שהו במחנות במשך שנה וחצי ושם נולדה בתם הבכורה, שושנה – אני, בבית החולים הצבאי הבריטי שבניקוסיה.

 סבא יאשה כותב לארץ: "דורה ילדה בת הכל בסדר" (ברומנית)

הם עלו לארץ ישראל בינואר 1949, שמונה חודשים לאחר קום המדינה, כשהחל חיסול מחנות המעצר בקפריסין.

קיים דיון בנושא: 'מדוע לא הועלו לארץ קודם לכן', מיד עם הכרזת המדינה.

מילון

בוחוש
עיר קטנה במחוז בקאו ברומניה.

ציטוטים

”סבא יאשה כותב לארץ: "דורה ילדה בת הכל בסדר"“