מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מהשואה שרדתי ובניתי בית בארץ ישראל

אני ואור
מאלבום תמונות המשפחתי

נולדתי ברומניה בטרנסילוניה לרגלי הרי הקרפטים.  (הקרפטים מלאים ביערות שרגל אדם לא דרכה בהם ויש זרימת נחלים כל השנה).
המשפחה: העיירה שבוא נולדתי היתה מאוכלסת ב-13,500 תושבים מעורבים ברומנים, הונגרים, גרמנים וצוענים בין כל אילו מספר היהודים היו 2840.היינו שבע ילדים. הייתי הילד הרביעי.
הילדים בגיל 3 היו עושים חלאקה (תספורת) ומתחילים את  הלימודים בחדר (תלמוד תורה) הלימודים התקיימו בשפה העברית ותרגום (ביידיש). בגיל שש לומדים לימודים כלליים, עד כיתה ד בבית ספר רומני ומד' עד ז' בבית ספר הונגרי. בחדר למדו עד הבר מצווה. אחרי הבר מצווה הלכו לישיבה.
בגיל שש הלכנו לבית הספר הכללי בו למדנו בשפה הרומנית עד 1940 ,ב -1940 נכנסו ההונגרים והמשך הלמודים היו בשפה ההונגרית. ב-1943 אסרו על היהודים את המשך הלמודים בבתי ספר הממלכתיים. אנחנו המשכנו את הלמודים באופן רגיל בבית עד תחילת 1944 שנלקחנו לגטו. שיחקנו בהפסקות כדוריד כדורגל בחצר של בית הספר. באותה תקופה לא הייתה טלוויזיה,  בבתים מעטים היה רדיו. וב-1944 נילקח בידי השלטונות  וכך כל מה שנעשה ידענו מהעיתונות שהשלטונות הפיצו.
בגיל -15 הגעתי לגטו עם כל המשפחה: אמא, אבא, אחיות ואחים.בגטו היה מחסור במזון, לכן יצאתי לעבודת פרך בכדי להביא קצת מזון מה שהצלחתי לקחת משכנים נוצרים שנדבו לתת וכך זה נמשך חודש ימים. בגטו נשלחנו ברכבת מסע לאושוויץ ושם הופרדנו אבא ואני מאמא ושתי אחיות ואח קטן שתוך זמן קצר הושמדו. אבא ואני הועברנו למחנה השמדה בירקנאו, משם העבירו אותנו למחנה השמדה דכאו ושם חילקו אותנו למחנות עבודה. במחנות עבודה אין לתאר את מצבנו מבחינה נפשית והעבודה תחת תנאים על אנושיים. ב-1945 חודש מאי שחרר אותנו הצבא האמריקני. בשחרורי שקלתי  30 קילו. אחרי התאוששת של כמה שבועות עברתי בין מחנה למחנה בחיפוש אחרי משפחה  מצאתי אחות אחת ומשם אחרי החגים בחודש אוקטובר 1945 נסעתי לרומניה בחיפוש יתר בני משפחה .עוד באותה שנה עזבתי את רומניה ועליתי לארץ.
ב-1948 חודש השישי הגענו ארצה באוניה ששמה אלטלנה ופזרו אותנו אצל משפחות בשכונת התקווה בתל אביב .אחרי כמה ימים גויסנו לצה"ל. מיד אחרי הגיוס לקחו אותנו לצפון לכפר נטוש, שמה חלסה היום נקרא המקום קריית שמונה. השתתפתי בקרבות עד סיום מלחמת השחרור ונחתמו הפסקות אש והמשכתי את שרותי עד 1950 חודש השישי ושוחררתי מצה"ל.
בשחרורי מצה"ל  באתי  לבאר שבע  ולא הייתה לי משפחה מלבד חברים שעברנו ביחד את השואה ועלינו ביחד ארצה. התחלנו לעבוד בכדי להתפרנס בכבוד בעבודות הראשונות בבניית  שיכונים לעולים חדשים שגרו במעברות באוהלים, בסלילת כבישים  ובהקמת מפעלי ים המלח בסדום.
ב-1954 התחלתי לעבוד בבית חולים הדסה עד סגירתו בסוף 1959 ועברתי והמשכתי בבית חולים סורוקה במשך 35 שנים עד הגעתי לגיל הפרישה ויצאתי לגמלאות.הכרתי את שרה בעבודה בחדר ניתוח בבית חולים סרוקה ואחרי מלחמת ששת הימים החלטנו לקשור את חיינו ולהקים משפחה.
במשך השנים נולדו לנו שלושה ילדים, שני בנים ובת. התפרנסנו מעבודתנו בבית חולים סורוקה עד פרישתנו לגמלאות. 
והיום, משתתף בתכנית הקשר הרב דורי בבית הספר, אשכול, בבאר שבע.

מילון

חלאקה
תספורת ראשונה לילדים בגיל 3

ציטוטים

”כל עבודה מכבדת את בעליה“