מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבתא שרה בן נחום מהילדות ועד היום

אני וסבתא לפני כמה שנים בפיקניק בטבע
סבא וסבתא בתמונת החתונה שלהם
ילדות, עלייה ומשפחה

שמי שרה בן נחום, ילידת פולין, בת להורי הניה ואברהם צוקר, ניצולי שואה שאיבדו במלחמת העולם השנייה את רוב משפחתם. אבי נלחם כפרטיזן נגד האויב הנאצי. הורי התחתנו בעיר שצ'צ'ין בפולין, שבה נולדתי אני ובהמשך נולדה אחותי הקטנה אחרי 5 וחצי שנים (לבקשתי) ושמה מירי.

עד שנת 1956 היהודים חיו במצב כלכלי טוב, רובם היו סוחרים, החיים היו נעימים ולמדתי בבית ספר יהודי. בשנת 1956 בישראל הייתה את מלחמת סיני, שלאחריה בפולין החלו פוגרמים כנגד היהודים שגרמו להפסקת הלימודים ופחד רב בקרב היהודים. למזלנו, השלטון הפולני אישר לנו לעלות לישראל. ניצלנו את ההזדמנות ודרך איטליה, אליה הגענו ברכבת, עלינו לארץ באונייה בשם "ירושלים". האונייה הטלטלה ימים ארוכים בים, כל האנשים קיבלו בחילות ולא היה נעים. הגענו לישראל בשנת 1957.

השנים הראשונות היו קשות ביותר. גרנו בשיכון לעולים בפרדס חנה ללא חשמל, ללא מקרר וללא מים חמים. היינו קונים קרח ושמים בגיגית, שם אכסנו את האוכל עד שהקרח נמס. להורים שלי לא הייתה עבודה וחיינו מהקצבת מזון ממשלתית, תרומות ועזרת קרובי משפחה. תלושי אוכל שחולקו היו לקניית אוכל בסיסי בהקצבה, מזון כמו לחם, ביצים, קמח, אוכל לתינוקות ועוד. לאחר שנתיים בעזרת קרובי משפחה, ידידים, תרומות והלוואות הצליחו הוריי לקנות דירת שני חדרים בדמי מפתח בשכונת פלורנטין בדרום תל-אביב. מצבנו הכלכלי הוטב. אבי מצא עבודה במפעל ואמי עבדה במשק בית מבוקר ועד ערב כדי לפרנס את המשפחה ולאפשר לי ולאחותי ללמוד ביסודי "דרויאנוב" ובתיכון עירוני ו' בתל-אביב. בשנת 1964 עברנו לגור ברחוב נחמני בתל אביב, שם גם הייתי בתנועת הנוער מכבי (עד ששברתי שם רגל במהלך א"ש לילה), ושם נשארו הוריי לגור עד מותם.

את בעלי אמנון בן נחום שהיה סטודנט, הכרתי בסוף 1967 במועדון סטודנטים בשם "בר ברים". התחתנו בתאריך 3.8.1969 וקנינו דירה בגבעתיים, שבה נולדו שתי בנותינו הראשונות, גלי ואפי. השקענו בארבעת ילדינו בלימודים, כולל לימודים באוניברסיטה. כל ארבעת ילדינו נשואים ומסודרים כלכלית, כשלכל ילד שני ילדים. כך שיש לנו שמונה נכדים מתוקים וחביבים שגורמים לנו אושר רב.

התחביב העיקרי של משפחתנו הוא טיולים בעולם. נסענו להרבה טיולים בעולם עם הילדים, להנאת כולם. לאחרונה התחלנו לנסוע עם הנכדים. אנו משפחה מאושרת ששמחה שכל המשפחה המורחבת גרה בישראל.

הזוית האישית

שרה וגיא: התקרבנו יותר, הכול זרם יפה, הכרנו יותר אחת את השנייה, לא היו וויכוחים והייתה הסכמה, והיה כיף ונהנינו מאוד.

שרה: אני מאחלת לנכדתי האהובה גיא הרבה בריאות אושר והצלחה בכל דרכיה.

גיא: אני מאחלת לך, סבתא, בריאות, אושר ושמחת חיים וכיף עם הנכדים המדהימים.

מילון

פרטיזן
פרטיזן הוא כינוי ללוחם בצבא לא-סדיר (ראו גם גרילה) שפועל נגד כוחות כיבוש. הכינוי מתייחס בדרך כלל ללוחמים בתנועות מחתרת נגד הכיבוש הנאצי באירופה בתקופת מלחמת העולם השנייה, אך נעשה שימוש במושג גם ביחס למתנגדים בכוח לכיבוש הסובייטי במזרח אירופה לאחר המלחמה ולחברים בקבוצות התנגדות צבאיות אחרות. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”השנים הראשונות היו קשות ביותר. גרנו בשיכון ללא חשמל, ללא מקרר וללא מים חמים“