מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מאלג'יר ל"טבע" כמהנדס במחלקה של מחקר ופיתוח תרופות

סבא רולן מכלוף עם נכדו חיים
סבא בצעירותו
מאוד אהבתי את המקצוע שלי , כל יום נסעתי לעבודה בשמחה.

לסבא שלי קוראים רולן מכלוף חיון  הוא נולד בשנת 1952 באלג'יריה, בעיר ביסקרה.

בית ההורים סבא מספר על  בית הוריו

המשפחה שלנו מונה 14 אחים ואחיות. אחות של אמי- דודה רוז הייתה נשואה הרבה שנים ולא הצליחה להביא ילדים.  היא הייתה חלק גדול מזמנה בבית שלנו ועזרה לאימא בגידול ילדים. פעם אחת כשאימא שלי הייתה בהריון היא  הבטיחה לתת לאחותה את התינוק שייוולד לה. וכשנולדה אחותי פטריסיה, אימא שלי עם הרבה אומץ נתנה אותה לדודה רוז. שנה אחר כך אני נולדתי, ונתנו לי את השם 'מכלוף' שבערבית פירושו – שאני באתי במקומה של אחותי. נולדתי בעיר ביסקרה שבאלג'יריה. היה לנו שם בית קרקע עם 4 חדרים. היה לנו חצר גדולה ומטבח גדול  עם מקרר, תנור וגז. הייתה לנו גם מקלחת בבית הזה, אימא כיבסה בגדים  ביד וזה היה גם מגרש המשחקים שלנו. ברחוב שלנו היה בית הכנסת הגדול, בהיותי בגיל 6 ביקרתי בו בפעם הראשונה..הקהילה היהודית הייתה מפוזרת על פני כל העיר. אך כולם נפגשו יחד באירועים ובתפילות בבית הכנסת.

העיר ביסקרה

לאבא שלי קראו – גבריאל ארמונד, ולאימא – ברט חדג'ילה. שמות אחיי הם: יעקב, מרסל, מסעוד, רוז'ה, שרל, רובר, שלום, דניאל, ז'וזיאן, אליאן, ארלט, זאן פול, פטריסיה  וג'רר בנימין.

שנות ילדותי

כשנולדתי הייתי כמעט הכי קטן במשפחה של 14 אחים ואחיות כשהייתי בגילך, חיים, חלק מהאחים שלי כבר שירתו בצבא באלג'יריה. היינו משפחה של 10 בנים ו-4 בנות וכולם  פינקו אותי.

אבא היה שוטר,  ואימא הייתה עקרת בית.  אבא גם היה מנגן בתזמורת של המשטרה, רק הוא עבד, הוא לא עזר כל כך בעבודות הבית. אימא הייתה עקרת בית וגידלה אותנו עם הרבה אהבה וסבלנות. היו לנו בני משפחה רבים בעיר שבה גדלתי, שיחקתי המון עם בני הדודים שלי. שיחקנו שוטרים וגנבים, חמש אבנים, מחבואים, משחקי קופסה  ושחמט  אני זוכר שאהבתי לקרוא הרבה ספרים.

בילדותי לא הלכתי לגן, נשארתי בבית עד גיל 6  ואז נכנסתי לכתה א'. למדתי בבית ספר ממלכתי לא יהודי  "les allees" בביסקרה,  אל'גיריה. בבית הספר למדנו חשבון וצרפתית. דקדוק וגאוגרפיה.  היסטוריה, מדעים וספורט. אהבתי במיוחד היסטוריה, כי אהבתי את הסיפורים המרתקים.  המורה היה תולה תמונות גדולות של מדינות שונות על הלוח ומספר לנו על המדינה ועל המלחמות שהיו בה.

בבית הספר הייתה משמעת חזקה למורים, הם גם נתנו  עונשים למי שלא ציית. אפילו מי לא עשה שיעורי בית  היה מקבל מכות עם מקל על האצבעות. הייתה לנו תלבושת אחידה בצבע חום. אהבתי את המורים שלי.  ונחשבתי בעיניהם לתלמיד טוב.

אכלנו סופגניות מטוגנות בשמן עם הרבה סוכר וסוכריה על מקל עשויה מתפוח  אדום טבול בדבש.

