מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מהגיהינום לגן עדן

להינצל מתקופת גיהינום, להגיע לגבורות ולספר ל10 נכדים ו6 נינים על הימים ההם

זו הייתה ילדות יוצאת דופן במלחמת העולם השנייה.

נולדתי בשנת 1931 בעיר הרצה שברומניה.  בבית הספר היסודי התחלתי ללמוד בגיל 7. סיימתי כיתה א' וכיתה ב' וכיתה ג' עד שפרצה המלחמה והיהודים מן העיירה נלקחו למחנות ריכוז באוקראינה שברוסיה. הגלו אותנו לאוקראינה, מעבר לנסטר. היה גירוש רגלי עם הפסקות קצרות בהתאם או לפי התקדמות חזית המלחמה של צבאות גרמניה ורומניה לתוך רוסיה. ברגע שהצליחו להתקדם יותר נוצר שטח אליו יוכלו להעביר את היהודים למחנות ריכוז. אמא שלי חלתה בדרך למחנה הריכוז והובאה למנוחות על קידוש השם ועד היום לא ידוע מקום קבורתה.

מחנה הריכוז שבו הייתי היה סמוך לעיר "קופייגורוד" בשם "רומנקה". בהמשך, במחנה הריכוז נפטרה גם אחותי מינה, שהייתה אז בת 15. לאחר זמן ותוך כדי שהייה במחנה הריכוז (רומנקה) נלקח אבי לעבודה בכפייה לעיר אודסה באוקראינה ואת אחותי הבכורה פייגה (בת 19) לעבודה בכפייה במקום הנקרא "טולצ'ין". אני נשארתי במחנה הריכוז (רומנקה) עד זמן לא ידוע לבדי. התחקיתי אחרי צעירים שהתכוונו להימלט מן המחנה. תחילה לא רצו לקחת אותי אתם בהיותי ילד צנום וקטן אך איימתי עליהם שאם לא יצילו אותי גם כן  אלך ואלשין עליהם. כך הצלחתי לברוח יחד אתם בחשכת הלילה ולאחר ריצה לא קצרה (לא יכולתי למדוד את המרחק אבל התברר לי יותר מאוחר שרצתי 30 קילומטר) נאספתי על ידי משפחה אוקראינית ואצלם שהיתי.

במשך שנה וחצי הם הסתירו אותי, הלבישו אותי כילד אוקראיני, יצאתי למרעה עם הפרות מהמשק שלהם והתנהגתי כבן בית. הם גרו בכפר בקרבת העיר לוצ'ינץ שנמצאת, כאמור, באוקראינה. לאחר כשנה וחצי פגשתי את אבי אחרי ששוחרר ממקום עבודתו בעיר אודסה והצליח לאתר את מקום הימצאותי ובסמוך לסוף שנת 1943 הוחזרנו, אני, אבי ואחותי פייגה, לרומניה. ברומניה המשכתי ללמוד בבית הספר. הספקתי ללמוד טכנאות שיניים שנה וחצי אך הפסקתי בשנת 51' כשעליתי לארץ.

היום, בגיל 85, אני אב ל- 3, סבא ל- 10 וסבא רבא ל- 6.

 

הזוית האישית

נהנינו מאוד אחד מהשני ומהמפגשים המעניינים.

מילון

רומנקה
שם מחנה הריכוז בו שהה סבא.

סלה
שומן חזיר שסופק לכל הניצולים כדי להרגיע את הכיבה שהייתה מיובשת מחוסר אוכל.

ציטוטים

”מה אנחנו?- חברים! כל המשפחה חברים.“