מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מחיי המעברה לעבודה במערך המלחמה

ליהיא עם סבתא
סבתא שמחה וסבא מוריס ביום חתונתם
תלאות חיי שהתוו את דרכי לעבודה כאחות

שמי שמחה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, להלן סיפורי:

בשנת 1951 עלו לארץ מרים ואליהו פרג עם שלושה ילדים בגילאים בין 6 חודשים עד 3 שנים. יסיפור העליה היה ממש מפתיע ומהיר.

בעיראק חיינו לצד חברינו הערבים בדו קיום מוחלט ואז החלו פרעות נגד היהודים. הוריי כל כך שמחו מעצם רעיון העלייה לארץ הקודש ולעיר ירושלים, שמכאן ניתן לי שמי: שמחה. בארץ ישראל שיכונינו הראשון היה באוהלים. אני, שמחה, בתם הקטנה ביותר – הושכבתי לישון בארגז של פירות בתוך האוהל. מיותר לציין את כל קשיי מזג האוויר: גשמים, חורף קשה מאוד, והתנאים הפיזיים גם כן קשים ביותר. עם השנים נולדו עוד שישה ילדים בהפרשים קטנים והמשפחה עברה להתגורר בצריף במשך שבע שנים.

בילדותי

 

גרנו בצריף קטן מבד, וכל המשפחה ישנה באותו החדר. גם כאן נזקי מזג האוויר לא איחרו להגיע, אסונות של שריפות, גשמים ורוחות עזות בעקבות הקרבה לים. הפרנסה היתה קשה ואמצעי המחייה היו דלים מאוד. הייתה הקצבה בתלושים של מוצרי יסוד כמו קמח, סוכר ושמן. האוכל נוצר מכלום, והמשפחה המשיכה להתקיים. אב המשפחה היה נכה בעקבות תאונה לאחר העלייה לארץ, דבר שהקשה עוד יותר על הפרנסה. עם השנים הועברנו למגורי קבע בשיכון של עולים חדשים. שוכנו בדירה של 57 מ"ר כ- 12 נפשות (זוג הורים ותשעה ילדים וסבתא). משחקי הילדות של אז דרשו יצירתיות רבה: הם כללו בוץ, מקלות ודילגיות, וידענו להנות ולבלות בכל רגע. נוצרו קשרי חברות נדירים שמלווים אותי וליוו שנים רבות.

כשהגעתי לגיל 13 היה זה מתבקש לעזוב את הבית ועברתי לפנימיה ללמידת רפואה. בגיל 17 עוד בטרם סיום לימודי הרפואה פרצה מלחמת ששת הימים ואני, כמו שאר בנות המחזור, גוייסנו לעבודה במחלקות בתי החולים לקבלת פצועי המלחמה. שימשנו ככוח עזר רפואי לכל דבר ונתקלנו בלא מעט מקרים שהשאירו אותנו פעורי פה ועם תמונות קשות לטווח ארוך. המציאות הלא פשוטה גם כאן, חישלה את האישיות והניסיון הרפואי, והוציאה אותנו לחיים האמיתיים.

כבר בתקופת המלחמה הכרתי את בן זוגי – מוריס, וכעבור שנים נישאנו ועברנו לישוב יקנעם עילית. שם הקמנו משפחה עם חמישה ילדים וכיום גם עשרה נכדים. גם אני כאן, כדי לספר איך סיפור חיי ליווה ולווה בסיפור הקמת מדינת ישראל.

הוריי ביום הנישואים

הזוית האישית

הנכדה ליהיא: אותי זה מאוד מעניין וביקשתי סבתא שתספר לי קצת על העבר.

סבתא שמחה: תחושה נפלאה שליהיא שואלת ומתעניינת בעברי ושואלת שאלות. אני מרגישה שהקשר בינינו מתחזק.

מילון

דו קיום
חיים משותפים עם השכנים.

ציטוטים

”שימשנו ככוח עזר רפואי ונתקלנו ביקרים שהשאירו אותנו פעורי פה ועם תמונות קשות לטווח ארוך.... “