מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מהמושב לאלקטרוניקה ולמחשבים

לילך עם סבא וסבתא במפגש קשר הרב דורי
סבא רוכב על אופניים במושב גן חיים
משפחת לימור – הסטוריה משפחתית

סבא רבא מאיר לירמן וסבתא רבתא חנה לירמן נולדו באוקראינה ונפגשו בקבוצת הכשרה "משמר". זו הייתה קבוצה ציונית שרצתה לבוא לארץ ישראל ולעבוד בחקלאות. הם למדו שם איך לגדל פרות ואיך לטפל בטרקטור. שם נולדה להם בת שקראו לה בשם משמרית על שם קבוצת "משמר". הם עלו לארץ מאודסה באונייה בשנת 1929.

סבא רבא מאיר לירמן וסבתא רבתא חנה לירמן

סבא רבא וסבתא רבתא עם משמרית

בשנים הראשונות הם עבדו בפרדס בגן חיים. שמה הם גרו וטיפלו בפרדס. סבא רבא היה נוסע עם הטרקטור לחרוש בכל מני שטחים בארץ.

סבא רבא חורש עם הטרקטור

כאשר הם גרו בפרדס גן חיים, נולדה להם שלישיה: אלה, עדינה וצביקה. זאת הייתה השלישיה השנייה בארץ ישראל.

סבא רבא וסבתא רבתא עם משמרית והשלישיה

משמרית עם השלישיה

מיומנה של משמרית על בית הספר בתקופת המגורים בפרדס גן חיים

״בשנת 1935, כשמלאו לי שבע שנים, סיימתי את כיתה א' בגן – בית ספר שלנו. ידעתי קרוא וכתוב והגיע זמני להיכנס לכיתה ב'. הוחלט שתלמיד נוסף ואני נלמד בכפר סבא. איך מגיעים שני ילדים לכפר סבא, מרחק של 10 ק"מ, כשאין אוטובוס? במושב צופית החלו אז רק לבנות את הבתים הראשונים. אוטובוס היה נוסע פעמיים ביום מהכפר הערבי טירה, דרך רמת הכובש והכפר הערבי מסקי (שנהרס במלחמת השחרור), עוצר בצופית וממשיך לכפר סבא. באוטובוס היו שני ספסלים ארוכים לאורך הקירות. במרכז היו החבילות שהכילו גם בעלי חיים: תרנגולות, ברווזים, ולפעמים עז או שתיים. האוטובוס היה יוצא בשעה שבע בבוקר. כדי להגיע לאוטובוס היינו יוצאים בשעה שש בבוקר מגן חיים בעגלת החלב, שאספה את עודף החלב של משקי העזר שלנו למכירה. בשעה שש כל בוקר היינו חוצים את השדות שעליהם משתרעים היום פרדסי ומשקי מושב גן חיים ובאותה תקופה היו מכוסים באוהלי בדואים. לפעמים, בעונת החורף, הייתה העגלה שוקעת בבוץ. גם אם היינו מספיקים לאוטובוס, לא היה מובטח שנגיע לבית הספר בכפר סבא עד לשעה שמונה, תחילת הלימודים, כי לא היה כביש בין צופית לכפר סבא ופעמים רבות גם האוטובוס היה שוקע. במקרה שכן הגענו לבית הספר בזמן למדנו משעה 8 עד השעה 12, אולם האוטובוס בחזרה היה יוצא רק בשעה ארבע אחר הצהרים. היינו יושבים ב"חדר" של תחנת האוטובוס, עושים שעורים ומחכים לשעה היעודה. ואז החל התהליך אך בסדר הפוך: נסיעה לצופית, פגישה עם העגלה ונסיעה הביתה. במקרה הכי טוב היינו מגיעים הביתה בשש בערב. בחורף פירוש הדבר לצאת בחשכה ולחזור בחשכה.״

יחד עם חברים נוספים הם קנו שטח אדמה בין פרדס גן חיים לבין כפר סבא. בשטח זה הם הקימו את מושב גן חיים. במושב הייתה להם רפת עם פרות וגם היה לול והם גידלו ירקות, פירות ותפוזים בפרדס. התנאים במושב היו קשים כדי לגדל ארבעה ילדים קטנים. את הכביסה היה צריך לכבס בעזרת הידיים ולהרתיח בדוד על עצים בוערים. כמובן לא היה גז והיה מקרר על קרח. בגלל שהמושב היה קרוב לגבול היו הרבה פעמים שנכנסו מסתננים וגנבו בלילה את הפרות.

