מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מג'רבה לצפת

סבתא ואני יושבות לנו באיכות זמן
תמונה של סבתי היקרה ביום חתונתה
עליית יהודי טוניס לישראל

קוראים לי שיראל הנכדה הבכורה…

הורי סבתי עלו מג'רביה סבתי היא הרביעית במשפחתה מבין 6 האחים לאמא קראו נשריה ולאביה קראו עריבי לסבתא רבא שלי כלומר נשריה יש 6 ילדים הנה שמותיהם הילד הבכור קראו: מישל, שרה, יהושע, סבתי זהבה, פינחס ומיכאל.

כשסבתא רבתא שלי ילדה את הבן החמישי אמרו לה: "תחזרי הביתה" היא חזרה לביתה. כשהיא חזרה לקחת את התינוק אמרו לה שהוא נפטר ועד היום לא יודעים אם הוא חי או מת וזה כאב מאוד באותה התקופה לקחו ילדים כמו  פרשת ילדי תימן…

סבתי למדה בבית ספר אגודה בית יעקב  הייתה לה ילדות מאוד נחמדה ויפה בגלל שקודם כל לא היה לחץ, האמא הייתה עם הילדים בבית רק האבא עובד אז הם היו מלוכדים יותר וכיום ששני ההורים עובדים אז לא היה את החיבור הזה כמו פעם …

לא הייתה מקלחות, הם היו מחממים מים בפרימוס כדי להתקלח. לא היה להם מכונות כביסה, הם היו מתקלחים בימי חמישי. לא היה כסף לקניות. עם המים של המקלחות הם היו משתמשים לכבס בידיים. הם גרו ברחוב ג'רביה.

ימי הולדת ובת מצווה לא חגגו להם פעם, כי לא הייתה ליום הולדת או בת מצווה משמעות כמו שיש היום. את חגיהם הם היו חוגגים לפי מנהגי טוניס ובכל ראש חודש ניסן הם היו עושים את השישה וכך גם עד היום. יש להם מסורות שעוברות מדור לדור, סבתי וחברותיה היו נפגשות בימי שישי ושבת ליד הבית כנסת.

הייתה להם שמחת חיים. הן היו משחקות במשחקים כמו 7 אבנים, דומינו, משחקי כדור ולפני פורים הם היו משחקים עם קוביות ושקדים. הם היו קונים אותם ומי שהייה מנצח היה מקבל את כלל השקדים. הם היו משחקים בפורים בקוביות. היה להם מועדון הנקרא 'תקוותינו' ואחרי שעות הלימודים הם היו משחקים שם במועדון. כל יום שישי הם היו מחכים לשבתות, בקיץ הם היו הולכים למצודה בצפת ורואים את כל התיירים, שהיו באים לכאן לצפת. תיירים שהיו באים לטייל או אלו שהיו באים לבית הבראה …. בתי המלון בצפת היו תמיד מלאים והיו לפחות 40 בתי מלון, כיום נשארו 6 או 7 בתי מלון ולא כמו פעם

סבתא זוכרת שהם היו מחכים לעיתון 'שער הקורא', עיתון זה היה מיוחד וכיף היה לקרא בו. הייתה להם גם ספריה, שבה היו מחליפים ספרי קריאה. בבית הספר הם למדו גם מלאכה, היו לומדים לתפור. סבתא זוכרת שבית הספר נסגר, כי לא היה רישום של מספיק תלמידים. סבתי עברה לעבוד במתפרה צבאית שהייתה קיימת בצפת. היא התחילה לעבוד שם בגיל 17. היא עבדה שם במשך 7 שנים. היא אמרה שזו הייתה תקופה שמלאה חיים ומשמחת מאוד.

במהלך העבודה במתפרה היא הכירה את סבי והחליטה שהיא רוצה להתחתן איתו. סבתי התחתנה וילדה 6 ילדים. בין ששת הילדים, אמי הייתה הראשונה ואני שיראל פרץ הנכדה הראשונה של סבתי.

כיום סבתי עובדת בתור עובדת במשק בית, היא עוזרת לאנשים ולקשישים להכין אוכל, לנקות וזה משמח מאוד. מה שהכי משמח אותה אלו הנכדים שלה – בקרוב נהיה 17 נכדים, זה מה שהכי משמח את סבתי. כיום הוריי סבתי נפטרו, אבל סבתי נושאת בליבה את המנהגים והמסורת שלהם. מסורת הקשורה לחגים ולשבתות ולימים מיוחדים. היא משמרת את מנהגי טוניס וזה מהנה מאוד, כי זה מזכיר לה את ילדותה ואת הימים עם  הוריה ומשפחתה. עד עכשיו כל ימי חיי – כל ימי שישי אנו נפגשים לאכול קוסקוס אצל סבתא ואנחנו נהנים מזה מאוד.

החלום של סבתי שהתגשם כמובן היה לחתן את רוב ילדיה ולשמוח בשמחתם. הכי חשוב, זה שאנחנו קיימים הנכדים שלה.

הזוית האישית

שיראל פרץ: היה מאוד כיף בכתיבת הסיפור ולמדתי דברים וסיפורים שלא הכרתי. מאוד נהנתי בכתיבה ובהכרות עם החווית ש סבתי. סבתי נהנתה ואפילו יותר ממני. הייתי מאחלת לסבתי שתמשיך להיות מאושרת ושתמשיך לספר את סיפוריה לנכדים.

מילון

פרימוס
מורכב מפתילה שמדליקים אותה מנפט

ציטוטים

”הייתה לנו ילדות נפלאה!!!“