מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מהילדות עד גמר בית ספר חקלאי כדורי 1937-1955

סבא יאיר קפלן והנכדה רותם
סבא יאיר ספורטאי מצטיין בכדורי
ילדותו של סבא יאיר קפלן

נולדתי במושב חרות בן לשושנה ושמשון קפלן, ואחי הבוגר נעם קפלן הורי שושנה ושמשון ממייסדי מושב חרות עלו על הקרקע במושב חרות בשנת 1930.
 
בתחילת דרכם בחרות גרו בלול שבנו אותו מבלוקים שאת הבלוקים יצרו לבד. בשנת 1935 החלו לבנות את ביתם במקום הקבע שקיים עד היום. את ילדותי כבר התחלתי בבית הקבע שקיים עד יום. היה לנו משק חקלאי קטן שהתבסס על גידול ירקות כמו בטטות, עגבניות, תפוחי אדמה, פרדס הדרים (שמוטי) ורפת ארבע פרות חולבות וגידול עגלות ועגלים. בתקופתי לא היה גנון אז ככה שכל ילדותי עברתי בבית רק בגיל 3 התחלתי ללכת לגן שבמושב חרות. הגננת הייתה בת שבע ולאחר מכן החליפה אותה הגננת אלה בטקו.
 
במושב לא היו כבישים הדרכים היו דרכי עפר חולות לא היה בכפר אף אוטו פרטי אחד הייתה משאית אחת משותפת לכל חברי המושב שאיתה היו שולחים את התוצרת החקלאית לתל אביב לתנובה והייתה חוזרת עם הספקה שהייתה דרושה לניהול המשק החקלאי.
 
כבר מגיל צעיר כילד עזרתי במשק ההורים כמובן לפי יכולתי. אבי שמשון קפלן שעבד עבודות חוץ לא תמיד היה יכול לחזור הביתה כך שעול המשק נפל על אימי אחי ועליי. אבי שהיה גם פעיל בהגנה (היה הנשק אחראי על הסליקים מחדרה ועד כפר סבא) לא היה חוזר לפעמים ימים שלמים כך שמגיל 11 כבר הייתי חולב את הפרות ונוסע לקצור את התלתן להאביס את הפרות הייתי רותם את הסוס וברור שזה לא היה קל לי וגם קצירת התלתן לא הייתה מושלמת אבל זה מה שיכולתי לעשות בגיל כזה. כשהייתי בן שבע אחי נעם חלה מאוד במחלת לב ושכב 70 יום בבית חולים בלינסון ואימי הייתה יום יום נמצאת אצלו. והייתי נשאר לבד.
 
בתקופה שלפני קום המדינה היה לנו שדה חקלאי שבו גידלנו תפוחי אדמה השדה היה מחוץ לשטח המושב על יד שטחים של הכפר טירה וזכור לי שיום אחד נסעתי עם אבי ואחי להוציא תפוחי אדמה שהעבודה הייתה עם קלשון מיוחד לערער את האדמה ולאחר מכן עבודת ידיים בסוף היום כשחזרנו היה כבר ערב התברר ששכחנו את הקלשון בשטח ואבי עשה לי מבחן אומץ ושאל אם אני מוכן ללכת להביא לבד את הקלשון כמובן שעניתי בחיוב אבל זכור לי ולמרות שפחדתי מצאתי את הקלשון בשטח והבאתי אותו הביתה אימי כעסה מדוע אבי עשה לי את המבחן אומץ הזה התשובה של אבי הייתה שדברים כאלה צריכים לחנך וללמוד מקטנות .
 