היציאה מאלג'יריה

גדלתי  בביסקרא עד גיל 10. ובשנת 1962 גורשנו מאלגיריה על ידי הערבים שקיבלו אז עצמאות. השמידו והחרימו את כל הרכוש היהודי והצרפתי. משם ברחנו לצרפת לעיר שנקראת " AIX EN PROVENCE"." בצרפת גרנו בבניין של 6 קומות בלי מעלית במרכז העיר.

בצרפת זה היה שונה, בכל יום ראשון ההורים שלי היו שולחים אותי לתלמוד תורה  ללמוד עברית  ולהתפלל. הרב של הקהילה היה המורה שלנו. הייתי הולך עם אבא לבית כנסת הגדול בשבתות וחגים הייתי מתנהג בשקט בהערכה רבה לרב ולא משתולל.

בגיל 13 עשו לי "בר מצוה" בבית כנסת הגדול. כל המשפחה הגיעה, אחים, אחיינים,  דודים בני דודים. עליתי לתורה ומאוד התרגשתי לקרוא בספר תורה מול כולם. אימא  שלי והדודות, הכינו סעודה גדולה בבית הכנסת. אני זוכר שהיה מנהג שכל ילד שעשה בר מצוה היה מעשן את הסיגריה הראשונה בחייו.

בבית, החגים היו מאוד חשובים, כל האחים הגדולים היו באים עם האחיינים שלי מכל קצווי צרפת לעשות את החגים עם ההורים.                                                                                                            אימא הייתה מבשלת בשביל כולם מטעמים מיוחדים וסעודות מיוחדות. למרות שלא היה הרבה מקום בבית היינו מצטופפים  והשמחה הייתה גדולה מאוד.

בגיל 16 עבדתי  בחופשה הגדולה כנער שליחויות בדואר. אחר כך בגיל 17 אפשרו לי כבר לעבוד במרכזיה  כדי לענות לכל הטלפונים.

לימודיי

עברתי את הבגרות בציונים טובים. למדתי באוניברסיטה בעיר שנקראת ניס בצרפת במשך 6 שנים. למדתי מדעים, כימיה ופיזיקה. אחר כך התקבלתי לבית ספר גבוה למנועים בפריז לתואר שני. הייתה תחרות מאוד קשה כדי להתקבל, לבית הספר הזה התקבלו אחד או שני סטודנטים מכל אוניברסיטה. עבדתי כמורה לפיזיקה בניס  במשך 3 שנים. אחר כך עליתי לארץ והמשכתי לעבוד כמהנדס כימיה עד היום.              למרות שחווינו קושי כלכלי, היה מאוד חשוב  להורים שלי שכל ילד ילמד מקצוע ויסיים את הלימודים שלו בהצלחה רבה, ושנעסוק במקצוע שלמדנו.

אימא שלי נפטרה כשהייתי בלימודים בפריז, הרגשתי אז שנחרב עולמי.!

כשחזרתי לניס אחרי הלימודים  התחלתי לחזור בתשובה עם הרב פינסון, שליח חב"ד בניס. התחלתי ללמוד שיעורי תניא ושיעורי תורה. החזרה בתשובה עם שליח של הרבי, היא חוויה משמעותית בחיי. הרב פינסון, היה זה שהכיר לי את סבתא ולאחר שקיבלנו ברכה מהרבי עלינו לארץ והתחתנו.  לפני שעזבנו עשינו חגיגת אירוסין גדולה בניס שלאחריה עלינו לארץ. זו הייתה גם סוג של מסיבת פרידה מחברים ומהמשפחה. עליתי לארץ בגיל 27 ביחד עם סבתא שלך בנובמבר 1980 התחתנו בינואר 1981 בירושלים הייתי בגיל 28.".

העלייה לישראל

המעבר לארץ היה יחסית  קל מאוד. למדתי עברית במשך 6 חודשים. נציגי משרד הקליטה הציעו לנו לגור בבאר שבע בגלל המקצוע שלי ככימאי. לסבתא היה יותר קשה, היא לא עבדה אחרי החתונה ובנוסף, היא הייתה צריכה להתרגל לעיירה שהייתה מוקפת חולות, לחיי הנישואים, ולהריון ראשון. זה היה רק חלק מהשינוי הגדול שעברנו מהעיר הגדולה ניס שבצרפת.

