מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מאחורי הקלעים

מימין גאיה, כרמלה ליאל וליהי.
כרמלה ומשפחתה
סיפור חיי

אמא שלי עלתה לארץ מרומניה בשנת 1951 היישר למעברה בכורדני שבקריית מוצקין. גרנו יחד חמש נפשות בצריף אחד. אימי עלתה ארצה אחרי אבי, שהגיע לארץ באונייה "אלטלנה".

בהמשך עברה המשפחה לבית בקריית מוצקין, ברחוב גרושקביץ. שם גם חגגתי את בת המצווה שלי, בחוג המשפחה. פעם זה היה שונה, רוב האירועים נערכו בבתים.

כל הפעילויות החברתיות בשנות החמישים היו בחוץ, כל היום היינו בחוץ בגן העצמאות שיחקנו חבל, מחבואים, חמש אבנים, תופסת 123 דג מלוח וטלפון שבור: היו מעבירים הודעות מאוזן לאוזן וזה היה מגע ראשון עם המין השני. כך התחילו כל המגעים הראשונים. משחקי בקבוק הגיעו מאוחר יותר (אמת או חובה).

רגע מפחיד

כשהייתי בת 14 הוריי היו ביפן וישבתי בביתי כשלפתע היה צלצול של טלפון – זה היה טלפון מצבא הגנה לישראל בו הודיעו לי שאחי ארי פולק נמצא בבית החולים ביפו. לא ממש הבנתי מה קורה, אבל צלצלתי לחברה של אחי רותי קולקובסקי (רם און) באותו הזמן וסיפרתי לה ונסענו אליו. סיפרו על זה בחדשות – שהיה פיצוץ בספינה וחייל נשרף והחייל הזה היה בעצם אחי, מה שלא ידעתי באותו רגע. הבאתי במזוודה את הדברים החשובים של אחי, אבל המזוודה נשכחה באוטובוס ומאז המזוודה הזאת לא נמצאה. מאז חיי השתנו וגם של משפחתי.

השירות הצבאי

התגייסתי בשנת 1970 ובאותו זמן היה לי חבר שעמדתי להתחתן איתו. הצבא היה נהדר, למרות ששירתי במשך 4 חודשים בלבד כי התחתנתי עם החבר שלי דוד אלון ז"ל. מאחר והיינו משפחה שכולה קיבלתי לשרת היכן שרציתי, הייתי יכולה לבחור והחלטתי שאהיה בלשכת הגיוס בחיפה. הייתה לי הצלחה גדולה בצבא. אחר כך התחרטתי על כך שלא סיימתי את הצבא כי החלטתי שאני רוצה להתחתן. אם הייתי יכולה לחזור לאותו זמן הייתי מסיימת את השירות בצבא.

האהבה הראשונה ומשפחתי

עוד בהיותנו בגן העצמאות כל פעילותינו החברתיות התקיימו בגן, ומאחר והבתים היו מאוד קטנים ולא היו מחשבים וטלוויזיות. באחד המשחקים שהיינו משחקים (טלפון שבור, אמת או חובה) היה ילד אחד בשם ציון עזרן שממש ממש אהבתי, ולא נראה לי שהוא ידע מכך, ותמיד חיכיתי לאמת או חובה כדי להגניב נשיקה.

עם השנים התבגרנו ועברנו דירה לרחוב התקווה, היום גרושקביץ (על שם ראש העיר הראשון אריה ליאו לייב גרושקביץ). בגיל 14 בהיותי בבית הספר ויצמן אהבתי בן כיתה הגבוהה ממני בשנה בשם הדס וינקלשטיין, אבל לא הראיתי את אהבתי ואז חברו הטוב אליעזר זיידנברג הציע לי חברות והסכמתי כדי להיות קרובה אל הדס והחברות בינינו המשיכה חמש שנים.

כאשר אליעזר היה בתורנות שבת בבסיס חיל האוויר אחותי הכירה לי את בעלי לעתיד דוד אייכנבאום (אלון), למרות שהייתה בינינו חברות נפלאה עזבתי אותו בבכי והתגייסתי לצה"ל לתקופה קצרה בת 4 חודשים.

כשהשתחררתי מן הצבא לצורך נישואים התחתנתי באולמי "רון" דאז בקריית אליעזר וחיתנו הרב הצבאי הרב שרייבר.

