מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מחבאן לברקת

הסבתא שמש מעטוף
הנכדה תמר מעטוף
סבא אברהם וסבתא שמש עבדו בחקלאות בשדות הסמוכים בהם גידלו עגבניות, מלפפונים, שקדים, משמשים ועוד...

הנכדה תמר מעטוף מתעדת את סיפורה של סבתא שמש מעטוף. סבתא שמש נולדה בתימן להוריה משה ורדה הלל.

סבתא נולדה בעיר חדנא שבתימן. למשפחת הלל היו שתי בנות. סבתא ואחותה. אימן רדה נפטרה בצעירותה והותירה שתי ילדות קטנות. לאחר פטירתה סבתא שלהן גידלה אותן, טיפלה בהן ולימדה אותן איך לתפור, לבשל, ואפילו לקלוע מגש מענפי דקל.

כשסבתא שמש גדלה והייתה בגיל 13, היא התחתנה עם סבא אברהם. בגיל 17 היא ילדה את בנם הבכור משה ולאחריו את הבת רד'ה. שניהם נפטרו ממחלה. משה היה בן 6 במותו ורד'ה בת 3. לאחר מכן נולדו משה ושמעה. לאחר עלייתם לארץ נוספו למשפחה גם שושנה, מרים ואבי שיחי'.

העלייה הראשונה של יהודי חבאן, התחילה בעלייה מצומצמת, עלייתם נועדה להכין את הקרקע לבוא שאר יהודי חבאן ולדאוג להם למקום מגורים. לאחר מכן הם שלחו מברק ליהודים שנשארו בחבאן ובו הודיעו להם שיעלו לארץ ישראל.

העלייה לארץ

העלייה הגדולה של יהודי תימן הייתה בשנת 1949 וכונתה בשם מבצע "מרבד הקסמים" או "על כנפי נשרים". לאחר שיהודי חבאן ארזו את כל מטלטליהם לקראת הטיסה, הורו להם שליחי הסוכנות היהודית לקבור את כל תכשיטיהם באדמה. שכן הם עלולים להפיל את המטוס מרוב כובד. יהודי תימן חיו בארץ פרימיטיבית ולא ידעו כיצד פועל מטוס. ולכן האמינו לאנשי הסוכנות.. אולם סבתא שהייתה אישה פקחית לא האמינה להם ולקחה את תכשיטיה עמה.

יהודי חבאן נחתו בארץ הקודש בשירה ובזמרה. בבואם לארץ הם טולטלו ממקום למקום. תחילה לזרנוגה ועוד מקומות עד שהגיעו לטירת יהודה בה התגוררו בבתי ערבים.

ההתיישבות במושב ברקת

סבא אברהם וגברים נוספים יחד עם רב המושב ראו גבעה שוממת ליד טירת יהודה והחליטו להתיישב בה. לאחר דין ודברים קראו למקום מושב ברקת על שם אחת מאבני החושן. סבא אברהם וסבתא שמש עבדו בחקלאות בשדות הסמוכים בהם גידלו עגבניות, מלפפונים, שקדים, משמשים ועוד… עם הזמן הם רכשו פרות מהם סבתא חלבה חלב. מטעם הסוכנות היהודית הביאו להם את הסוסה בתיה, שהייתה יפה וחרוצה. יחד אתה קיבלו גם עגלה וכך התנהלו בעבודתם החקלאית.

סבתא שמש הייתה אישה פקחית, חכמה ואמיצה. פעם אחת, בעת שהלכה בדרכה, פגש אותה בדואי וניסה לשדוד אותה ולקחת את תכשיטיה, אך היא נלחמה בו ולא נתנה לו את התכשיטים.

חינוך הבנים

את בניה שלחה ללמוד בישיבת תומכי תמימים בכפר חב"ד. הבן הגדול משה למד בישיבה בתקופה שהנסיעה ממקום למקום הייתה קשה ומפרכת, כך יצא שרק פעמיים בשנה הגיע לביתו בברקת. סבתא, שמאד דאגה והתגעגעה למשה, הייתה נוסעת מדי פעם לישיבה. הנסיעה הייתה ממושב ברקת עד ללוד באוטובוס שהיה מגיע פעם ביום. מלוד סבתא הייתה הולכת ברגל  עד לישיבה בכפר חב"ד, ונושאת על ראשה סלים מלאי כל טוב.

כך התמסרה לחינוכם של ילדיה וזכתה לבנים, נכדים וצאצאים חסידיים ומקושרים לרבי.

הזוית האישית

תמר: שמחתי להכיר את סיפור המשפחה שלי ועל כך תודתי.

מילון

מושב ברקת
בָּרֶקֶת הוא מושב בגבול השפלה ולרגלי הרי יהודה, 5 ק"מ צפונית-מזרחית לנמל התעופה בן-גוריון. שטח המושב הוא כ-2,500 דונם, ומזרחית אליו, ליד ח'רבת אל-בירה, ישנה מערת עתיקות.

מבצע על כנפי נשרים
מבצע על כנפי נשרים הוא השם שניתן למבצע העלאתם של יהודי תימן ויהודי עדן לארץ ישראל כחלק מעליות חיסול גלויות בשנים 1949 ו-1950. המבצע כונה כך מתוך ספר שמות, פרק י"ט, פסוק ד': "ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואביא אתכם אלי". המבצע כונה גם מבצע מרבד הקסמים[1] וכן מבצע ביאת המשיח. במבצע השתתפו מטוסי אל על ואלסקה איירליינס.

ציטוטים

”סבתא התמסרה לחינוכם של ילדיה וזכתה לבנים, נכדים וצאצאים חסידיים ומקושרים לרבי. “