מיומנה של משמרית על תקופת מושב גן חיים

״היה גם חיפוש הנשק בקיבוץ רמת הכובש. הנשק הוחזק בסליקים שהיו מבנים תת קרקעיים עם פתח מוסווה, לעיתים מתחת לרגליה של פרה ברפת או תרנגולות בלול. הקיבוץ הוקף לפנות בוקר וכל חבריו, כולל הילדים, רוכזו במכלאה. השמועה הועברה ליישובי הסביבה והתחילו כולם לנהור לכיוון הקיבוץ. הבריטים הקימו מחסומי דרכים, אולם אנחנו היינו מתורגלים לאימוני הסתננות בין הפרדסים ומרגע לרגע רבו האנשים במכלאה. אירוע זה לא עבר בלי קורבנות, חבר הקיבוץ נהרג וחברה נפצעה קשה.״

אירועים דומים היו בכל הארץ קיבוצים כמו יגור ועוד, הוקפו בלילה, האנשים נכלאו ולעיתים נמצאו גם הסליקים.

שנות הילדות של סבא במושב גן חיים

סבא יעקב נולד בשנת 1943 במושב גן חיים כבן זקונים והיו לו ארבעה אחים ואחיות.

סבא יעקב בילדותו

כשהיה צעיר עזר להוריו בטיפול בתרנגולות, בפרדס בגידולים חקלאיים. הוא היה בגן ילדים ובבית הספר במושב צופית. הליכה לגן ולבית הספר נעשתה ברגל, בחורף ובקיץ. בילדות הוא היה משחק עם חברים ליד הבית. היה להם ספרים, מעט משחקים והיו משחקים וצעצועים שבנה בעצמו. כשהיה צעיר למד לרכב על אופניים.

מיומנו של סבא יעקב

סבא יעקב מספר: ״שתי תמונות ראשונות זכורות לי ממש מהילדות. באחת אני יושב בחוץ ליד הבית ואימא נותנת לי לאכול, נדמה לי שחביתה. ליד השער של הבית עומד טנק גדול, בריטי, שכנראה השתתף בחיפוש נשק לא לגאלי שנערך בקיבוץ העוגן, שהיתה ההכשרה של מה שהיום הוא קיבוץ העוגן שליד מעברות. אני רץ לראות יותר מקרוב את הטנק ואימא קוראת לי בחזרה לבוא לאכול.

תמונה שנייה זכורה לי מהיום הראשון בגן בצופית, עם שרה הגננת, כאשר אני כנראה בן 3, ואני "מגרש" את אימא שתלך הביתה (ולא תעשה לי בושות). אני זוכר שאמרתי לה שלא תדאג, שאני אחזור הביתה עם שאר הילדים.

מיומנו של סבא יעקב – ההליכה לגן ובית הספר בצופית

את השנים הראשונות בגן הילדים ובית הספר היסודי (שאז נקרא בית הספר העממי) ביליתי במושב צופית, שקיבל אליו את ילדי צופית, גן חיים, שדה ורבורג, בית ברל ושאר הבתים הלא משוייכים שהיו באזור. כל בוקר הייתי צריך ללכת ברגל מהבית לגן או לבית הספר, עבור ילד קטן יחסית זה היה מרחק די גדול. הקושי הגדול ביותר היה בתקופת החורף. במקום הנמוך ביותר היתה שלולית של מי גשמים שחסמה את כל הדרך, ומאחר והיו גדרות משני הצדדים אי אפשר היה לעבור אלא בשולי השלולית וגם שם זה אומר לבוסס בבוץ. כמובן שבתקופת החורף נאלצתי לנעול מגפיים גבוהים כדי שאצליח לעבור את הקטע הזה.

