מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מביירות לחיפה

סבתא עדינה והנכדים אוהד והראל
סבתא עדינה ומשפחתה
סיפור העלייה לארץ ישראל של עדינה מטרסו

שמי עדינה, נולדתי בלבנון בשנת 1937. גרתי עם ההורים ועם האחים והאחיות שלי. היה לי כיף לגור שם בביירות, חגגנו את החגים, הייתה לנו עבודה טובה, הלכנו לבלות והיה כיף של חיים! אבל, בשנת 1957 פרצה מלחמת אזרחים בין נוצרים למוסלמים ובין קומוניסטים לבין דמוקרטים. הייתה אוירה של מלחמה ברחוב ולכל אחד היה אקדח וכל אחד התנקם בשני, נשמעו ברחוב כל הזמן יריות ואי אפשר היה לצאת לעבודה. אני הייתי הרווקה הגדולה בבית והחלטתי לבוא לארץ ישראל ולנסות את מזלי. אם יהיה לי טוב שם אגיד למשפחה שיבואו אחרי לעלות לארץ. עזבתי את ביירות בתור תיירת ועברתי לטורקיה, ומטורקיה באתי לארץ ישראל.   
 
הגעתי לארץ ב-1 לינואר 1959 וגרתי שם בחיפה אצל דודתי, אחותה של אימא שלי. צחוק הגורל, איך שהגעתי לארץ ישראל המצב בביירות השתפר. לא יכולתי לחזור לביירות כי עברתי על החוק ועליתי לארץ ישראל. אם אחזור יעצרו את כל המשפחה שלי. לא נותרה לי ברירה אלא להישאר בארץ. למחרת הסתובבתי ברחובות, והייתי המומה ממה שראיתי.  ברוב החנויות לא היה כמעט כלום והכול היה ריק, לא פירות ולא ירקות. לעומת זאת בביירות היה הכול בשפע ולא חסר כלום. לא היה טעם לקרוא למשפחה שלי לבוא לארץ. אחרי חודש התחלתי לעבוד במפעלי אתא בקריית אתא כתופרת קונפקציה, בביירות הייתי עובדת כמנהלת חשבונות אצל אחיי הגדולים שהיה להם מפעל ענק של קונפקציה וחנות למכירה של התוצרת בסיטונאות. החזקתי מעמד כעשרה חודשים במפעלי אתא ולאחר מכן בקשתי להתפטר כי היה לי מאוד קשה בעבודה זו, ואמרתי שאני הולכת ללמוד עברית באולפן, והבטיחו לי בעבודה שאחרי שאלמד עברית באולפן יקבלו אותי בתור פקידה במפעל.
 
באותו הזמן למזלי הכרתי את בעלי ששמו שבי, ותוך חודשיים התחתנו. הוא היה מסלוניקי, וחמותי לא רצתה שאעבוד אחרי הנישואים ולכן לא המשכתי לעבוד במפעלי אתא. בשנת 1961 נולד לי הבן הבכור ושמו חיים. אחרי כמה שנים של געגוע למשפחה שבלבנון, בשנת 1963 נסעתי עם בעלי וחיים בני הקטן הבכור לקפריסין. לשם גם ההורים שלי באו לפגוש אותי ולהכיר את בעלי ולראות את בני. היינו שם עשרה ימים. כל יום היה בא עוד מישהו מהמשפחה שהיה בא לבקר (היה בא ליום וחוזר). בשנת 1964 נולד לי בן שני ושמו איציק. הייתי מאוד מאושרת שיש לי שני בנים ובעל, אבל למרות זאת היה לי קשה שהמשפחה הייתה רחוקה ממני, אבל לא העזתי להגיד להם שיבואו כי בביירות היה הכול טוב ופה היו חיים לא קלים. אבל בכל זאת הסתדרנו. ובשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים ומאוד דאגתי למשפחתי שבביירות והתפללתי שיהיה שלום עם לבנון ויום אחד אני אלך לראות את המשפחה שלי. אבל פתאום הכול התחיל להיות גרוע בלבנון והמצב התחיל להידרדר. הרבה ערבים הגיעו ללבנון ועשו שם צרות.
 
בשנת 1968 המשפחה שלי החליטה לעלות ארצה באותה צורה שאני עליתי. שני האחים הגדולים נשארו בלבנון עד שימכרו את החניות שלהם ואת המפעל (האחים הגדולים שלי היו נשואים ולכול אחד מהם היו ארבעה ילדים). כשהגיעה משפחתי לארץ ישראל הייתי בהריון השלישי שלי. שמחתי שיהיה אירוע שמח עם משפחתי כי הם לא היו בחתונתי ולא בברית המילה של הבן הבכור שלי ולא של השני. ב-1969 בני השלישי נולד ושמו עופר וכמו שרציתי. חגגנו ברית מילה באולם ושמחנו על כך שמשפחתי חזרה לארץ ועל הולדת בני השלישי. ובשנת 1976 נולד בני הרביעי ששמו ליאור. עד שנת 2012 גרנו בחיפה, ב-9 לספטמבר 2012 עברנו לראשון לציון לגור בדיור מוגן "אחוזת נווה חוף".
 
חיים גר בטירת הכרמל ונשוי לאישה בשם ענת ויש להם שלושה ילדים, הבן הבכור אביעד יתגייס עוד חודש וחצי לצבא, ועוד שתי בנות – עדן בתיכון ושיר ביסודי. אציק גר בראשון לציון ונשוי לאישה בשם מירה ולהם יש ארבעה ילדים, הבן הבכור אלעד שהוא כבר חייל בצבא, הבת השנייה היא נועה והיא בתיכון וגם עוד שני תאומים בנים ושהם עמית ורועי והם עכשיו בכיתה א'. עופר גר בראשון לציון ונשוי לאישה בשם איילת ולהם יש ארבעה ילדים, הבן הבכור בכיתה ו' ושמו אוהד, הבן השני בכיתה ד' ושמו הראל, הבן השלישי שנה הבאה עולה לכיתה א' ושמו דביר, והבן הכי קטן בגן, ושמו אביחי. ליאור גר בחיפה ונשוי לאישה בשם שני ולהם יש שני ילדים, הילה הבכורה בת 4 וישי בן 3 בגן. לאחר מכן הבן הבכור של עופר, אוהד, הציע לי להשתתף בפרויקט "הקשר הרב דורי" שהקימו בבית ספרו. לאחר מכן גם בעלי שבי רצה להצטרף לפרויקט אז צירפנו אותו וגם את הבן השני של עופר, הראל (אחיו של אוהד). אוהד היה עם סבא שבי והראל היה עם סבתא עדינה. מאוד מאוד נהנינו במפגשי הקשר הרב דורי.                
יצאנו לטיול במוזיאון ראשון לציון ונהנינו שם מאוד. לצערי הרב שלושה ימים אחרי הטיול בעלי שבי נפטר מדום לב. אבל המשכנו את הפרויקט כמובן והראל ואוהד ביחד מלמדים אותי…היינו לפני כשבוע בבית התפוצות ונהנינו שם – אני אוהד והראל, היה מאוד מעניין ומהמם.
תודה רבה לשירי שקולניק, המורה שמלווה אותנו בתכנית בביה"ס, ותודה רבה לעפרה ישראלי מדריכה מחוזית.

מילון

קונפקציה
ביגוד מוכן, הלבשה, דברי טקסטיל

ציטוטים

”אללה יג'יב לך טולטלבל. הכוונה היא שה' יתן לך סבלנות“