מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מה קרה לפני הכל

סבתא אושרה והילה בחצר בית הספר רעות
סבתא אושרה והילה
סיפורו של חודש חשוון, שמחה ועצב יחד

קוראים לי הילה, אני גרה במושב מאור. יש לי שישה אחים ואחיות (חלקם חורגים), נולדתי בשנת 2008 בקציר.

שמי אושרה לביא ואני סבתא של הנכדה המדהימה שלי הילה. אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי עם הילה, נכדתי, ויחדיו אנחנו מתעדות את סיפור חיי.

סבתא אושרה מספרת

"סבא אבי (בעלי) ואני נפגשנו במהלך השירות הצבאי שלנו, בחיל האוויר בשנת 1968. סבא עלה עם הוריו, ג'ולייט ודוד לבי (ב' דגושה) מטוניס בשנת 1955 למעברת שימרון ומשם עברו למגדל העמק. אני נולדתי בשנת 1949, בכפר חיטים, להוריי אלפרד וויקטוריה לוי. אני וסבא אבי התחתנו בערב ט"ו באב בשנת 1972, נולדו לנו שני ילדים: שי, אביך בשנת 1973 וגיל בשנת 1976.

אני עבדתי בטבריה כגננת. בשנה הראשונה לעבודתי, נדבקתי במחלות ילדים, שלא עברתי בילדותי. בהריון של שי, אביך, פרצה מגפת אדמת והציעו לי לבצע הפלה כי אחרת אני מסכנת העובר בעיוורון. ההחלטה לוותה בהרבה התלבטויות, דאגה וכאב והחלטנו להמשיך ההיריון. תודה לאל נולד אביך בריא ושלם. אכן שי אמיתי.

אביך נולד קצת אחרי פרוץ מלחמת יום הכיפורים, וכששבתי לעבודה ילדה בגני איבדה את אביה. פעם ראשונה בחיי הבוגרים, נתקלתי בשכול וביתמות מקרוב. ליוויתי כמיטב יכולתי והבנתי את הילדה היתומה ואת אמה השכולה. זה היה קשה ומאיים. הן רק לפני כחודשיים, הבאנו חיים חדשים לעולם. לצערי הרב, אחרי כעשרים שנה, חוויתי בעצמי אבדן, מותו של גיל, דודך שלא זכית להכירו, והוא בן שבע עשרה בלבד.

בשנת 1979, עברנו לגור בגבעת יואב, שברמת הגולן. חיפשנו מקום חדש, צעיר שנוכל ליצור בו חיים, על-פי תפיסתנו ולבנות משק עצמאי. בחיפושינו, הגענו לפארן בערבה. בחמישה ימי הכרות כשבני הבכור שי, אבא שלך, בן חמש וחצי, נסע בהסעה להכיר את בית הספר, כמה "וותיקים" החלו להקניטו. אביך חשף את שיניו ואת שריריו והודיע: "מי שמציק לי אני נושך מאד חזק". ביומים הבאים אף ילד לא בדק אותו יותר. שי כפי הנראה, ראה שזה עבד, וביום הראשון ב"גן יואב", עמד על המגלשה הגבוהה ונשא נאום מאיים. הוא התאקלם יפה, אך היו ילדים שזכרו לו הנאום זמן רב.

טל, דודך, נולד בגבעת יואב בשנת 1981. אני השתלבתי כגננת בגולן בתפקידים שונים (גננת אם, חינוך מיוחד, גננת משלבת, הדרכה וניהול מרכז טיפולים). סבא אבי, הקים משק חקלאי, היו קצת אכזבות מירקות ומטעים. בתקופה ההיא, העזרה הגדולה בגידולים (כמו אסיף, קטיף) הייתה מבוססת על בני המשפחה, מקטן ועד גדול. בשנת 1981 הקים משק רפת לתפארת, ואף זכה פעמיים במקום הראשון בתעודת "חלב הזהב" של תנובה.

ובכל הטוב והשמחה, לילה אחד, התהפך גורלנו.

ביום שישי, גיל חזר מביה"ס התיכון "נופי גולן", שם בכיתה י"א חגגו את יום הולדתו עם עוגת שוקולד, שכה אהב וברכות לבריאות, מזל ואריכות ימים (עד מאה ועשרים). אביך באותו ערב שבת, חזר מבסיס ההנדסה הקרבית. הם יצרו קשר עם בן דודם, אושרי לוי בנה של גילה אחותי והחליטו לצאת לבלות.