התחלתי לעבוד כמפעיל במפעל "קופולק" מפעל כימי שמייצר חומרי הדברה. נשארתי שם לעבוד כ-17 שנה, אחר כך עברתי למפעל "טבע" כמהנדס במחלקה של מחקר ופיתוח תרופות. מאוד אהבתי את המקצוע שלי, כל יום  נסעתי לעבודה בשמחה.

בכל יום קמתי בארבע בבוקר התחלתי את היום בטבילה במקווה, וניסיתי לפי עונות השנה להספיק גם תפילה במניין. לאחר מכן הייתי נוסע לעבודה באוטובוס לרמת חובב וממשיך להתפלל וללמוד תורה כשהיה לי זמן פנוי.

כשעליתי לארץ הייתי יותר מדיי מבוגר מכדי לעשות צבא. אך למרות זאת, גייסו אותי למילואים בחיל תקשורת, בבסיס חיל האוויר. אני זוכר שהייתי במילואים, שלחו אותי מיד אחרי הטירונות לשמור בכלא שהיו בו מחבלים. לכלא קראו  "מתקן כליאה קציעות", אני זוכר שעדיין לא דיברתי מספיק טוב עברית, ומסביב לכלא היו רק חולות!! ישנו אז באוהלים זו הייתה חוויה בלתי נשכחת.

הייתה גם חוויה. במשך מלחמת לבנון כל החברים שלי לעבודה גויסו, נשארנו אני ועוד חבר עולה חדש לנהל את המתקן. אז הבנתי שאני יכול לקבל החלטות תפעוליות  לבד וגם ליישם אותם.

נסעתי פעמיים לרבי מליובביץ בניו יורק. ובמסגרת העבודה יצאנו כל שנה לחו"ל  למדינות  רבות כמו איטליה-רומניה-שווייץ-סלובקיה- סלובניה-גרמניה-הולנד-ספרד-רוסיה.

התחביבים שלי, לקרוא, אני אוהב ללמוד תורה  וגם לקרוא ספרי מדע והיסטוריה.

דמויות חשובות במשפחה שלנו: שושלת הרבנים למשפחת אלבז.

הזוית האישית

נהניתי מאוד להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי, זו הייתה הזדמנות נהדרת לחזור ולהיזכר בזמנים שונים בחיי.

מילון

כימאי
הוא אדם העוסק בכימיה. השם נגזר ממונח ישן יותר - אלכימאי, שעסק באלכימיה. באנגלית בריטית המונח chemist משמעותו גם רוקח. כימאי הוא מדען שחוקר את הרכב החומר, מבנהו, תכונותיו והשינויים החלים בו במהלך אינטראקציה עם חומר אחר או עם אנרגיה.. כימאים פועלים לשיפור איכותם של מוצרים קיימים או לתכנון ופיתוח של תגובות כימיות שמטרתן לייצר חומרים חדשים בשיטות יעילות וחסכוניות. לא ניתן כמעט לחשוב על תעשייה שלא נהנית מפירות המחקר המדעי שבוצע על ידי הכימאים.

בית סוהר קציעות
(בעבר "כלא קציעות", מכונה בערבית "אנצאר 3"[1]) הוא מתקן כליאה ישראלי הנמצא בחולות חלוצה. מבחינת קיבולתו המקסימלית ושטחו זהו מתקן הכליאה הגדול בישראל, המשתרע על 400 דונם. בשנת 2007 היו אסורים בו כ-2,500 איש, רובם המוחלט אסירים ביטחוניים פלסטינים, עצורים עד תום ההליכים ועצורים מנהליים. הכלא מחולק לשלושה מתחמים, בכלא קיים גם אגף של אסירים פליליים המבצעים את עבודות תחזוקת הכלא. כמו כן מוחזקים במקום מסתננים מאפריקה באגף "סהרונים"[2]. בכלא קציעות נמצא בית משפט צבאי למעצרים מנהליים. בית משפט זה הוא חלק מיחידת בתי המשפט הצבאיים באיו"ש.[ד

ציטוטים

”התכנית אפשרה לי הזדמנות נהדרת לחזור ולחוות זמנים שונים מן העבר.“