מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מגברעם לקריית גת

אני, סבתא אסתר, אמא יפעת וכל האחים שלי
סבתא אסתר בת 5 בקיבוץ
סיפורה של אסתר הר זהב

אסתר הר זהב, ביתם של הלל ברגר ז"ל שעלה לארץ בשנת 1939 מצ'כיה, היה חבר בתנועת "מכבי צעיר" ומראשוני המתיישבים בקיבוץ גברעם, ושרה גוטסמן ז"ל, ניצולת שואה שעלתה לארץ בשנת 1945 מצ'כיה, הייתה חברה בתנועת "ברית הבונים" ונקלטה בארץ בקיבוץ גברעם.

הלל ושרה הכירו בקיבוץ גברעם, לא ידועים פרטים נוספים על ההיכרות בניהם.

אסתר נולדה בשנת 1951 בבית היולדות ברחובות.

סבתא ואח שלה עם ההורים הלל ושרה

אני זוכרת מילדותי שבקיבוץ נהוגים היו "בתי ילדים", זו הייתה שיטת החינוך וגידול הילדים שהייתה נהוגה ברוב הקיבוצים עד שנות ה80. ילדי הקיבוץ היו לנים בלילות יחדיו במבנים ייעודיים במנותק מהוריהם. בבתי הילדים הם אכלו, התרחצו ולמדו עד הגיוס לצבא. סדר היום היה מובנה: 6:00 השכמה, 8:00-13:00 למידה, 14:00-16:00 עבודה, 16:00 שעת בילוי עם ההורים. בנוסף היו נהנים הילדים מחוגים והעשרה רבה, אני הייתי בתור ילדה, בחוג חלילית ומקהלה.

בדומה להוריי, כך גם סבתא וסבא שלי הכירו לראשונה בזכות הקיבוץ, בשבת משותפת של נערים ונערות מקרית גת ומקיבוץ גברעם שארגנה תנועת "מחנות העולים".

במשך אותה שבת חגגנו וטיילנו בשדות, זה היה המפגש הראשון בינינו, כשהיינו בני 16 בלבד. לאחר כשנתיים נפגשנו שוב בצבא ומאז לא נפרדנו. מספר חודשים לאחר שחרורו של סבא אמנון מהצבא התחתנו.

סבא וסבתא בני 20

החתונה התקיימה בל"ג בעומר, יום ראשון כ"ח באייר תשל"ג 20.5.73  בקיבוץ גברעם כמקובל. הרב היה מקריית גת, טקס החופה היה רגיל, לאחר מכן הייתה מסיבה גדולה וכיבוד.

טקס החופה

יחד עימנו התחתן זוג נוסף, כך היה נהוג בעבר בקיבוץ. בקיבוץ, אין הרבה חגיגות, מתאספים כמה זוגות יחד ומתחתנים בחתונה משותפת. חתונה כזו התקיימה פעם בשנה, מטעמי חיסכון לקיבוץ.

בנוסף לחתונה המשותפת נהגו במנהגים מיוחדים נוספים שייחדו את החתונות בקיבוץ בעבר כמו, שרשרת חוליות עליה כתובים שמות המתחתנים, לשרשרת מחוברים אזיקים, את האזיקים מלבישים על ידיהם של החתן והכלה והזוג שחותן ראשון מעביר זאת הלאה לזוג הבא.

מנהג "השרשרת"

בנוסף, נהוג היה להיכנס לחתונה על עגלה שרתומה  לטרקטור.

כמו כן בקיבוץ נהוג היה לחתום על ברית נישואים בנוסף לכתובה.

ברית הנישואים של סבתא וסבא

סבא אמנון וסבתא אסתר חיו שבע שנים בקיבוץ ולאחר מכן עזבו לקרית גת. במשק נולדו להם שני ילדים ארז ועינת. הסיבה העיקרית לעזיבה הייתה הרצון שהילדים ישנו איתם ולא בבית ילדים כפי שנהוג היה בקיבוץ. עם המעבר לקרית גת, נולדה להם בת נוספת, יפעת, וזו אמא שלי.

לסבתא אסתר וסבא אמנון יש כיום 6 נכדים.

כיום, הקיבוץ בהפרטה וזה נקרא "הקיבוץ החדש", הילדים ישנים עם ההורים, המשכורת כבר לא משותפת כמו פעם אלא כל חבר מקבל את המשכורת באופן פרטני. פעם המגורים נקראו "חדר" כי היה רק חדר אחד, כי היו בתי ילדים וחדר אוכל ולא היה צורך יותר מזה, היום יש דירות יותר גדולות וכבר לא אוכלים בחדר האוכל. היום החדר אוכל משמש לפעילויות כמו ריקודים, סרטים ועוד.

אני וסבתא במפגש בנושא חפץ מספר

הזוית האישית

סבתא אסתר: נהנתי מההשתתפות בתכנית הקשר הרב דורי  הכל כך מיוחדת, העברתי לנכדתי את הסיפור שלי ושמעתי על סיפורים מעניינים מאוד של אחרים.

טל: נהנתי מאוד  להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי ולמדתי המון מסבתא שלי.

מילון

קיבוץ
קיבוץ הוא צורת התיישבות שיתופית ייחודית לציונות, ליישוב ולמדינת ישראל, המבוססת על שאיפת הציונות להתיישבות מחודשת בארץ ישראל ועל ערכים סוציאליסטיים -שוויון בין בני האדם ושיתוף כלכלי ורעיוני. הקיבוץ הוא בדרך כלל יישוב קטן המונה מספר מאות תושבים, ופרנסתו מחקלאות ומתעשייה.

גברעם
גְּבַרְעָם הוא קיבוץ (הקיבוץ המאוחד/ תק"מ) במישור החוף הדרומי ובמבואת הנגב. הקיבוץ שוכן ממזרח לכביש אשקלון - יד מרדכי, כתריסר קילומטרים מאשקלון ומשתייך למועצה אזורית חוף אשקלון. נוסד בשנת 1942.

"מכבי צעיר" "ברית הבונים"
תנועות נוער, יהודיות, ציוניות, תנועות נוער בינלאומיות ברובן, הקשורות לתנועת הציונות. תנועות אלו צמחו במזרח אירופה על רקע המשברים שהחלו לפקוד את העם היהודי בתחילת המאה ה-20. מייסדי התנועות האמינו שניתן לשנות ולכוון את דרכו של העם היהודי ולהקים בית לאומי בארץ ישראל. מבחינה היסטורית לתנועות אלו חשיבות מכרעת בתקופה שקדמה להקמת המדינה שכן רבים מחבריהן עלו ארצה בעליות הראשונות והשתתפו במפעל החלוציות.

"מחנות העולים"
היא תנועת נוער חלוצית, ציונית, סוציאליסטית המצהירה על חתירה לבניית חברה צודקת, שוויונית החיה בשלום עם שכניה. התנועה פועלת בכ-45 מחנות (סניפים) ובה כ-7,000 חניכים. חניכי התנועה הקימו והיו מעורבים בכ-40 קיבוצים, בעיקר בגבולותיה של ישראל.

ציטוטים

”יחד עימנו התחתן זוג נוסף, כך היה נהוג בעבר בקיבוץ“