סבא אבי, ניסה למנוע זאת בהסברי עייפותם משבוע עמוס בצבא, ובתחזית דברו על גשם ראשון לעונה במהלך הלילה אך ללא הועיל. אכלנו ארוחת פיצה עמוסת רסק עגבניות וגבינה צהובה, שגיל כה אהב והם נסעו לדרכם בהבטחה שיהיה בסדר. מאותו בילוי בפאב "הגוש" גילי ואושרי לא חזרו חיים. על פי חברים, הם לא שתו, ובכל זאת בתאונה שהייתה, כנראה בעקבות החלקת הרכב, בגשם הראשון הם התהפכו. אביך נמנם חגור ליד הנהג וכך מצאו אותו המחלצים. הוא הוגדר פצוע קשה והובהל לבי"ח "פוריה" לניתוח מציל חיים ומשם במסוק לבי"ח "רמב"ם" בחיפה.

באותו בוקר, בשעה 4:40 בתאריך א' מר חשוון תשנ"ד, 1993, התהפכו חיינו. לרגלי "מצוק הארבל", שכה אהבנו, הפכנו למשפחה שכולה. הורים ואחים שכולים, וזה נורא.

גיל לביא ז"ל בגיל 17 אוגוסט 1993

ניסינו לעכל ולהתרומם בכל הכוחות. סבא אבי שקע בעצב עמוק. שקע בעבודה ובטיפול בעבודות הפימו ואלבום ציורי הקריקטורות, פרי עבודתו של גיל. אחרי שנתיים קיבל את התקף הלב הראשון. רק כעשר שנים אחרי הצליח לאסוף כוחות ולמצות את כישוריו האמנותיים, בציור פיסול, יציקות אלומיניום, נגינה באורגן ובכך לפרוק חלק מהנטל הקשה.

סבתא ויקי (אמי) שלא יכלה לשאת את אבדן שני נכדיה, נפטרה בצערה. פתאום התחוור לי, שהאושר הגדול שחוויתי בילדותי, לגדול עם שני זוגות סבים וסבתות (אחרי השואה לבודדים היו סבים וסבות, הרבה מהדור הזה הושמד בשואה) זאת מתנה ענקית שקיבלתי. שתי סבתות שלי זכו לאריכות חיים וראו את ניניהן. זו זכות גדולה גדולה.

קיבלנו תמיכה אדירה במושב, מהמשפחה וממפקדו של אבא – דגן. אחרי טיפולים קשים וממושכים ברמב"ם, אחרי מאבק מול משרדי הצבא והביטחון, אביך חזר ליחידה, לשרת באדוריים. הרחק מהמשפחה המתאבלת, קרוב לחבריו הצעירים והאופטימיים. כשהשתחרר, אבא לימד אותנו, שכשנופלים החכמה הגדולה היא לקום ולחזור שוב למסלול החיים.

לשמחתנו, התחתן עם אימא שלך, נגה, ואתן נולדתן. עדן בשנת 2005 ואת בשנת 2008. לאחר גירושי הוריך, כל אחד מהם התחתן עם בן זוג אחר. אבא התחתן עם ביטי ונולדו להם אריק בשנת 2013 ומיכאלה בשנת 2015.

לצערי, סבא אבי שזכית להכירו וליהנות מכישוריו הרבים הלך בעקבות לבו. חלק ממנו תמיד היה שייך לגילי, בתאריך העברי של יום מותו של גיל, ליבו של סבא נדם. גילי נקבר בבית העלמין בכפר חיטים, ליד בן דודו אושרי. סבא אבי, שכה התגעגע אליו נקבר לידו. שם בבית העלמין קבורים הוריי וסבי רפאל ושמחה פפו וסבי שבת ואסתר לוי.

סבא אבי לביא ז"ל 2014

כוחם של החיים שוב הזרימו שמחה בעורקינו כשטל התחתן עם בת-אל ונולדה בכורתם אריאל בשנת 2016 ובתאריך מותם של גילי ואבי נולד בנם אביר 2018 אולי סימן לנו להפוך את טעמו העצוב של מר חשוון לשמחה וחיוניות."

הזוית האישית

הילה: מאוד נהניתי לשמוע על מה שקרה במשפחה שלי לפני שאני נולדתי התרגשתי מאוד מלשמוע את סבתא מספרת את הסיפור חיים שלה.

אושרה: הייתה זאת הזדמנות חד פעמית לספר להילה את הסיפור של המשפחה שלנו מאוד נהניתי לשתף אתה פעולה בתיעוד הסיפורים ובפעילויות השונות במסגרת התכנית המבורכת.

מילון

פימו
חומר דמוי פלסטלינה המשמש ליצירות אומנות

ציטוטים

”אבא לימד אותנו, שכשנופלים החוכמה הגדולה היא לקום ולחזור שוב למסלול החיים“