זכור לי מקרה אחד לפחות שעם המגפיים שהיו עלי פשוט שקעתי בבוץ של השלולית הגדולה. הגשם באותה התקופה היה כבד מהרגיל והאדמה באזור השלולית היתה רכה, ואני נתקעתי במקום אחד ולא הצלחתי להוציא את הרגל עם המגף כדי לצעוד את הצעד הבא. ככל שניסיתי, שקעתי יותר עמוק. ככל שזה מפחיד, התחלתי לקרוא לעזרה עד שאמי שמעה אותי והגיעה לחלץ אותי.

בשנות הילדות שלי לא היתה טלויזיה, לא היה לאף אחד טלויזיות, לא היו מחשבים, לא היה אינטרנט וכשרצו לעדכן את אנשי המשפחה היו שולחים מכתבים ועל המכתבים היו בולים, בילדות אספתי בולים ואני שומר עליהם עד היום. בשנות הילדות, היו מקבלים חוברות של "דבר לילדים" ובחוברות האלו היו סיפורים ,שירים וחידות. הספר שהיה הכי מבוקש היה חסמבה.

מיומנו של סבא יעקב – "קן הנשרים" על עץ הזית

כפי שכבר סיפרתי קודם, הרבה צעצועים לא היו לי. לעומת זאת הייתי קורא הרבה ספרים שאת רובם החלפתי בספריה. כדי שאוכל לקרוא אותם בשקט סידרתי לי כיסא עם משענת ודוכן להנחת הספר בצמרת של עץ הזית הגדול שהיה ליד הבית. הייתי יושב ב"קן הנשרים" הזה במשך שעות, קורא ספרים ולפעמים גם מכין שעורים. טיפוס על עצים היה אחד הדברים שלמדתי מרגע שידעתי ללכת, ושני העצים שעליהם טיפסתי הכי הרבה היה עץ הזית הגדול ועץ התות. על הזית הייתי מטפס כי הוא היה קרוב לבית והיו לו ענפים נוחים לעמוד עליהם. על עץ התות טיפסתי בעיקר כדי לאכול תותים, שאותם אהבתי מאוד.

מיומנו של סבא יעקב –  לאחר בר המצווה

״מאחר שגרנו בבית הקיצוני במושב והיינו חשופים למסתננים, היה בביתנו תמיד נשק להגנה עצמית. היה לנו אקדח פרבלום שהיה מאד גדול יחסית וכן תת מקלע סטן, כנראה מתוצרת ההגנה. אני הכרתי את כלי הנשק האלה ולמדתי לפרק ולהרכיב אותם וכן לנקות ולשמן בהתאם לצורך. מספר ימים לאחר בר המצוה לקח אותי אבי לחצר, הוציא את האקדח ואמר לי שעכשיו כשהגעתי לבר המצוה הגעתי לגיל שבו אני יכול לירות. הוא הסביר לי את כללי הזהירות ויריתי מספר כדורים באויר בכיוון צפון. שאלתי את אבי אם זה לא יפגע במישהו במושב שדה ורבורג שהיה מצפון לנו, אבל אבי הסביר לי שהמרחק מספיק גדול. זו היתה הפעם הראשונה שיריתי בנשק ואחרי זה הרגשתי ממש גדול.״

אחרי הלימודים בבית היסודי סבא עבר ללמוד בחיפה בבית ספר בסמת שהוא בית ספר מקצועי ליד הטכניון.

סבא בבסמת

בבית הספר הזה סבא למד במגמת אלקטרוניקה. סבא גר אצל אחותו משמרית ואחר כך אצל אלה. כל סוף שבוע סבא היה נוסע באוטובוס מחיפה למושב גן חיים וחזרה.

