מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מהמעברה לסמנכ"לות חברה

תמונה משותפת בתכנית הקשר הרב דורי
1962, בר המצווה
החיים במעברה, תקופת הנעורים הנפלאה והשמחה שלי, תקופת ההתבגרות וההתמודדות להצלחה.

שמי בני ניימן נולדתי בארץ ב 1.9.1949 חודשיים לאחר שהורי עלו לארץ מריגה, בירת לטביה (לטביה היא מדינה בלטית נוספת מבין מדינות ברית המועצות לשעבר שהפכה למדינה עצמאית ב 21 באוגוסט 1991) אימי שולמית ואבי מאיר, אנחנו ארבעה אחים (אני הבכור) בני, ברוך, צביקה ומשה.

בילדות התגוררנו במעברת גני תקוה, שם למדתי בבית ספר יסודי,  תקופת הילדות הייתה מלאה במפגשים חברתיים ובעזרה אחד לשני.

התגייסתי לצבא בשנת 1967 ושרתתי כמדריך בבית ספר לשריון. זכור לי שיעור שהעברתי לחיילי הקורס שבמהלכו נכנס מפקד בית הספר ובגמר השיעור קרא לי והעניק לי דרגת סמל ראשון. מיד לאחר שחרורי בשנת 1970 התחתנתי עם אשתי נורית שהייתה עולה חדשה מטריפולי שבלוב. התגוררנו בפתח תקוה, נולדו לנו שלושה ילדים – חוה, גיל ואילנית, יש לנו שבעה נכדים – שחר, ירדן, אריאל, רותם, שגיא, טליה ואמיליה.

עבדתי 42 שנים בחברת "כימיקלים לישראל" וסיימתי כסמנכ"ל בחברות מפעלי תובלה ושרות שרותי רכבת, היום אני כבר שלוש שנים גמלאי מאושר.

המסר לנכדים

כשהורי עלו לארץ אימי הייתה בחודש השביעי ואני נולדתי חודשיים לאחר מכן, התגוררנו במעברת גני תקוה שקלט בשנה זו כאלף משפחות מרחבי תבל, מלוב, מרומניה, מפולין, מתימן, מרוקו ואלג'יר ואלו שוכנו ב – 240 צריפים שבדיים, ארבע דירות בכל צריף בהן חדר ופינת בישול. בצריף גרנו הורי ועוד שלושה אחים שנולדו אחרי עד שנת 1967 שנת הגיוס שלי לצה"ל.

בשנת 1953 הוכרז המקום כיישוב עצמאי וקיבל את השם שאותו הוא נושא בימים אלה "גני תקוה". בתחילה שרר מחסור במים ובחשמל, היישוב לא היה מחובר לרשת החשמל הארצית, גם שרותי התחבורה הציבוריים היו לקויים – האוטובוסים הגיעו עד כפר מע"ש ומשם נאלצו התושבים לעשות את דרכם ברגל.(מרחק לא קטן).

ילדות מאושרת בגני תקווה

 

 

בתקופה זו המדינה החליטה על תקופת הצנע – היה קיצוב במוצרי המזון ובמצרכים בסיסיים, ולאחר מכן גם קיצוב במוצרי הלבשה והנעלה. משפחות קיבלו תלושי מזון ולא אחת עמדו שעות בתור על מנת לקבל את ההקצבה. הייתה זו תקופה לא קלה אבל הסתפקנו עם מה שיש, ההורים עבדו קשה מאוד על מנת לפרנס את המשפחה.

כבוד לזולת

מראה שזכור לי היטב, אבי היה יורד מהאוטובוס עם תיק האוכל ששקל אולי קילו אחד ואין ילד בשכונה שהיה באזור שלא ניגש וביקש לעזור ולסחוב את התיק הביתה.

החיים השמחים בילדות

למרות הקשיים מאוד מאוד נהניתי מילדותי. גרנו ארבע אחים בחדר אחד, דלתות הבית היו נעולות עם מפתח 10 אחיד שהיה תלוי על מפתן הדלת, לאחר סיום הלימודים נכנסנו לאכול אצל השכנים שעלו מטורקיה (משפחת אמון) והילדים שלהם היו אוכלים בביתנו, את האוכל במקרר קיררנו בקרח (לא היה חשמל ומחלק הקרח היה מסתובב בשכונה עם סוס ועגלה), את האוכל היו מבשלים עם פתיליית נפט. מידי יום היה עובר מחלק הנפט עם סוס ועגלה ורוכשים את הנפט בפחים. את רוב הצעצועים בנינו לבד, זכור לי שחיפשנו פלטה מעץ עליה הרכבנו גלגלים של עגלת תינוק וכך שיחקנו. כמעט מידי יום היינו נפגשים לאחר הלימודים משחקים ומדברים בינינו (לא היו טלוויזיה, טלפון ומשחקי מחשב) אבל המפגשים החברתיים היו מעניינים ושמחו אותנו מאוד. לגן או לבית הספר הגעתי כמו שאר הילדים עם טלאים במכנסים, את הנעליים תיקן כמובן הסנדלר, אך הילדים היו מגיעים ללימודים מאושרים מאחר והסתפקנו ונהנינו ממה שיש.

את ימי ההולדת חגגתי בדרך כלל עם ילדי הגן או הכיתה במשחקים שהילדים היו מארגנים לבד (לא היה כסף להביא מפעיל), האימא הייתה מכינה עוגת שוקולד בדרך כלל והשמחה הייתה מושלמת .

דמי כיס

בחופש הגדול אני ואחי וכפי שזכור לי רוב התלמידים הבוגרים היו יוצאים לעבוד במיוחד במשתלות ובקטיף על מנת להרוויח מעט כסף לדמי כיס או לעזור להורים לשלם את החובות (כאשר רכשנו מצרכים מהמכולת לא שילמנו במזומן, נהגנו לרשום והיה נצבר חוב) ששולם בדרך כלל מעזרתנו.

