מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מאירן לארץ ישראל

קורות חייו של שלמה

שמי שלמה ידגר, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, זהו סיפורי: נולדתי בפרס בשנת 1934. נולדתי בעיר לא גדולה, בעיירה קטנה הנמצאת בין עיראק לאיראן, קראו לה אמדן. עיירה זו הייתה סמוך לאיראן. היו לנו שם בית גדול וחווה גדולה, הייתה לנו חצר גדולה ובביתנו היו ארבעה חדרים. הייתה לנו מרפסת ארוכה וגדולה. ההורים שלי היו דתיים מאוד והקפידו על שמירת שבת ומצוות. היינו אוכלים רק אוכל כשר. בבית היה לנו מטבח גדול, שם אימי הייתה מבשלת את הארוחות. דיברנו פרסית וארמית. את הבגדים כיבסנו ביד בחצר האחורית של הבית.  היינו הולכים בשבת לבית הכנסת וכשהיינו חוזרים מבית הכנסת היינו אוכלים ארוחת השבת. כדי שידעו שאנחנו יהודים היינו הולכים לבית הכנסת. ביום יום היינו הולכים לבית הספר. בית הספר היה במרכז פרס. לא היו לנו אוטובוסים, הלכנו לבית ספר ברגל. שמות בני המשפחה: אבא רבי, אמא אסתר. אחים-  הבכור: אברהם, השני: ציון, השלישי: חליל, והרביעי: שלמה. היינו 4 אחים ואחות אחת, אווה שמה, ומשמעות השם- מלכה. המאכלים שהינו אוכלים: גונדי, מרק, אורז, תפוחי אדמה.

אבא שלי נפטר ביום שבת. הוא לא הרגיש טוב, אז הלכנו להביא רופא ועד שהרופא בא, אבא נפטר. היו לי 10 חברים טובים, גרתי בשכונה של יהודים. הייתה לנו מכולת כשרה ליד הבית. שני אחיי, אברהם וציון, נפטרו באיראן ונקברו  באיראן. עליתי לישראל בשנת: 1950. עליתי לארץ עם אמא, אחותי מלכה ואחי חיים. אני ואשתי בתיה נפגשנו בפרס.

שירתי בגיל 18 בצבא בחטיבת גולני. בצבא נלחמתי במלחמת ששת הימים. אני ואשתי עלינו ביחד לישראל. בתחילה גרנו בקיבוץ גינוסר. אחר כך עברנו לארבל. היה לנו דיר גדול מאוד, הייתי חולב עם אשתי את הפרות ואת הכבשים, ועבדנו קשה. אני עבדתי עם הכבשים במרעה. והנכד שלי היה רוכב על סוס. בארבל היה לנו משק גדול.

יש לנו 4 בנות ובן אחד. בתי גרה היום בהולנד, וברוך השם יש לי נכדים ונינים.

אני בשירותי הצבאי

הזוית האישית

התרגשנו מאוד לשמוע משלמה סיפורים על עברו. נהנינו להיות בחברתו.

מילון

אֲרָמִית
שפה שמית צפון מערבית, שמדוברת ברציפות מאז האלף הראשון לפני הספירה ועד ימינו. בעת העתיקה הייתה הארמית שפה רווחת במזרח התיכון ובמרכז אסיה, ובעיקר בארץ ישראל, בסוריה, באשור, בבבל, ובממלכת פרס. הארמית הייתה שפת הדיבור של ארץ ישראל, סוריה ומסופוטמיה. עולי בבל בתקופת בית שני הביאו אתם לארץ ישראל את השפה הזו, שהייתה אז השפה הרווחת של האימפריה הפרסית. הארמית שימשה גם בכתבי קודש יהודיים. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”הורי היו דתיים מאוד והקפידו על שמירת מצוות“