מאחר ודוד היה מבוגר ממני בשש שנים התחלת הנישואים הייתה קלה, יחסית לזוגות צעירים היום ובכלל, בגלל שההורים קנו לנו דירה ברחוב השופטים 59 ק.מוצקין במקום "ביתנו" ולאחר מכן זה הפך להיות בנק הפועלים שבו עבדתי.

הייתי בת 19.5 כשנולדה בתי הבכורה אריאלה, על שם אחי הבכור שנפל בהיותו בחיל הים (יחזקאל-הרי פולק), ולאחר 17 חודשים נולדו לי תאומות – אורלי ואיריס.

לאחר 18 שנים שבהן בעלי הפליג כקצין ימי הוא נשלח לרוסיה לעבוד, שם הוא התעסק עם שליחת המכולות לארץ של העולים החדשים, ושם הוא נפטר מדום לב.

אחרי כן הכרתי את בעלי הנוכחי, דרך שושי אוראל מנהלת בי"ס אלמוגים בקריית ים. הוא היה קבלן בניין ויזם רחובות שלמים (מכל בית בודד אחד הוא הביא 9 משפחות ברחובות א' ב' ג' ד' ה' ו'. היום שם הרחובות א- אלכסנדר זייד ב- הראשונים ג- הגדוד העברי ד- הנוטר ה- משה שרת ו- יצחק יציב).

בקריית חיים נולדו לנו שני ילדים. בשנת 1989 נולדה ענבל קלצ'בסקי ואחרי שנה ב-1990 נולד בני זוהר קלצ'בסקי. עם השנים שלושת בנותיי הבכורות התחתנו. אריאלה, מנהלת חטיבה עליונה בתיכון קרית חיים, נשואה ליורם עובד חברת חשמל ויש לה שלושה ילדים: איה חיילת, רוני לומדת ברעות ונעם משחק כדורגל. אורלי בתי התחתנה עם מתן בן נהלל בבית לחם הגלילית. היא הכירה אותו בבית הספר אורנים להוראה ולהם נולדו שני ילדים: דורון (17) לומדת בבית הספר כדורי (בית הספר שיצחק רבין למד בו), ואיתי (13) אלוף הארץ בטניס שולחן ובקובייה הונגרית.

איריס נשואה לגיא דובדבני ז"ל ולה שני ילדים: אלון (21) מאמן כדורגל ומדריך נוער בבית הספר רמב"ם בצור שלום, ואמיר (14) תלמיד בבית הספר אורט דפנה.

לענבל בתנו קראנו בשם זה בגלל שכשנסענו בדרך לבית החולים רמב"ם זה היה בזמן הפסחא וכל הפעמונים צלצלו בכנסיות בעיר התחתית חיפה. היא למדה ריקוד במשך 8 שנים אצל המורה אורלי הופמן והיא שיחקה כדורעף. כיום היא נשואה לנבו בן קיבוץ שער העמקים ושם הם גרים. הם הכירו באוניברסיטה. שניהם מנהלי עסקים וענבל בהריון עם בת.

זוהר בני שחה והשתתף באליפויות שונות, שיחק כדורסל בק.מוצקין, שירת בצבא בחיל הים וסיים הנדסת בניין. הוא עובד היום בחברות בניין בבנייה וניהול פרויקטים ומלמד בבית ספר אורט ביאליק. זוהר עתיד להתחתן בחודש יוני 2019 עם בחירת ליבו לאחר 10 שנות חברות, עם דורין מוסקוביץ'.

כל השבט הפרטי נפגשים בכל סופ"ש, אוכלים ארוחה ביתית ועושים קידוש כדי לגבש את כל הילדים והנכדים.

 

אוניית בת גלים, 1954

אבי קלמן פולק היה בצוות האונייה "בת גלים". האונייה ואנשי ציוותה קיבלו פקודה לעבור בתעלת סואץ עם מטען אזרחי שכלל עצים, בשר ועורות, כחלק ממאמץ ישראלי לפרוץ את ההסגר הימי שהטילה מצרים על מעבר אוניות וסחורות ישראליות בתעלה. על אף הסכם שביתת הנשק עמדו המצרים בסירובם לאפשר את מעבר הספינות הישראליות. הרמט"כל, משה דיין, הציע להעמיד למבחן את המצרים לעיני העולם כולו.

ב-29 בספטמבר הגיעה "בת גלים" לתעלת סואץ והמצרים עצרו אותה בטענה כי מלחיה הרגו שני דייגים מצרים.

