מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מבגדד לקריית מלאכי

עם נכדתי אביגיל ניסים
בצעירותי
הוריי ואני היינו עולים שלש פעמים בשנה להתפלל בקברו של יחזקאל הנביא בכפר כפל.

שמי יפה ניסים, נולדתי בשנת 1939 להוריי יעקב וויקטוריה שרעבני בבגדד שבעירק. אני השנייה מתוך שמונה ילדים, חמש אחים ושלוש אחיות.

בעירק נהגו להתחתן בגיל צעיר מאוד. אמי התחתנה בגיל חמש עשרה ואבי בגיל שבע עשרה. אבי היה עובד בבית הספר אליאנס בתפקיד של מנהל אחזקה ומזכיר בית הספר, הוא היה אחראי על כל התקציב של בית הספר, על ההכנסות וההוצאות ועל ניהול החשבונות. אמי הייתה עקרת בית.

אחת החוויות המיוחדות שאני זוכרת היא, שהוריי ואני היינו עולים שלש פעמים בשנה להתפלל בקברו של יחזקאל הנביא. שנמצא בכפר כפל (או צ'יפל), כ-100 קילומטר דרומית לבגדד שבעירק, על גדות נהר הפרת. העלייה לרגל התרכזה בשני מועדים עיקריים, בחג השבועות ובחודש אלול.

חג השבועות נקרא בפינו חג העלייה לרגל. הביקור בחג השבועות קשור להפטרה בספר יחזקאל הנקראת ביום הראשון של חג השבועות. ובחודש אלול, שהוא חודש הרחמים, נהרו יהודים רבים למקום הקדוש לתפילות ולאמירת סליחות. רבים נשארו שם לחגוג את ראש השנה וחג הסוכות שחלים בחודש תשרי. יהודי המקום היו מקימים סוכה גדולה על גג בארות המים ושם קיימו את התפילות והדרשות של חכמי העדה.

היחסים בין ההורים שלי לילדים היו מצוינים, חמים ומשפחתיים. למדתי בבית הספר לבנות בלבד ושם למדנו בצרפתית וערבית. בבית הספר לא היו לנו מסיבות ולא טיולים.

בבגדד היה בית כנסת מרכזי וגדול ששם התפללו גם הנשים, בזמנה של סבתי הרב היה הרב יוסף חיים "הבן איש חי" – הוא היה מקובל, דרשן, מנהיג, מחבר ואחד הפוסקים הבולטים בקרב יהודי עיראק, כינו אותו בשם "הבן איש חי" על שם ספרו.

היה לנו בית עם הרבה חדרים. בקיץ ישנו על הגג עם מיטות כדי להתאוורר ולשאוף אוויר נקי וצח, לפני השינה שיחקנו כל הילדים יחד וזו הייתה ממש חוויה כיפית. בחורף ישנו בחדרים בתוך הבית. בילדותי המשחקים הנפוצים ביותר היו: חבל, חמש אבנים וכדומה…

עלינו לארץ בשנת 1951 כשהייתי בת שמונה. מיד עם עלייתנו התיישבנו באהלים במעברת קסטינה שהיום היא נקראת קריית מלאכי.

נוף ילדותי

 

הייתה לנו מורה מיוחדת, שאהבה אותנו מאוד ואנחנו החזרנו לה אהבה. שמה של המורה הוא רבקה גובר, היא הייתה פעילה חברתית ואשת חינוך ישראלית. היא הייתה מגיעה בבוקר למעברה שלנו שבקריית מלאכי, אוספת את הילדים שבמעברה ולוקחת אותנו לבאר טוביה, ישוב קרוב לקריית מלאכי. שם היא טיפלה בנו במסירות ובאהבה. היא לימדה אותנו וטיפחה אותנו, ולקראת ערב היא הייתה מחזירה אותנו חזרה לביתנו שבמעברה.

האישה המיוחדת הזאת כונתה בשם "אם הבנים" לאחר ששיכלה את שני בניה.  לרבקה היו שני בנים ובת. בנה הבכור אפרים שימש כמפקד "ההגנה" במלחמת השחרור ונפל בקרב. הוא נהרג בהתקפה על טירת שלום כשהוא בן עשרים. שלושה חודשים לאחר מכן נהרג בנה השני, צבי, בקרב על משלטי חוליקאת, כשהוא בן שבע עשרה, גופתו נמצאה כעבור כשנה יחד עם גופת חברו לנשק עמנואל טוכלר, והוא נקבר לצד אחיו בבית הקברות הצבאי בכפר ורבורג.

בשנות החמישים והשישים היא קיבלה את  הכינוי "אם הבנים", כאשר הפכה בעיני רבים בעם לסמל של אם שכולה שאינה נותנת ליגונהּ לגבור עליה ופועלת ללא הפסק למען קליטת העולים והחברה. רבקה גובר הקימה את בית ספר "האחים" על שם הבנים שלה. לאחר מספר שנים היא עברה לגור בכפר אחים ואת הבית שלה תרמה למדינה. בהמשך היא עברה לגור בנהורה והקימה שם בית ספר יסודי.

מגיל שש-עשרה עד גיל עשרים וחמש עבדתי בחנות לחומרי חשמל, בגיל עשרים וחמש התחתנתי ועזבתי את עבודתי.

במשך השנים נולדו לי ארבעה ילדים ומהם נולדו עשרה נכדים בלי עין הרע. אנו מתראים איתם לפעמים בשבתות, חגים וכדומה. כולי תקווה שיהיו לנו גם נינים.

הזוית האישית

סבתא יפה: שמחתי להיפגש עם נכדתי ולספר לה את סיפור חיי. אני מאחלת לנכדתי הרבה בריאות ושתמשיך ללכת בדרך ה', חיים מאושרים וטובים.

הנכדה אביגיל: אני מאחלת לסבתי היקרה אושר, בריאות, נחת מכולם, ושתצליחי בכל אשר תפני, רציתי לומר לך תודה רבה על שטרחת והגעת למפגשים לספר לי את סיפור חייך.

מילון

מעברה
יישוב קליטה זמני, במדינת ישראל בשנות ה-50. את הרעיון להקים מעברות העלה לוי אשכול בעת ששימש כראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות. המעברות הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים או ביישובים ערביים נטושים, כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה. המעברות נועדו להחליף את מחנות העולים ונבדלו מהם בכך שדיירי המעברה נדרשו להתפרנס למחייתם, בעוד דיירי מחנות העולים פורנסו על ידי הסוכנות היהודית.

"הבן איש חי"
הוא היה מקובל, דרשן, מנהיג, מחבר ואחד הפוסקים הבולטים בקרב יהדות ארצות האסלם, כינו אותו בשם "הבן איש חי" על שם ספרו.

ציטוטים

”ה' ישמור אתכם“