כזכור אבי היה בהגנה ועסק בהעברת כלי נשק ותחמושת ממקום למקום והחביא את הנשק במקומות סתר מוגנים מגשם ולחות היות והוא היה עובד ככיסוי במשטרת הישובים העבריים כך שהיה רשאי לנסוע בטנדרים עם המשטרה הבריטית הוא היה עוטף את התחמושת והחבילות שהעביר בעיתונים ערביים ומניח אותו על המסע של הטנדר ככה שאם יתפסו יגיד זה לא שלי חלק מהעברת הנשק הייתה נעשת כשהוא מאוחסן אצלנו בחצר עד שהוא היה מעביר את זה האלה למקומות המסתור זכור לי שהוא היה מחביא את זה בחצר מתחת לעצי הפרי שלנו וכדי שלא נפריע לו הוא אמר שיש דבורים ליד העצים ושנכנס הביתה אני הייתי ילד סקרן והצצתי (הייתי אז בן 6) וראיתי שהוא קובר חבילות עטופות מתחת עצי השזיף יצאתי החוצה ואז הוא הבין שגיליתי שהוא לא בדיוק משמיד דבורים. יותר מאוחר כדי לפצות אותי ולאחר הבטחתי שלא אגלה מה שראיתי נתן לי לירות באקדח שהיה ברשותו זה היה אחרי המחסן שלנו בחצר על ידי זה הבין שאני שותף לסוד שלו וברור שלא אגלה זאת לחבריי.
 
למרות כל הנושאים האלה של עבודה במשק אימי הקפידה על חינוך מוזיקלי שלי ושל אחי וכבר מכיתה א' התחלתי לנגן בחלילית המורה הראשון שלי בחלילית היה אחי נעם בכיתה ג' התחלתי ללמוד על מנדולינה בהדרכתו של מורה בשם פריבר שהיה גם מורה לציור ושאימי זו שארגנה את הבאתו למושב חרות ולבית  ספר המשותף בתל מונד ששם היה מורה לציור. כמובן שאהבתי ספורט מילדותי ולמרות שאימי רצתה שאעשה שיעורים בנגינה העדפתי ללכת לשחק בכדורגל כמובן שמגרש לא היה היינו משחקים ברחוב  (כשהיה פעם ביום אוטובוס ופעם ביום משאית לא היינו מפריעים לתנועה) היות ושאימי רצתה שבין 2-4 אני אהיה בבית להכין שיעורים ולהתאמן בנגינה ואימי הייתה נחה בשעות אלה אני שימנתי את הצירים של הדלת החיצונית כדי שלא יעשו רעש שאני פותח את הדלת "ומתגנב החוצה".
 
עוד לפני קום המדינה במרץ 1948 הגיעו למושב חרות כ- 40 ילדים ששרדו את מלחמת העולם השנייה הילדים חולקו אל כ 40 משפחות במושב גם הורי קלטו ילדה בשם עידית וייס בן הילדים שהגיעו למושב הייתה גם ילדה בשם מאשה לדר שהיום היא אשתי וסבתא של נטע. מאשה גדלה לאחר הגעתה אצל משפחת ברגר בחרות תקופה קצרה הייתה אצל משפחת גלבוע לאחר מכן הרבה שנים אצל משפחת הרמלין
 
כבר מגיל צעיר שמנו עין אחד על השני והיינו חברים. מאשה הייתה בת 14 ואני בן 15. לאחר כיתה ט'  עברתי ללמוד בבית ספר חקלאי כדורי שנמצא למרגלות התבור. להתקבל לכדורי באותה תקופה היו צריכים לעבור מבחנים ומתוך 700 נבחנים מכל רחבי הארץ התקבלו 90 תלמידים ותלמידות היינו המחזור הראשון (מחזור י"ח) שבו התקבלו גם בנות וגם המגזר הערבי. משך הלימודים היה שלוש שנים היינו בפנימייה וגרנו חמישה ילדים בחדר. החופשה הראשונה שקיבלנו בכדורי לנסוע הביתה הייתה בחג החנוכה שזה כחודשיים מתחילת הלימודים היות ושאני הייתי בן מושב וידעתי כבר לחלוב פרות התנדבתי אני ועוד חבר להישאר כתורן ברפת בכל חופשת החנוכה כך שלא הייתי בבית ולא ראיתי את ההורים חודשיים וחצי. (רק לאחר חג החנוכה קיבלתי חופשת שבת.)
 
