מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מגלות רומניה לארץ ישראל

נירה ואריה כהן יחד עם נטע הנכדה
אריה כהן בצעירותו יחד עם נירה אשתו
הילדות ברומניה והמסע לארץ באוניות פאן קרסצנט" ו"פאן יורק"

סיפור  חיי

נולדתי בשנת 1934 בעיר יאשי ברומניה. להורי יטי וינקו כהן, אבי היה סוחר יינות ובעל בית מרזח, ואמי הייתה עקרת בית. הייתה לנו עוזרת בית וגם האומנת שלי. הייתה לנו חצר גדולה ששמשה מקום חנייה לאיכרים שבאו העירה עם תוצרתם

חיי התנהלו בשלווה, עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. בשנת 1941 אבי נרצח בפוגרום יחד עם עוד 15000 יהודים. שרדנו אני ואמי את המלחמה למרות שגורשנו מהבית. אמי שכרה דירה במקום אחר בעיר קרוב לדודים שלי. חיי היהודים שנשארו היו קשים תחת השלטון הרומני, והצבא הגרמני, חיינו בפחד מתמיד. למדתי בבית ספר יהודי במקביל גם בחדר. לא פעם קיבלתי מכות מנערים רומנים בדרך לבית הספר. בקיץ 1944 הקרבות התנהלו קרוב לעיר שלנו, המלחמה נגמרה עבורי באותו קיץ כשהצבא האדום שחרר אותנו.

החיים לאחר המלחמה

אני ואמי חזרנו אל ביתנו שהיה הרוס למחצה. למדתי בגימנסיה כללית יחד עם ילדים רומנים. הצטיינתי בלימודי וזכיתי מדי שנה במלגה. בהמשך, הצטרפתי לתנועת "השומר הצעיר" שם נחשפתי לרעיונות העלייה לארץ ישראל. בשנת 1947 התארגנה קבוצה של ילדים ונערים מהקן שלנו, לעלות לארץ ישראל. חרף התנגדותה של אמי לרעיון שאני אעלה לבד, בחודש דצמבר שנת 1947, עליתי יחד עם עוד כ-15000 אנשים על שתי אניות משא "פאן קרסצנט" ו"פאן יורק" אשר הפליגו מנמל בורגס אשר בבולגריה, המסע מישי לבורגס היה ברכבת משא. מזג האוויר היה קשה שלג וכפור. מבורגס החל השיט בים השחור, דרך מיצרי בוספורוס, ודרדנלים בטורקיה. משם לים האגאי והים התיכון. תנאי המסע על האניות היה קשה אלפי האנשים נדחסו על דרגשי עץ בבטן האנייה. האוכל והמים היו בצמצום, בשלב זה, התחילו ללוות אותנו אניות קרב אנגליות, החיילים האנגלים השתלטו עלינו והובילו אותנו לאי קפריסין. ומנעו מאתנו להגיע לארץ ישראל. שהינו באי במחנה אוהלים בימי החורף של שנת 1948 כחודש וחצי, בתחילת חודש פברואר הילדים ובני הנוער הורשו לעלות לארץ ישראל. עלינו לאנייה "מולדת" והגענו לנמל חיפה. משם, הועברנו למחנה עולים בקריית שמואל שהיינו שם כשבועיים, ובסוף חודש פברואר הועברנו משם לקיבוץ "ניר דוד" (תל עמל) בעמק בית שאן. הינו קבוצה של שמונה בנים, ושמונה בנות, בני שלוש עשרה, במסגרת "עליית הנוער" עבדנו ולמדנו שהינו במסגרת זאת, עד שהתגייסנו לצבא בשנת 1952 שרטתי במסגרת "הנחל" עד לשחרור בשנת 1955.

החיים החדשים שלי

חזרתי למקום עבודתי במוסך בקיבוץ. בשנת 1957 התחתנתי עם חברתי נירה לבית שריג. נולדו לנו שלוש בנות: ורד, גילי, ואורלי. בשנת 1966 עזבנו את הקיבוץ, ועברנו לגור במושב כפר יחזקאל. עבדתי בניהול מוסך אזורי למשאיות "בית שאן חרוד" ונירה נהלה את משק הבית, וטיפלה בבנות. אחרי ארבע שנים רכשנו משק במושב אודים, עבדתי במקצוע שלי במוסכים ובתי מלאכה באזור המרכז עד ליציאתי לגמלאות. נירה עבדה במזכירות המושב, בינתיים נולדו לנו נכדים לכול שלושת הבנות, יש לנו חמישה נכדים, וחמישה נינים. ליד ביתנו בנינו בית לאורלי הבת הקטנה שלנו, אימא של נטע.

הזוית האישית

סבתא נירה: נהנינו להיפגש עם הנכדה שלנו ולספר לה את ההיסטוריה של סבא מהילדות, עד לבגרות.

סבא אריה: שמכתי להעביר לנכדתי נטע ולדורות הבאים את קורותיי. מילדותי דרך למלחמת העולם השנייה, העליה הבלתי לגלית, ההתבגרות בארץ והקמת משפחתנו.

נטע: היה לי מאוד כיף להיות פה עם סבא וסבתא. לפעמים היה קצת קשה, אבל היה בכל זאת כיף. בשנה הבאה אני רוצה להשתתף בתכנית הזו שוב, הפעם עם הסיפור של סבתא.

מילון

פאן קרסצנט" ו"פאן יורק"
הוא כינוין של שתי אוניות מעפילים גדולות: "פָּאן יוֹרק" (Pan York; ובשמה העברי: "קיבוץ גלויות") ו"פָּאן קרֶסֶנט" (Pan Crescent; בשמה העברי: "עצמאות"), שיצאו יחדיו מבולגריה בדצמבר 1947 כשעליהן מעל 15,000 נפש מקהילת יהודי רומניה ו-420 מיהודי בולגריה, ונאלצו לבסוף לשוט לקפריסין

ציטוטים

”תנאי המסע על האוניות היה קשה אלפי האנשים נדחסו על דרגשי עץ בבטן האוניה“