מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מהגולה אל הגאולה

סבתא מרים ושיר
סבתא בת 5
סיפור חייה של מרים שלו

סבתא מרים מספרת –

נולדתי בשנת 1944, בצ'כוסלובקיה לקראת סוף מלחמת עולם שנייה. עדיין היה צריך להתחבא מהגרמנים גיסטפו. אמי נעצרה על ידי הגיסטפו בסוף הריונה איתי ולא היה סיכוי להשתחרר אך בדרך נס היא הצליחה לשכנע את הגרמנים שהיא אומנם בסוף ההריון ואין סיכוי שתצליח לברוח עם תינוק וכך שוחררה בתנאים מגבילים שלא תתרחק ממטה הגיסטפו. מיד עם שיחרורה ברחה אמי עם אחי שהיה בן 8 (ואני בתוך בטנה). אחרי כמה ימים התאשפזה אמי כדי ללדת אותי ולמזלה הרופא המיילד הכיר אותה מלידת אחי. הרופא אמר לה לא לפחד שהוא לא יסגיר אותה לגיסטפו למרות שידע שאנחנו יהודים.

נולדתי והטבילו אותי לנצרות כדי שלא יחשדו שאני יהודיה.

בגיל 4 בשנת 1949, עלינו לישראל עם אוניה והגענו לנמל ת"א יפו. מדינת ישראל היתה עצמאית וקיימת בתל אביב חיכה לנו דודי ולקח אותנו לרמת גן לדירתו ושם היינו בערך שנתיים.

את ילדותי העברתי ברמת גן: גן ילדים, בית ספר יסודי ותיכון.

השנים הראשונות בארץ היו שנים קשות לעולים שהגיעו מאירופה אחרי השואה. אנשים איבדו משפחות במחנות הריכוז, היו חולים ומחוסרי כל. אנשים מבוגרים היו צריכים להתחיל לבנות את חייהם כלומר היו צריכים להתפרנס בעבודות שלא הכירו כמו עבודת חקלאות בפרדסים, כשהם היו באירופה הם עסקו יותר במסחר.

מזג האויר בארץ היה שונה מהאקלים שהיה באירופה: בארץ חם יותר ולח והעבודה הייתה עבודה פיזית, קשה היה להתרגל. גם מצב הביטחון היה קשה בשנים הראשונות לקיומה של ישראל. עם כל הקשיים הזמן עבר והאנשים התרגלו למזג האוויר, לעבודה ולמשפחה שהתאחדה אחרי המלחמה.

בגיל בית הספר היסודי הייתי בתנועת נוער "מכבי צעיר" ואף הדרכתי כמובן שבתיכון המשכתי את הפעילות שלי בתנועת הנוער. אני זוכרת תקופות יפות של יציאה למחנות עבודה בקיבוצים מטעם תנועת הנוער והתיכון.

בתום התיכון התגייסתי לצהל ושירתתי בצריפין בתור פקידת מדר (מדריך ראשי) בבסיס טירונים ושם הכרתי את בארי (סבא) שהיה המפקד שלי ואיתו התחתנתי בגיל 20 ובארי בגיל 23. בארי נולד ברומניה בשנת 1941, למשפחה עם 6 ילדים הוא עלה עם משפחתו ארצה בשנות ה 50 והם גרו במעברה ואחכ עברו לגור בנתניה, מאחר והשנים הראשונות לקום המדינה היו שנים מאוד קשות ובארי הועבר למשפחה אומנת בקיבוץ חולתה שם היתה לו תקופה מאוד נעימה ואחר כך חזר לנתניה ולמד שם עד סוף ביס יסודי. עם תום הלימודים בכיתה ח הלך ללמוד בביס חקלאי בן שמן לפי דבריו זו הייתה התקופה המאושרת ביותר בחייו משום שהיו שם ילדים, פעילויות חקלאיות ואוירה טובה. בתום הלימודים התגייס לצבא ועבר קורס מפקדי כיתה בהצטיינות הוא המשיך בצבא וחתם קבע היה עוזר מדריך ראשי בבסיס טירונים ואז התחתנו אבל בארי השתחרר והתגייס מחדש כי אהב מאוד את הצבא והלך לקורס קצינים וסיים בהצטינות. הוא המשיך בצבא והגיע לדרגת סגן אלוף. בגיל 42 יצא לגימלאות מהצבא ופתח חברה לכוח אדם. בארי אהב מאוד לטייל עם הילדים והנכדים שנולדו. אבל שמחת החיים נפסקה כי הוא חלה במחלה קשה ונפטר.

בשנים הראשונות לנישואין עבדתי ולמדתי בסמינר למורות. עם תום הלימודים עבדתי בפתח תקווה בבית ספר "הוברמן" אחרי 4 שנים נולד בני הבכור גל (אבא של שיר) שנתיים וחצי אחריו נולדה יונית ואחרי 7 שנים נולדה חני.

עכשיו יש לי 9 נכדים ואני גרה בראש העין.

 

הזוית האישית

היה מאוד כיף להיפגש יותר מבכללי.

שיר: למדתי המון על סבתא ועכשיו אני יודעת יותר.

מרים: אני אוהבת לשבת עם הנכדה שלי ולקרב אותה אל העבר שלי ואל המשפחה שיצרנו.

מילון

גיסטפו
הנאצים שעבדו בשירות היטלר ותפסו והרגו אנשים ביניהם יהודים בהתאם להוראות שבאו מהיטלר

מעברה
המילה מעברה באה מהמילה לעבור כלומר מגורים זמניים כדי לעבור למגורים קבועים. המעברה היתה כמו מחנה. תנאי המחייה במעברה היו מאוד קשים כי זה היה בצריפים ובאוהלים ותנאי ההגיינה והחיים מסביב היו מאוד קשים

ציטוטים

”הרופא אמר לה לא לפחד שהוא לא יסגיר אותה לגסטפו, למרות שידע שאנחנו יהודים.“