באותו חג חנוכה ירד הרבה גשם הרפת של אז הייתה רפת לא משוכללת והייתה מלאה בבוץ ובזבל של פרות אחת הפרות התקשתה להמליט את הוולד שלה ואיבדה הרבה דם לא יכלנו לעזור לה אני וחבר שלי שחטנו את הפרה בעזרתו של מנהל הרפת ושהיה עובד עצות מה לעשות עם הפרה במבט לאחור קשה לי להאמין ששני צעירים בני 15 וחצי ביצענו את המשימה הזו.בכדורי היה משק חקלאי מגוון כמו גידולי שדה דיר כבשים לול רפת מטעי תאנים מטעי אשקוליות ולנסיה שזיפים ניסיונות של מטעי חרובים גן ירק הרבה מאוד גידולי בצל מזנים שונים מכונות חקלאיות אנחנו כילדים החזקנו את ענפים החקלאות אלה ובכל ענף היה גם מדריך חקלאי שהיה אחראי על הענף מבחינה מקצועית.
 
בבית הספר החקלאי כדורי המבחנים של המקצועות השונים היו מבחני כבוד הם נערכו כשהמורה לא נמצא בכיתה ואף אחד מהתלמידים לא העתיק את התשובות לא מחברים ולא מדפי עזר זה היה הבית ספר היחידי בארץ שנהג כך במבחנים. זה תרם לעיצוב המשמעת הפנימית שלנו וחיזק את יכולתנו להתמודד עם בעיות שנקרו לנו במהלך החיים. הנהלת בית הספר נתנה לנו אפשרות לנהל את החיים שלנו בצורה עצמאית (לדוגמא: כל סידורי העבודה נעשו לא על ידי ההנהלה אלא על ידי ועד התלמידים) כל אחד שרצה לעבוד בענף מסוים היה נרשם למספר ענפים לפי סדר עדיפויות וועד התלמידים היה קובע באיזה ענף התלמיד יעבוד כמובן שהיו ענפים יותר מבוקשים ופחות מבוקשים כך שאם מישהו קיבל עבודה בחודש אחד בענף לא מקובל נתן לו ניקוד גבוה לקבל עבודה בחודש לאחר מכן בענף מבוקש יותר.
 
בהיותי בבית ספר חקלאי כדורי, כמעט כל שבת היינו יוצאים לטיולים רגליים, כך שהכרנו את כל הגליל אילו היו טיולים של יום שלם ובחופשות ארוכות יותר כשלא היינו נוסעים הביתה היינו מטיילים גם ברחבי הנגב כמו המכתש הקטן המכתש הגדול… ואף הגענו עד לאילת כשהייתה אז ישוב קטן מאוד. הייתי בין הספורטאים המצטיינים של כדורי השתתפתי בתחרויות בכל רחבי הארץ כמו בירושלים ברחובות תל אביב פתח תקווה חיפה ועפולה. ייצגתי את הבית ספר בתחרויות האלה כמו כן בתחרויות הארציות ייצגתי את מחוז העמקים. הלימודים והשהיה בכדורי חישלו אותנו כתלמידים ונתנו לנו את הלמידה להיות עצמאיים חיזקו בנו את הקשר החברתי וקשר שנשמר כבר 65 שנה.
 
הקשר מתבטא במפגשים לעיתים די דחופות של ילדי הכיתה ובכנסים שנתיים ובדאגה אחד לשני (הכנס האחרון היה לפני חודשיים שבו השתתפו כ –  45 בוגרים בשירותי בבית הספר כדורי נחספתי להכיר צעירים משכבות אחרות ומגזרים אחרים בציבור בני קיבוצים, מושבים ובני תנועות נוער מהעיר הנושא הפוליטי היה מאוד מפותח אצלנו וידענו להתגבר על הבדלי חשיבה ודעות שהיו באותו זמן בין תנועות נוער של השומר הצעיר הנוער העובד מחנות העולים התנועה  המאוחדת והצופים. למדנו לכבד אחד את השני וכשמישהו נקלע לקשיים אנחנו מתגייסים לעזור לו. ובסיום כדורי התגייסתי לצבא.        
 
