מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מחבואים- לא משחק ילדים…

מלחמה. לאה נודדת ממחבוא למחבוא ופוגשת "אנשים טובים באמצע הדרך"...

ילדות 
לאה נולדה בהולנד, אמסטרדם, בשנת 1936 להוריה ניסן שמעון ורוזה כהן. אחות לשאול, מרים ומרדכי. הנאצים כבשו את הולנד במאי 1940. משטר הכיבוש בהולנד פעל בשיטות קיצוניות ואנשי המנהל ההולנדים שנותרו במשרותיהם פעלו עפ"י הצווים של הנאצים. כילדה, לאה זוכרת במיוחד את העובדה שהוציאו אותה מהגן בו למדה ואת הטלאי הצהוב אותו אולצה לענוד. השילוחים מהולנד למחנות ההשמדה באושוויץ וסוביבור החלו במחצית 1942 דרך מחנה המעבר וסטרבורק. מיקומה הג"ג של הולנד לא איפשר בריחה לארץ ניטרלית או בלתי כבושה לפיכך יהודים רבים חיפשו מקומות מסתור.
 

תמונה אחרונה למזכרת- ילדי משפ' כהן

תמונה אחרונה למזכרת- ילדי משפ' כהן
מחבואים 
באביב 1943 עזבה לאה עם משפחתה את ביתם ועברו להסתתר אצל משפחות לא יהודיות. בהתחלה הסתתרו כולם אצל אותה משפחה. תוך זמן קצר נאלצו הוריה למסור את ארבעת ילדיהם למקומות שונים מבלי לדעת מה יעלה בגורלם. דודתה, נפי, ניצלה את מראה "הָאַרִי" והורידה את הטלאי הצהוב לאחר שהגרמנים רצחו את בעלה ומאז הצטרפה למחתרת ההולנדית. היא לקחה את לאה למחבוא נוסף ומשם העבירו אותה באמצעות המחתרת לצפון הולנד לכפר בשם נס שם היא שהתה מס' חודשים. אב המשפחה היה מכה אותה וכאשר השכנים החלו לשאול שאלות על זהותה, העבירו אותה למחוז friesland בצפון הולנד לכפר בשם engwiereim למשפחה עם 2 ילדים קטנים. למעשה, עד סוף המלחמה היא מאומצת ע"י המשפחה הזו (פרנץ וחייסקה קלוסטרמן). לימים הוכרו בני הזוג כ"חסידי אומות העולם" ועד היום לאה שומרת על קשר קבוע עם צאצאיהם.
 
על ההתמודדות של ילדה קטנה הנאלצת להחליף למראית עין את דתה ואף את שמה, מספרת לאה:  "אימי אמרה לי בהתחלה שאנו הולכים לאנשים שיש להם אותו אלוהים  – אבל הם עובדים אותו בצורה אחרת…"
אצל משפ' קלוסטרמן  היא שוהה תחת סיפור כיסוי של ילדה לא יהודיה שביתה הופצץ ברוטרדם מבלי לדעת מתי תיגמר המלחמה ומה עלה בגורל משפחתה במשך למעלה משנתיים. בסיום המלחמה  איתר אותה אביה ובא לאסוף אותה אבל בתחילה היא לא הכירה אותו ורק לאחר שכנועים הסכימה לעזוב את משפחתה המאמצת ולחזור עם אביה למשפחתה שניצלה. אחרי המלחמה חזרה משפחתה לאמסטרדם שם התגוררו כפליטים בבית חולים במשך שנתיים. ("6 אנשים בחדר קטן…"). לאחר מכן עברו לגור בדירה שכורה.
באותה תקופה  השלימה את לימודיה בבי"ס ובתיכון ולימודי אמנות בבי"ס גבוה לאומנות . בסוף 59 עלתה לארץ בגפה. הגיעה לחיפה ועבדה בתלמה במחלקת הפרסום. בחיפה הכירה את יעקב, גם הוא ניצול שואה, התחתנו והביאו שלושה בנים. עברו לירושלים בשנת 1974 ומתגוררים מאז באותה הדירה.
לאה כותבת את תעודות הכבוד לחסידי אומות עולם

לאה כותבת את תעודות הכבוד לחסידי אומות עולם

 

הכרת הטוב 
משנת 1984 ועד היום – עובדת לאה ביד ושם במחלקה לחסידי אומות העולם. היא מכינה את הקליגרפיה לכלל תעודת חסידי אומות העולם בכל השפות. לאה מתארת את עבודתה אותה היא מבצעת בתחושת שליחות: "כך אני נותנת כבוד לחסידי אומות העולם, שבחירוף נפשם גם הצילו את משפחתנו –  ובלעדיהם לא יכלו להיוולד לנו  16 הנכדים החמודים שלנו".
 
