מאגר סיפורי מורשת

תקופת הילדות 

נולדתי ב- 9/2/1938 בקיבוץ עין המפרץ. כשהייתי בת חצי שנה הקיבוץ עלה להתיישבות. במקום היו ביצות ומחלת הקדחת. רק אחרי שיבשו את הביצות והתגברו על הקדחת יכלו הילדים להצטרף לקיבוץ. קיבוץ עין המפרץ עלה על הקרקע במסגרת "חומה ומגדל". הילדות שלי הייתה נהדרת בילינו המון בחוץ, בטבע, טיולים, משחקים.

בית ההורים היה רק חדר אחד, בלי שירותים, בלי טלוויזיה ורדיו. מכיתה א-ו למדנו בקיבוץ ובכיתה ז' עלינו למוסד החינוכי שהיה משותף לשני הקיבוצים, כפר מסריק ועין המפרץ, ונקרא "מוסד נעמן". שם למדתי עד סוף י"ב. בתקופה ההיא לא חגגנו בת מצווה וסוף כיתה ו' סימלה בשבילנו את הפרדה מהילדות. הכנו הצגה שכתבנו לבד על חיינו, וגולת הכותרת הייתה שקיבלנו שעונים. בתקופה ההיא גם נכנסנו ל"שומר הצעיר" ועשינו הרבה פעילויות כמו מחנות קיץ וטיולים.

עלייה והתיישבות

נולדתי בארץ וחוויתי את העולים החדשים שהגיעו לקיבוץ. גם לכיתתי הגיעו ילדים אחרי מלחמת העולם ה-2, 3 הגיעו ממחנות הריכוז, אוושויץ וברגן בלזן, ואחד הגיע מסוריה. הם כמובן סיפרו קצת על חייהם במחנות ובמלחמה. לקיבוץ הגיעו קבוצות מגרמניה, פולין, מצרים ונוער מבולגריה.  קיבוץ עין המפרץ הוקם במסגרת מבצע "חומה ומגדל", בשנה בה נולדתי ב-1938.

בגיל 21 הגעתי לקיבוץ בית ניר שהיה אז בן שנתיים ובעצם אנחנו בנינו אותו.

חתונה

אחרי סיום הלימודים בשנת 1956 התגייסתי לצבא והשתחררתי ב-1958. בתקופה זו היה מפעל של עזרה לקיבוצים צעירים שנקראה שנת שרות שלישית. במסגרת השנה הזו הגעתי לקיבוץ בית ניר ושם הכרתי את משה בעלי (לעתיד). החתונה נערכה בבית ניר עם עוד שני זוגות, וחודש לאחר מכן התחתנו בעין המפרץ. החופה הייתה ברבנות בעכו והמסיבה הייתה בקיבוץ בשנת 1960. בחתונה היינו 7 זוגות, היו הרבה ריקודים והופעות. אחרי החתונה נסענו לטיול בארץ עם אחד הזוגות. בתקופה זו לא כל כך נתנו מתנות וגם המתנות שנתנו היו צנועות כמו הכיבוד בחתונה שהיה צנוע.

משפחה

כיום אני חיה בקיבוץ בית ניר. לצערי הרב בעלי נפטר לפני אחת עשרה שנה. יש לי שלושה בנים ועשרה נכדים. בן אחד ומשפחתו גרים איתי בקיבוץ.

אני גימלאית וחיי מלאים בפעילויות.

דיוקן – הקשר הישראלי

נולדתי בארץ, גדלתי ושרתי בצבא. ויחד עם חבריי הקמנו את קיבוץ בית ניר שבו אני חיה עם משפחתי.

הזוית האישית

סבתא רחל: נהניתי מאוד לספר לעדי על ילדותי, על נעוריי ועל הווי החיים שלנו כילדים בקיבוץ. אני מאחלת לעדידי שתדע ליהנות מילדותה, שתצבור הרבה חוויות ותכיר את משפחתה.

עדי: למדתי המון דברים שלא ידעתי לפני כן על סבתא, כמו על ילדותה ואיך היה לחיות כילדה בקיבוץ של פעם וכדומה… אני מאחלת לי ולסבתא המון שנים ביחד, שנמשיך להיות אחת עם השנייה כי זה הכי כיף בעולם.