הם עצרו את עשרת אנשי הצוות והחרימו את המטען. קברניט האונייה סיפר כי "המצרים ערכו חיפוש מדוקדק על האונייה, אך לא מצאו מאומה, לא נשק ולא תחמושת… בלילה הסתיימה החקירה של אנשינו, שהועברו לבית הכלא בקהיר כבולים בנחושתיים…שם קצינים מצרים סטרו על לחיינו…".

אחרי שלושה חודשיים בכלא המצרי שוחררו עשרת המלחים של בת גלים אחרי עינויים רבים, לדוגמה: לאבי עקרו את השיניים ושברו את היד.

בישראל הם התקבלו כגיבורים, נערכו להם קבלות פנים וכל אחד מהם פוצה בסכום של 5,000 לירות על תקופת המעצר בכלא המצרי.

אך מצרים המשיכה לחסום את התעלה לשייט ישראלי עוד זמן רב.

(מתוך הספר של נסים משעל ואלה שנות… 50 למדינת ישראל)

 

אלטלנה, אוניית הנשק, 1948

על האונייה "אלטלנה" הביא האצ"ל נשק, תחמושת ומתנדבים מאירופה. אבי קלמן פולק היה חלק מן המתנדבים.

כשאונייה עגנה בחוף כפר-ויתקין, דרשו ראשי האצ"ל כי 20% מהנשק שהביאו יועבר ללוחמים שלהם, למרות הודעת הארגון על הצטרפותו לצה"ל.

דוד בן גוריון התייחס בחומרה למעשה האצ"ל, ודחה בתוקף את התביעה, באומרו כי הדבר יהווה סכנה לאחדות העם והוא בבחינת ניסיון למרד.

בן גוריון תבע באופן אולטימטיבי כי כל כלי הנשק יועברו לידי צה"ל.

ראשי האצ"ל סירבו למלא אחר פקודת הממשלה והחליטו לשלוח את האונייה מכפר-ויתקין לתל אביב, בתקווה ששם יוכלו לרכז מספר גדול של תומכים ואוהדים.

אבל כשהגיעה האונייה לחוף תל אביב נתן בן גוריון הוראה להפגיז אותה, והיא עלתה באש. 13 איש נהרגו, וכ-50 נפצעו.

מפקד הכוח שהטביע את "אלטלנה" היה לא אחר מאשר סגן-אלוף יצחק רבין, לימים ראש ממשלת ישראל.

אבי ניצל ע"י כך שהוא הספיק לעלות על סירה לחוף.

 

אם לשלוש בנות ודוגמנית

במקומון "הד הקריות" פורסמה הודעת דרושים במדור של יום שישי: דרושה דוגמנית בית למפעל אתא. במודעה היה כתוב את מידות היקף החזה, המותן, הירכיים והגובה. מידותיי התאימו לדרישותיהם. היו 30 מועמדות ואני נבחרתי מתוכן למרות שהייתי נשואה+3.

הייתי במפעל אתא במשך 15 שנה עברתי קורס דוגמנות אצל קרין דונסקי והשתתפתי בתצוגות אופנה שאורגנו על ידי מירה שפילמן, מיכה שביט. השתתפתי גם בשבוע האופנה.

עבדתי צמוד עם המעצב עודד גרא במפעל "בגד עור" שבמגדל העמק, במפעל מקט בעכו ובעוד הרבה תצוגות ומפעלים בארץ.

פלפל

עבדתי כדוגמנית בית במפעל כליל ליופי. לימים הפך המפעל להיות מפעל ליצור בגדיי הים "פלפל". כאשר הפסקתי לדגמן ניהלתי את רשת חנויות פלפל בצפון.

הסבת מקצוע

בעלי היה בעל בית אבות בקריות ואני החלטתי ללמוד ניהול בתי אבות. סיימתי את הלימודים בהצלחה. עם הזמן בעלי מכר את בית האבות וכשהתפרסמה מודעה בעיתון המקומי שדרושה אם בית באליק"ם – פניתי אליהם ומאז אני עובדת שם עד עצם היום הזה.

הזוית האישית

כרמלה: זכיתי להכיר בנות אהובות ויקרות, נקווה שקשר זה יישאר לנצח.

גאיה, ליאל וליהי: לכרמלה היקרה תודה על חוויה מדהימה וכיפית, למדנו רבות אודותייך ועל עירנו. מאחלות לך המון בריאות אוהבות לנצח!

מילון

רמה
רמה פירושה הצינור העליון באופניים, מתחת המושב ומעל הגלגלים.

ציטוטים

”יש בי הרבה מאוד נתינה ואהבה אין סופית. “