מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מוות, אמונה ושמחה הילכו יחדיו?

רבקה ונכדתה נגה
מאיר, אביה של רבקה
סבתא רבקה מספרת לנכדה נגה את המורשת המשפחתית

ב' אדר תש"ע 2010, משפחה וחברים מתכנסים לערב זיכרון. ערב שהוא מסע בעקבות אבא וסבא מאיר שאותו רובם לא הכירו.

אבי מאיר נפטר חמישים שנה לפני כן בהיותי ילדה בת שש ואחותי בת חמש. אבא מאיר נולד בפולין למשפחה ברוכת ילדים ,ילדותו עברה עליו באושר. אבא מאיר נשא לאשה את לאה ולזוג נולדו שני בנים.

רוחות מלחמת עולם השנייה באירופה הפרו את השלווה. הנאצים נכנסו לפולין ואת היהודים סגרו בגיטאות. לאחר שנתיים של השפלה ורעב נשלחו אבא ומשפחתו למחנה אושוויץ – בירקנאו. האישה לאה ושני הבנים נשלחו להשמדה ואבא מאיר נשלח לעבודת פרך במכרות פחם. על זרועו של אבא מאיר הוטבע המספר 4470. אבא מאיר, למרות העבודה הקשה והרעב המתמיד, לא חדל להיות אדם מאמין. על מנת להמחיש לכם כיצד זה בא לידי ביטוי בחרתי לספר לכם סיפור אחד:

היה זה היום הכיפורים

הגרמנים אשר רצו למחוק את הרוח היהודית בנוסף לגופו של היהודי, ידעו עד כמה יום זה חשוב בעיני היהודים ולכן נתנו ליהודים מעט יותר מזון ביום זה. יום הכיפורים היה יום של עבודת פרך כמו כל הימים האחרים, למרות זאת  אבי החליט לצום ביום זה ולשם כך אף החביא פיסת לחם יבשה לסוף הצום. לרוע המזל נמצאה פיסת הלחם היבשה. הגרמנים לא יכלו לעבור בשתיקה על המעשה, הם לא יתנו ליהודי להחליט מתי יצום. העונש שקיבל אבי היה מעבר חד ממקלחת של מים רותחים למקלחת של מים קרים וחוזר חלילה, בנוסף לכך הצליפו על גבו מכות עם שוט. אמי חיה רחל סיפרה על הזעקות אותם זעק אבי כאשר חלם בלילות על הייסורים הרבים אשר אבי בשנות השואה הנוראיות.

אבי, למרות הסבל הרב שחווה בימי חייו, היה אדם מאמין ושמח עד מותו הפתאומי בגיל צעיר. אחותי ציפי ואני רבקה, לקחנו על עצמינו להמשיך את דרכו בחיים: דרך האמונה בקב"ה ושמחת החיים.

קצת על עצמי לספר ידעתי

נולדתי בנתניה, עבדתי, בבית הספר "שפירא-תמר אריאל", כמחנכת, מורה להיסטוריה ואזרחות וככרזת חברתית. נישאתי למנחם באום, יליד אנגליה. אנחנו הורים לחמש בנות מקסימות וסבא וסבתא לנכדים מתוקים. בצעירותינו עברנו ליישוב הקהילתי ענב שבשומרון.

כיום אני מדריכה קבוצות של נוער ומבוגרים בשבילי פולין, מעבירה סדנאות בבתי הספר ובמסגרות שונות ומתנדבת ב"שם עולם", שהינו מרכז להנצחת היהודים בשואה. במסגרות אילו אני רואה שליחות לספר לדורות הבאים את שעבר על הקהילות היהודיות, על העמידה הרוחנית בימים האפלים ועל כוחם להקים מחדש משפחה ומדינה.

אחותי ואני הקמנו ב"ה משפחות לתפארת. כל צאצאנו חיים בארצנו הקדושה. ארץ שהורינו נלחמו להגיע אליה ואותה אהבו בכל נימי נפשם.

אני מרגישה זכות גדולה, מתוך ענווה ויראה להמשיך את השרשרת של העם היהודי. להעביר לילדינו , נכדינו ותלמידנו את המסרים של אמונה בקב"ה, עשיית טוב, ישוב ארץ ישראל, נאמנות למדינת ישראל והכל מתוך שמחת חיים.

 תמונה משפחתית

הזוית האישית

נגה: נהנתי לשמוע וללמוד על המשפחה שלי ועל סבא רבא, אני יודעת עכשיו יותר עליו. אהבתי שסבתא באה לבית הספר והייתה רק איתי ולא עם כל המשפחה היה לי מאוד כיף שטיילנו יחד

מילון

נ
מ

ציטוטים

”אני מרגישה זכות גדולה, להמשיך את השרשרת של קיום העם היהודי“