קישור למצגת כסרטון "מחבואים" לסיפורה של לאה זמין
 

בסרטון המצ"ב קטעים אותנטיים שצולמו בתקופת מלחמת העולם השנייה בפריסלנד אשר בצפון הולנד. בני הזוג קלוסטרמן שאימצו את לאה זמין תחת זהות בדויה הקפידו על המשך שמירת השגרה בתוך תקופת המלחמה.

קטעים מהשגרה הנ"ל תועדו ע"י אבי המשפחה באמצעות מסרטת 8 מ"מ . לאחרונה, למעלה משבעים שנים אחרי שצולמו, אותרו ע"י בני המשפחה בעליית הגג אותם סרטונים ישנים ונדירים. הבנות של בני הזוג חסידי אומות העולם, התגברו על קשיים טכניים וערכו סרטון ובו מס' סרטונים באורך כולל של כ 12 דקות ושלחו אותו אלינו.

בסרטונים רואים את בית המשפחה, את הכפר ואת המקומות בהם טיילו. מרגש ביותר היה לראות בסרטון תיעוד "חי" של חמותי לאה שמצד אחד הייתה ילדה יהודייה שנאלצה לחיות בזהות בדויה ומצד שני לראותה כילדה מאושרת, שיערה קלוע בשתי צמות בלונדיניות והיא כאחת מבני המשפחה משתובבת.

יצויין כי הסרטונים עוררו התרגשות גדולה אצל לאה ואף הזכירו לה זיכרונות ישנים.

 

קישור לסיפורו של יעקב זמין – "סיפורו של ילד ועלייתו ארצה"

מורה מובילת תכנית בביה"ס בית אור, אפרת זמין

מילון

חסידי אומות עולם
בהתאם לחוק הישראלי ניתן התואר "חסיד אומות העולם" למי שאינו יהודי, ופעל למען הצלת היהודים בתקופת השואה תוך סיכון חייו. התואר ניתן בהתאם לחוק יד ושם משנת 1953. עד כה הוענק התואר ליותר מ-25,000 אנשים . הרעיון בבסיסו של הביטוי הוא כי האדם שלו ניתן התואר זכאי לכאורה להיקרא "חסיד" במשמעות הנהוגה ביהדות. זאת, על אף העובדה כי הוא נמנה עם "אומות העולם", כלומר אינו יהודי.

מפעל ההכרה ב"חסידי אומות העולם"
יד ושם הוקם על מנת להנציח את זכרם של ששת מיליון הקרבנות היהודים בשואה. אחת מחובותיו העיקריות של יד ושם הוא להביע את תודתו של העם היהודי ומדינת ישראל לאותם לא-יהודים ששמו נפשם בכפם על מנת להציל יהודים בשואה. המשימה הוטלה על יד ושם ב"חוק זכרון השואה והגבורה יד ושם" (1953), ובשנת 1963, ייסדה רשות הזיכרון מפעל בינלאומי להענקת אות חסיד/ת אומות העולם למעטים שעמדו לציוד של העם היהודי תקופה האפלה ביותר בתולדותיו. לשם כך הקים יד ושם ועדה ציבורית בראשות שופט בית המשפט העליון, שבוחנת כל מקרה לגופו ואחראית על הענקת האות. חסידי אומות העולם מקבלים מדליה ותעודת הוקרה ושמותיהם מונצחים בהר הזיכרון בירושלים.

ציטוטים

”בעבודתי אני נותנת כבוד לחסידי אמות העולם, שבחירוף נפשם הצילו גם את משפחתי.“