לימודים בטכניון ושירות בצבא

מסיום בית הספר התיכון עבר סבא ללמוד בטכניון במסגרת העתודה האקדמאית. בטכניון סבא למד הנדסת חשמל ואלקטרוניקה. בסיום לימודי תואר ראשון בטכניון התגייס לחיל האוויר ושירת כמדריך אלקטרוניקה בבית ספר לטיסה.

סבא מקבל דרגות קצונה מעזר וייצמן מפקד חיל האוויר

בסיום השירות הצבאי סבא חזר לטכניון ולמד לתואר שני הנדסת מחשבים.

משפחת לימור

במהלך הלימודים בטכניון סבא הכיר את סבתא ברכה שלמדה באותו זמן באוניברסיטת חיפה.

סבא וסבתא בחתונה

לאחר החתונה הם גרו בחיפה ונולדה להם בת בכורה בשם נוגה. לאחר שנתיים הם עברו לרעננה. ברעננה נולדו עוד שני ילדים: שחר וגליה (אימא שלי, לילך).  היום יש למשפחת לימור שבעה נכדים.

משפחת לימור

נוגה ,שחר וגליה

שנות העבודה

כשסבא גר בחיפה הוא עבד בחברת אלביט מחשבים. לאחר שהמשפחה עברה לגור ברעננה, סבא עבר לעבוד בחברת א. אי. אל, שאחר כך שנתה את השם לחברת אלישרא. בחברה זו סבא עבד בפיתוח מערכות אלקטרוניות להגנה עצמית למטוסים. המערכות מגנות על מטוסים מפני טילים. במסגרת העבודה סבא נסע פעמים רבות לחו״ל.

סבא יעקב מצד שמאל מסביר לנשיא המדינה יצחק נבון

בגימלאות

סבא יצא לגימלאות בשנת 2010. אלה הדברים שסבא נוהג לעשות בגימלאות: שמיעת הרצאות, קריאת ספרים, פגישות משפחתיות, פגישות עם חברים, טיולים בארץ, טיולים בחו"ל, הליכה למופעים, שימוש באינטרנט ומשחקי מחשב.

עץ המשפחה

 

חפץ – ספר הקרוב ללבו של סבא

 

החפץ שעליו סבא מספר לנו במסגרת תכנית הקשר הרב דורי הוא ספר בשם "חלוצים היינו ברוסיה" בהוצאת עם עובד. הספר מספר את קורות החיים של סבא רבא וסבתא רבתא ברוסיה לפני עלייתם לארץ בשנת 1929. בספר יש שני פרקים שכתב רב סבא מאיר ופרק אחד שכתבה משמרית.

הזוית האישית

סבא יעקב וסבתא ברכה: מאוד נהנינו לספר ללילך על ההיסטוריה המשפחתית. אנחנו מקווים שגם היא נהנתה מהמפגש ושזה נתן לה מעט ידע על המשפחה המורחבת שלה.

מילון

משמר
קבוצה ציונית שרצתה לבוא לארץ ישראל ולעבוד בחקלאות.

דבר לילדים
דבר לילדים היה שבועון פופולרי לילדים מבית "דבר". בשנת 1931 הוחלט בעיתון דבר לייסד מוסף חודשי לילדים. "המוסף לילדים" התפרסם לראשונה ב-2.10.1931 ויצא כסדרו במשך חמש שנים. (ויקיפדיה)

סְלִיק
מחבוא מחתרתי לנשק ולמסמכים סודיים. המלה נכנסה לשימוש נרחב בתקופת טרום הקמת המדינה, בעת שלטון המנדט הבריטי, אז בנה ארגון "ההגנה" סליקים בכל רחבי הארץ כדי לספק נשק להגנת נקודות היישוב השונות. מאותו שורש נגזר גם הפועל "להסליק" שמשמעו להחביא, להעלים מן העין. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אבי הוציא את האקדח ואמר לי שעכשיו כשהגעתי לבר המצוה, הגעתי לגיל שבו אני יכול לירות“