החיים המשותפים

גדלתי בילדות במשותף עם ילדים שעלו מהרבה מדינות ולא זכור שאי פעם עלה אצלנו בבית הנושא העדתי, כולם היו שווים והחינוך שקיבלנו בבית מההורים היה לתת כבוד והערכה לאדם לא לפי עושרו ולא לפי עדתו וההוכחה לכך, אנחנו ארבע אחים נשואים לארבע נשים מעדות שונות.

נשות האחים: נורית, אהובה, דליה, אורנה (ארצות המוצא: לוב, רוסיה, עירק ופרס)

החברות לפני החתונה

 

הערכים עליהם למדנו וחונכנו ובעלי משמעות רבה – בין אדם לחברו

"יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך"

"המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים"

"איזהו גיבור ? הכובש את יצרו"

איזהו חכם ? הלמד מכל אדם"

איזהו מכובד ? המכבד את הבריות"

"טוב שם משמן טוב"

"אין אדם נתפס בשעת צערו"

"מכל מלמדי השכלתי"

"אל תדון את חברך עש שתגיע למקומו"

"מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך"

"דרך ארץ קדמה לתורה"

תחילת השירות הצבאי – שנת 1967

 

את בית הספר היסודי סיימתי בגני תקוה (היה בית ספר אחד לכל התלמידים ביישוב) ולאחר מכן בתיכון למדתי בבית ספר מקצועי עמל.

לאחר השחרור מצה"ל 1970 התחתנתי עם אשתי נורית, נולדו לנו שלושה ילדים ולמרות רצוני להמשיך ללמוד המציאות אילצה אותי לצאת לעבוד משרה מלאה על מנת לפרנס את הבית.

בשנת 1974 התחלתי לעבוד בחברת כימיקלים לישראל במשרדים הראשיים שהיו ממוקמים ברחוב החשמונאים בתל אביב, מנכ"ל החברה היה אז רב אלוף מרדכי מקלף והיו"ר היה חבר הכנסת חיים גבעתי שכיהן לפני כן כשר הבריאות והחקלאות בממשלת ישראל והיה חתן פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה בעבודה ובתעשייה לשנת תשמ"ב, עבודתי בחברה נמשכה עד שנת 2016 כשיצאתי לגמלאות.

ההצלחה שלי בעבודה השתלמה לי מאוד, בחודש יוני 1984 הגיע אלי המנכ"ל – יעקב שן צור, שיבח את עבודתי בחברה ותוך כדי שיחה סיפרתי לו שהייתה לי כוונה לעבוד וגם ללמוד אבל פרנסת הבית הייתה חשובה יותר. למחרת בבוקר נקראתי שוב למנכ"ל שהודיע לי שאני יוצא עכשיו לשנתיים לימודים (מנהל עסקים) על חשבון העבודה וכך המשכתי ללמוד מנהל עסקים כאשר אני נשוי עם שלושה ילדים קטנים.

הייתה זו תקופת לא קלה, אני הייתי חייב להתרכז בלימודים וכל המטלות בבית ובגידול הילדים נפלו על אשתי נורית שעזרה לי מאוד באותה התקופה, מכאן אנו למדים שאין דבר העומד בפני הרצון.

בני , נורית , חוה , גיל , אילנית

 

מניסיון החיים למדנו לתקשר היטב עם הילדים והנכדים, אני אישית נפגש איתם כמעט מידי יום, לוקח אותם לחוגים, ימי הולדת, בחופשות בית הספר ועוד …. אשתי נורית מאוד מאוד שמחה שכולם מגיעים אלינו בימי שישי לקידוש וארוחת ערב, וכמובן נפגשים בחגים למסורת הברכות ולמאכלים הטריפוליטאים שהם כל כך אוהבים.

החינוך שקיבלתי מהורי ורוצה להעביר לדורות הבאים

הורי במשך כל תקופת חייהם עשו הכל שהמשפחה תהייה מאוחדת, דאגו כל הזמן לקיים מפגשים משותפים של כל המשפחה ביחד במיוחד בימי החגים, בימי הולדת, תזכורות לאחל אחד לשני מזל טוב ואת זה אני ואשתי נורית מאוד מאוד דואגים לשמר.

בני עם הנכדים : שחר , ירדן , אריאל , רותם , שגיא , טליה , אמיליה

 

 

הזוית האישית

בני: הייתה לי חוויה לשבת ולעבוד ביחד עם נכדתי אריאל המקסימה , למדנו יותר דברים אחד על השני, אני מאחל עוד שנים רבות של בריאות ביחד. אני רוצה להודות למנהלת בית הספר תמר דוד שלקחה על עצמה את הנחיית הפרויקט, היחס החם והמקצועניות.

אריאל ספין : היה לי ממש כיף לבלות ביחד, אני למדתי מזה המון מידע חדש על סבא והמשפחה שלי, מאוד התרגשתי ומאוד נהניתי לכתוב את הסיפור.

מילון

צנע
צנע מתייחס למדיניות של הקטנת גירעון תקציבי באמצעות צמצום הוצאות על ידי הפחתת ההטבות והשירותים הציבוריים הניתנים. מדיניות צנע לרוב מאומצת על ידי ממשלות כדי לצמצם את הגירעון, יחד עם מדיניות העלאת מיסים שנועדו לחזק את כושר הפרעון הפיסקלי לנושים בטווח הארוך.(ויקיפדיה)

ציטוטים

”הערכים עליהם למדנו וחונכנו ובעלי משמעות רבה – בין אדם לחברו“