מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מאירופה לארצות הברית וישראל

עובדים בחדר מחשבים
אבי וצוות האוויר וקרקע בין בצפון אפריקה.
זווית חדשה על סיועם של יהודי ארצות הברית במלחמת העולם השנייה

בכתיבת הסיפור עלתה בי מחשבה על ילדותי, סיפור המשפחה שלי ועל העובדה שחסרים לי פרטים רבים……

שמי  Douglas דוד הנדלמן. נולדתי בשנת 1951 בארה"ב בעיר ניו יורק. גדלתי ברובע ברוקלין בניו יורק, בשכונה שנקראת בנסונהורסט (Bensonhurst). בנסנהורסט הייתה שכונה של אנשים עובדים על יד הים, שחלק גדול מתושביה היו איטלקים, חלקם ידועים בגלל קשרים עם המאפייה. לעומת זאת הייתה גם אוכלוסייה גדולה של יהודים, כמה בתי כנסת, ישיבות תלמודי תורה וכולי…  הרבה מההורים של חברי היו ניצולי שואה או חיילים משוחררים משרות במלחמת עולם השנייה.

ההורים שלי ושל אשתי נולדו בארה"ב, חוץ מסבתא שלי מצד אימא, כל הסבים שלנו נולדו באירופה והגיעו לארה"ב בערך בין השנים 1895 עד 1926.

תעודת אזרחות לאחר תהליך קבלת אזרחות בארה"ב.

%d7%90%d7%96%d7%a8%d7%97%d7%95%d7%aah-abish-1024x724

חוץ מסבתא מצד אימי לא יצא לי להכיר את הסבים. לאח של אבי היה בית מלאכה קטן לתיקון ושיווק מכונות תפירה, הוא היה חייל בצבא ארה"ב במלחמת עולם הראשונה.

ההורים של אמא שלי (Simon & Rae Wind).

%d7%a1%d7%91%d7%99%d7%9d2-1024x724

אבא שרת בחיל אוויר של צבא ארה"ב במלחמת עולם השנייה בצוות קרקע של יחידה שהפגיזה כוחות הגרמנים ועוזריהם. הוא השתחרר בתום המלחמה ביוני 1945.

%d7%aa%d7%a2%d7%95%d7%93%d7%94-1024x768

לאחר השחרור פגש אבי את אימי. הם התחתנו בניו יורק ב מאי 1948.

%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d-71-2-1024x724

אני ואשתי גדלנו באותה שכונה. הבחנתי בה לראשונה כבר בכיתה ג' בשנת 1958. התחתנו בשנת 1971 כשעדיין היינו סטודנטים באוניברסיטה.  עברנו לגור בשכונה אחרת בברוקלין.

העלייה לישראל מארה"ב

בדצמבר 1973 מיד אחרי מלחמת יום כיפור, אני ואשתי נסענו בפעם הראשונה לישראל. זה היה טיול מאוד קצר אבל חוויה ששינתה את חיינו. ראינו במו עינינו את הנס של מדינת ישראל. לראות שוטרים יהודיים, נהגי אוטובוס יהודיים, וחיילים אמיצים בין השרידים של הטנקים הסוריים שעדיין בוערים על הגולן, נתנו לנו השראה לעלות לארץ ישראל. בתשעה בספטמבר 1976, אני אשתי ובתינו הבכורה עלינו על מטוס של אל על וטסנו לארץ ישראל. אחרי קבלת תעודות עולה ונסיעה מפחידה במונית, התחנה הראשונה שלנו הייתה מרכז קליטה במבשרת ציון על יד ירושלים.

השנה הראשונה שלנו בישראל הייתה קשה. הלכנו לאולפן ללמוד עברית. רצינו להתחיל בחיים חדשים והגשנו מועמדות במושב שיתופי בגולן. הלכנו לשבוע ניסיון אבל בגלל המשבר הכללי של המושבים באותו זמן הם לא קלטו חברים חדשים. עבדתי במקצועי כרואה חשבון ועברנו לחיפה וגרנו שם 10 שנים.

עברנו לישוב קהילתי חדש בגליל תחתון שנקראת מצפה הושעיה. ישוב קהילתי דתי. כשעברנו לשם היו רק 40 משפחות, לא היו מדרכות או פנסי רחוב, רק בוץ. היום יש יותר מ 400 משפחות יש גנים, בית ספר יסודי וחטיבת ביניים, חוגים למבוגרים וילדים, פעילויות תרבותיות בקיצור: קהילה שלמה.

המצפים נוסדו בשנות השמונים כדי לייהד את הגליל. ממשלת ישראל רצתה לעודד אנשים לעלות לגליל, להביא יותר אנשים לגליל מעודד את הפיתוח של הגליל וצמיחה כלכלית. אני מאוד שמח שיכולתי להיות חלק מהמאמץ הציוני הזה ומאוד נהניתי מהחיים הכפריים בין ההרים הירוקים של הגליל.

אנו נוסעים מדי פעם לארה"ב, בעיקר לאירועי משפחה, גם שמחים וגם עצובים. חשוב לנו לטייל בירושלים ובארץ ישראל, אנו מרגישים כי הגשמנו את החלום הציוני של משפחתנו.

%d7%91%d7%a8-%d7%9e%d7%a6%d7%95%d7%95%d7%94-97-2-1024x724

ניר והבת עדינה נפגשו שלמדו בבית ספר בקיבוץ לביא והתחתנו בקיץ 1998. היום יש להם משפחה נפלאה שמטיילת בארץ ומטפחת את הערכים שחינכנו עליהם.

%d7%a7%d7%99%d7%a5-2016

 

הזוית האישית

סבא דוד: המסר שלי בסיפור חשוב לתרום למדינה, אנחנו אוהבים את הארץ, צריך סבלנות לשינויים, פתיחות לשינויים לא להתייאש, להיות יצירתיים.

אריאל: למדתי על הכוח של המשפחה, על השינויים שנדרשו למען אהבת הארץ. למדתי שהמשפחה שלי תרמה להתיישבות היהודים בגליל כחלק ממחשבה על ייהוד הגליל.

מילון

ייהוד הגליל
התיישבות יהודים בגליל

הושעיה
הוֹשַׁעְיָה או מצפה הושעיה הוא יישוב קהילתי דתי בגליל התחתון, 6 ק"מ צפונית לנצרת, בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל. נקרא על-שם רבי הושעיה שחי בציפורי הסמוכה בתקופת התלמוד. בשנת 1980 הוקמה במקום, במסגרת תוכנית המצפים בגליל, היאחזות נח"ל, שאוזרחה לאחר שלוש שנים. בט"ו בשבט ה'תשמ"ג (1983) החלו לעלות לקרוואנים 10 המשפחות הראשונות של יישוב הקבע. חלק מחברי היאחזות הנח"ל גרים עד היום ביישוב, הנמצא בצמיחה מתמדת.

ציטוטים

”ראינו במו עינינו את הנס של מדינת ישראל....“