מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מהוילה לאוהל

מהוילה לאוהל

שמי טובה לוי ואני גרה בגבעתיים. נולדתי בשנת 1947, בבגדד שבעירק. כשעלינו ארצה הייתי רק בת 4 שנים. לא זכור לי הרבה רק מסיפורי המשפחה. בעירק, בבית הוריי, היתה לנו אומנת, כובסת ומבשלת וכל מה שצריך. האומנת היתה לוקחת אותנו, אני, אחותי ואחי לטייל על שפת הנהר. היתה לנו וילה ענקית עם גינה מאד גדולה ומסביב לגינה היו עצי תמר והמון ענבים.

בשנת 1950, לקראת סוף השנה, אבי עליו השלום שמע שמתחילה עלייה לארץ ישראל וכל מי שרוצה להירשם עליו להזדרז. כמובן שאבי נרשם. בשנת 1951, קיבלנו אישור לעלות לארץ ועלינו ארצה 5 נפשות במטוס עם מנוע אחד. הגענו ארצה לשדה התעופה. הורידו אותנו מהמטוס "ריססו אותנו בדי.די.טי" והעמיסו אותנו על משאית, לכפר נחמן על יד רעננה. זה היה חג השבועות.

כשעזבנו את מדינת עירק, אבי היה זקוק לכסף כדי שנוכל להתקיים בארץ והוא מכר את כל הזהב ודברי הכסף הרבים שהיו לנו. התמונות שלקחנו אתנו היו תמונות יקרות ערך, אך כשהגענו לשדה התעופה בעירק, קרעו לנו את כל התמונות כדי לא להשאיר לנו זכר מעירק.

הביאו אותנו לכפר נחמן וגרנו במעברה באוהלים. גשם חזק מאד, שהיה באותה תקופה, העיף את האוהלים והיינו צריכים להרכיבם מחדש. אבא ישב מחוץ לאוהל כדי לשמור עלינו, שלא יבואו התנים. נשארנו לגור באוהלים שישה  חודשים. תקופה מאד קשה עברה עלינו. לאחר שישה חודשים, עברנו לצריפים. משם נפתחה הרשמה לרכישת שיכונים. המקום שהיה פנוי היה בלוד.

הקליטה שלנו היתה קשה מאד, ולהורים היה קשה להסתגל לתנאים שלא היו.

בלוד גרנו שמונה שנים. למדתי בביס ממלכתי, ואז עברנו לתל אביב. סיימתי את ביה"ס היסודי והמשכתי לתיכון מקצועי שבו למדתי שרטוט טכני. בגיל 17 וחצי יצאתי לעבוד במשרד אדריכלים. לאחר מכן, עזבתי ועבדתי במשרד רואה חשבון 20 שנה.

בילדותי שיחקנו בקלאס, חמש אבנים ורכבנו על אופניים מלוד לרמלה כל שבת.

 

הזוית האישית

כיום, אני גמלאית ומשתתפת בתכנית "קשר הרב דורי" בבית ספר "הלל", עם נכדי האהוב עלי תומר בן דוד. מקבלת ממנו הנחיות וכמובן מהמורה בתיה ונהנית מכל רגע.

מילון

די די טי
הבריטים נהגו לרסס את המעפילים שהגיעו לחופי הארץ בדי-די-טי, טרם שליחתם למחנות המעפילים בקפריסין או בעת כניסתם למחנה המעפילים בעתלית.

ציטוטים

”לשמור על צביון משפחתי ואחוות אחים“