מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מבצע עזרא ונחמיה 1950

יפה כהן מציגה חפצי קודש
יפה כהן בצעירותה
העיראקים חיפשו על גופינו שמא חלילה החבאנו כסף או זהב.

 שמי יפה כהן ואני חברת מועדון "חרוזים" רמת גן. ברצוני לספר על עליית יהדות בבל בשנת 1950, שבתוכה מתגלגל גם סיפורי האישי. בבל, אם כל הגלויות, משם התפזר עם ישראל לכל עבר.
את סיפורי חלקתי לשני חלקים: החלק הראשון, תוכלו לקרוא בקישור המצורף:  סקירה קצרה על תולדות עמנו.עליה כתבתי בסיפור נפרד.
חלק שני יוקדש לסיפור עלייתנו לארץ במבצע עזרא ונחמיה בשנת 1950
היהודים עקבו בחרדת קודש אחר החדשות מהארץ, וזאת בעזרת רדיו לונדון BBC. אני זוכרת שאבא החביא את הרדיו בחדר הכי פנימי בדירה והיה מצמיד את אוזנו למקלט הרדיו בטון הכי נמוך, לדעת מה קורה בארץ. שמענו גם רדיו מהארץ, שנקרא "צבא ההגנה".

בתום הקרבות בארץ נתלו מודעות בכל בתי הק הילה שאמרו שמי שרוצה לעלות לישראל יבוא וירשם. בהתחלה היינו סקפטיים, חשבנו שהשלטונות טומנים לנו מלכודת, היינו כחולמים כשהתברר שזה אמיתי והשלטון בעיראק הסכים לשחרר אותנו. הם פסלו לנו את האזרחות עם חותמת על תעודת הזהות והדרכון האומרת- לעולם לא יורשה לנ"ל לשוב לעיראק ( "לא יסמח להו אילעוודה איללא עיראק").  לכל אדם היה מותר לקחת איתו כמה דינרים, שעון יד, טבעת נישואין, מעט בגדים ושני זוגות נעליים.

יהדות בבל הייתה מבוססת ודי עשירה. השלטונות העיראקיים הוציאו צו והלאימו את כל הרכוש היהודי, בתי מגורים ומסחר, בתי ספר, בתי כנסת, כספים בבנקים, חפצי יודאיקה, מאות ספרי תורה שעשויים מכסף טהור.

חלק מחפצי יודאיקה שהציגה יפה כהן

 

  

  

העיראקים כעסו ולא האמינו שבאמת היהודים יקומו וילכו.

לאחר הרישום לעלות נשבה רוח חדשה בקרב הק הילה היהודית. הכנו כמה מלבושים חדשים, שכן לא עולים לארץ עם בגד שהיה בשימוש. מספר העולה שלנו היה חמשת אלפים ומשהו מתוך 124.000 עולים. הגיע יום העלייה, יום חמישי בשבוע, יצאנו לשדה התעופה בשעות הבוקר. העיראקים חיפשו על גופינו שמא חלילה החבאנו כסף או זהב.

על המטוס לפני ההמראה היה סדרן ערבי בן גילו של אבא. אחותי הקטנה קמה מהמושב שלה. הסדרן ניגש לאבא, ירק עליו וצעק "מנוול יהודי, תחזיק את הבת שלך". הסדרן הזה היה חבר ילדות טוב של אבא.

ערב שבת קודש, לקראת שעה 23:00 בלילה הגענו לשער העלייה בחיפה.

יהודי מהסוכנות היהודית ליווה אותנו עם פנס נפט דולק ביד, מחפש עבורנו אוהל פנוי. אמא הייתה לבושה חליפה ונעלה עקבים גבוהים, מחזיקה תינוקת בת שלושה חדשים ביד. מדי פעם היא נתקלה בחבלים וביתדות של האוהלים ונפלה.

חלקנו אוהל קרוע מלמעלה עם משפחת עולים נוספת. רוח הים חדרה פנימה. אנחנו הילדים שמחנו  וצהלנו. בבוקר יום שבת 31/12/1950 ראיתי לראשונה בחיי את אבא עם דמעות בעינים.

לאחר עלייתנו לארץ העיראקים חרשו את אדמת בית הקברות היהודי, סללו כביש רחב ידיים ובנו עיר בירה חדשה, שנקראת בגדד החדשה. הנקמה המתוקה על מה שעוללו לנו העיראקים הערבים היא שהעדה הבבלית נקלטה יפה מאוד בארץ. קם דור חדש שאין לו את פחד השעבוד והגלות ובני העדה משרתים בכל תחום אפשרי: כלכלה, בנקאות, רפואה וצבא.

ראש ממשלת ישראל הראשון, דוד בן גוריון ז"ל, אמר עלינו שזאת העלייה הכי הומוגנית מבחינת יהדותה.

 תיעוד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, תשס"ח, תודתי למורה מלי קל ולתלמיד גל זיו על ההנחיה והסיוע בהעלאה ותיעוד סיפור המורשת.

מילון

"לא יסמח להו אילעוודה איללא עיראק"
הם פסלו לנו את האזרחות עם חותמת על תעודת הזהות והדרכון האומרת- לעולם לא יורשה לנ"ל לשוב לעיראק

ציטוטים

”ראש ממשלת ישראל , דוד בן גוריון, אמר שזאת העלייה הכי הומוגנית מבחינת יהדותה“