מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מה לא עושים בשביל המשפחה

סבא רוברט ונכדתו שירי
סבא רוברט עם משפחתו במוסקבה בשנת 1980
סיפור על אחיות , אימהות ובנים

נולדתי בתאריך 25.2.1940, שנה לפני פריצת גרמניה הנאצית לברית המועצות. כשהחלה המלחמה, אבי יצא להלחם ומעולם לא חזר, ולכן אמא שלי נאלצה לגדל אותי ואת שתי אחיותיי לבדה. הייתי בערך בן שנתיים כשראיתי את אבי בפעם האחרונה.

אמא נאלצה לגנוב בגדים ולמכור אותם כדי להשיג אוכל, עד שנתפסה ונשלחה לכלא. באותו הזמן שתי אחיותיי הגדולות גידלו אותי; הן עוד היו ילדות צעירות ואני הייתי רק בן שנתיים. אני מאוד מכבד את אחיותיו בגלל שאני זוכר את הדאגה שלהן כלפיו, ולדעתי אחים ואחיות הם האנשים הקרובים והחשובים ביותר שיש לאדם, יותר מההורים, ויותר מחברים.

חייתי עם משפחתי בדירה משותפת, שהייתה מסדרון ארוך עם חדרים רבים, וחיו בה משפחות רבות. אנחנו היינו אוכלים כל דבר שמצאנו, כי לא היה לנו הרבה. עד היום קשה לי לראות אוכל שנזרק כי אני עדיין זוכר ומפחד מהרעב שהיה אז.

כשהייתי צעיר, כבן 20, שירתי בצבא כצנחן. פעם אחת לא הצליח להשתלט על כיוון המצנח, ונחתתי בתוך אגם יחד עם כמה חברים, צנחנים נוספים, עם מצנחים ענקיים, שבגללם כמעט טבענו. החבלים והמצנחים הסתבכו זה בזה והיה קשה מאוד להפריד ביניהם ולסחוב את המצנחים אחרינו בתוך המים. זהו אחד הזכרונות האהובים עלי מאותה התקופה. בכל תקופתי בצבא הייתי שולח לאימא שלי ולאחיותי גלויות רבות, הייתי מאוד קרוב לאמא, הייתי בנה הקטן והאהוב, ודיברתי איתה בכל הזדמנות שהייתה לי. בגיל 21, בעודי בצבא, החלטתי לגדל שפם. לא גילחתי את השפם מעולם, וכבר עברו 57 שנים.

לאחר שירותי הצבאי עבדתי כמהנדס בנייה. במהלך העבודה בבנייה בסוף שנות השישים, אני פגש את יקטרינה, שעבדה כבנאית באותו מקום שאני עבדתי. התחלנו לצאת למרות שהיה בינינו הפרש של 9 שנים, ובשנת 1973 אנחנו התחתנו. לאחר שנתיים נולד בננו הבכור ולאחר שנתיים נוספות נולד הבן השני.

במהלך השנים עברנו דירה פעמים רבות. חיינו זמן רב בצפון, בסיביר, במקום שבו רוב הזמן הטמפרטורות היו 40-50 מעלות מתחת ל – 0.

%d7%a9%d7%99%d7%a8%d7%99-1

"בעודי בצבא, החלטתי לגדל שפם"

%d7%a9%d7%99%d7%a8%d7%99-2

בשנת 1994 החלה מלחמת צ'צ'ניה הראשונה. החל גיוס חובה של כל הצעירים להלחם, וכך הבנים שלי וכל בני גילם נקראו להתגייס. אני שמעתי סיפורים מהמלחמה, וידעתי  שרבים לא יחזרו ממנה, ולכן, החלטתי לשלוח את הבנים לישראל. בשנת 1994 שלחתי את בני הצעיר, וב1995 את בני הבכור. אשתי, יקטרינה, באה לבקר אותם מספר חודשים לאחר שהגיעו לארץ, וראתה שהם חיים בבלגן ואי סדר, היה להם קשה מבחינה כספית, והם לא הסתדרו לבדם, ולכן אני החלטתי שגם אנחנו נעלה לישראל.

יהודים רבים שחיו בסביבתנו כבר עלו לישראל, למרות שדי הרבה גם העדיפו להשאר. חיינו בתנאים טובים היכן שהיינו, הייתה לנו דירה, רכב טוב(לא לרבים היה רכב באותה התקופה, אך לנו היה), ולא היה יחס רע כלפי היהודים לעומת מקומות אחרים שבהם הייתה אנטישמיות.

אך בשנת 1996 אנחנו החלטנו לעזוב את הכל, ובאנו לישראל. קנינו דירה, שם חיו איתנו הבנים שלנו יחד עם בנות הזוג שלהם בהמשך וגם מספר חברים נוספים שעזרנו להם בעלייתם לארץ. באותה הדירה אנחנו גרים עד היום יחד עם אשתי, בני הבכור עם אישתו, ושתי בנותיו. יש לי 5 נכדים, וחתול שאימצנו עוד בשנת 1996, כשרק עלינו לארץ,  וחי איתנו עד היום.

אני תמיד עשיתי ואעשה הכל למען משפחתי, בין אם זה לעבוד ולהרוויח כסף בתור ילד קטן, או לעבור למדינה חדשה וזרה למען הילדים, אני תמיד אהיה שם בשבילם.

הזוית האישית

שירי: שנינו מאוד נהננו מהתהליך. אני שמחתי לשמוע את הסיפורים על סבא ולדעת על העבר המשפחתי, וסבא מאוד שמח שיש לו סוף כל סוף מישהו לספר לו את הסיפורים שלו.

מילון

מלחמת צ'צ'ניה הראשונה
מלחמת צ'צ'ניה הראשונה היא מלחמה שהתרחשה בין רוסיה למחוז המורד צ'צ'ניה בין השנים 1994 – 1996. צבא רוסיה נכנס לצ'צ'ניה על מנת למנוע את ניסיון היפרדות המחוז מרוסיה ועל מנת להילחם באסלאמיסטים ששלטו בה.

ציטוטים

”"פשוט חייתי את החיים שלי כמו כולם"“