הקשר הרב דורי 
משוב סבא יאיר
"המפגש עם נטע נכדתי החזיר אותי לימי ילדותי, קשה לעשות השוואות בין תקופתי לתקופה של היום אבל אני יכול להגיד בביטחון גמור שהיכולות של נטע בגילה של היום שהוא 12 הרבה יותר גדולות מהיכולות שלי באותו גיל.שליטתה במחשב טכניקת הפעלת המחשב ניסוח משפטים לדעת להתמקד בעיקר ולהתרכז בנושאים החשובים.גיליתי (למרות שאני מכיר את נטע מינקותה) ילדה בוגרת נבונה חריפה חרוצה עם דרך ארץ בהתנהגותה מקרינה סביבה רוגע ושקט. יכולתי להבחין שהיא אהודה על בני כיתתה צנועה וענבה . נהניתי לשתף את נטע על חלק קטן מימי ילדותי ועל תחביבי חוויותיי וזיכרונותיי. אחרי כל מפגש הרגשתי שכמו שאני מספר לנטע את סיפוריי האישיים אני מחכה למפגש הבא בקוצר רוח. בשל מגבלות המלל היינו צריכים לקצר ולחתוך חלק גדול מהסיפורים. המפגשים האלו נתנו לי לא פחות ואולי אפילו יותר ממה שנתן לנטע .
 
משוב של נטע:
"אני מאוד נהנתי מן התוכנית, היה לי תענוג לעבוד עם סבי יאיר, שמעתי סיפורים מרגשים, מצחיקים ומפחידים על ילדותו ונערותו.היה לי מעניין לשמוע את ההבדל בין הדברים של היום לבין הדברים לפני 70 שנה.שמעתי סיפורים מעניינים מאוד על משפחתי. סבי שיתף אותי בסיפורים שמעולם לא שמעתי". 
 
העשרה
מושב חרות: "חרות הוא מושב באזור השרון ליד תל מונד השייך למועצה אזורית לב השרון (אשר בראשה עומד חבר המושב , עמיר ריטוב) . הוקם בשנת 1930. גובל במזרח בטירה, בצפון-מזרח בכפר הס, בדרום במשמרת, במערב בכביש 4 ובצפון בתל מונד".
בית ספר חקלאי כדורי: "בית הספר החקלאי כדורי הוא אחד הבולטים והוותיקים שבבתי הספר החקלאיים בישראל. בית הספר נוסד ב-20 ביוני 1933 למרגלות הר תבור בגליל התחתון, כשני קילומטר צפונית לכפר תבור." ויקיפדיה
 
תשע"ו, 2016
מורה מובילה אילת שחק

מילון

כדורי
בית הספר החקלאי כדורי הוא אחד הבולטים והוותיקים שבבתי הספר החקלאיים בישראל. בית הספר נוסד ב-20 ביוני 1933 למרגלות הר תבור בגליל התחתון, כשני קילומטר צפונית לכפר תבור

מושב חרות
חרות הוא מושב באזור השרון ליד תל מונד השייך למועצה אזורית לב השרון (אשר בראשה עומד חבר המושב , עמיר ריטוב) . הוקם בשנת 1930. גובל במזרח בטירה, בצפון-מזרח בכפר הס, בדרום במשמרת, במערב בכביש 4 ובצפון בתל מונד.

בית הספר החקלאי כדורי
בית הספר החקלאי כדורי הוא אחד הבולטים והוותיקים שבבתי הספר החקלאיים בישראל. בית הספר נוסד ב-20 ביוני 1933 למרגלות הר תבור בגליל התחתון, כשני קילומטר צפונית לכפר תבור.‏

ציטוטים

”למדנו לכבד אחד את השני וכשמישהו נקלע לקשיים אנחנו מתגייסים לעזור לו.“