מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מאז ועד היום

אני וסבתא 25.12.2017
סבתא ואמא
תולדות חיי וחיבורי לגולן

סבא וסבתא שלי הם סבים, "סבבה"

סבתא מספרת: "אני נולדתי כשנה לאחר השואה בפולין, שלאחר המלחמה .הורי שנפגשו כפליטי שואה ושאיבדו את מרבית משפחותיהם, חזרו למקום הולדתם לחפש בני משפחה , ובדרך זו נפגשו , והדבר הראשון שהיה להם חשוב היה לבנות משפחה . במשך שנתיים שהינו במחנות מעבר בגרמניה ובשנת 1949 עלינו לישראל. ושוב מגורים במעברות, בצריפים, בתנאי חיים קשים, אבל בארץ שלנו בין יהודים ללא מחנות,  ללא זוועות – שלנו. גרנו במספר יישובים, נתניה , עפולה, נשר, תל חנן, חיפה וזאת בגלל מקומות העבודה שלא היו קבועים והינו צריכים לעשות את המעברים הללו . המעברים האלו ודאי השפיעו עלי, כי לא יכולתי להיקשר למקום מסוים, לחברת ילדים מסוימת, אבל זה נראה היה לי שטבעי במסגרת החיים בה גדלתי. כל ימי אני ואחיותיי חיינו בצל השואה, דור שני קלאסי, עם כל המשמעיות הנלוות. בית עם זיכרונות קשים, שהיום עדיין טריים וכואבים, אווירה של עצב, חוסר שמחה, אסור היה לצחוק, האוכל שימש עניין עיקרי, הכל סבב סביב הישרדות פיזית וקשיים נפשיים.

ואנחנו ילדות !. אני חשתי באינסטינקטים של ילדה קטנה שקשה לי לחיות באווירה כזאת, מה עוד, שהכרתי ילדים אחרים ממשפחות אחרות ששם הדברים התנהלו לרוב בצורה אחרת, יותר "בריאה". לכן, מגיל קטן בחרתי להיות "צברית", לא לדבר יידיש כמעט, לא להיות בבית, להיות במסגרות אחרות כמו: תנועות נוער, מחנות עבודה בקיבוצים. הייתי מדברת עברית צברית, שרה שירי תנועה ומולדת, רוקדת ריקודי עם – הכל כדי להיות " אחרת"

הקשר של סבתא שלי לגולן

כשאומרים "הגולן" הסיטואציות הראשונות שלי הן הגולן של ימי ילדותי. גולן המאיים על יישובי עמק הירדן, התותחים, המקלטים ששם חיו רוב הילדים, הדייגים של הכנרת שאינם יכולים לדוג. ולאחר מכן מלחמת "שש הימים" שאני חיילת בצפת, החללים הרבים שנפלו על כבוש הרמה, הקרבות הקשים ולבסוף – הרמה שלנו. מאז הבנייה, הקמת הישובים ופריחת הגולן, אבל, גם אנדרטות רבות. וכמובן הדבר המשמעותי ביותר משפחתי במרום גולן, הבית שהקמנו והשורשים שהשרשנו במקום היפה הזה וביניהן המקסימה שלי, מיכל.

הזוית האישית

סבתא רבקה:

במשך השנים נולדו לי 6 נכדים, שהם כמובן, "הכי מקסימים בעולם"  והמילה "סבתא" הצליל הנפלא הזה "עושה לי את זה" תמיד. אין כמו הצליל הזה. (מסכימים איתי נכון). ואני, סבתא של מיכלי משתדלת להיות הסבתא הכי , הכי, הכי אוהבת, מחבקת, נותנת הכול ובגדול, מתמוגגת מנחת מכל זיק של סבתאות, מוכנה להתייצב לכל "צו שמונה " של כל נכד ונכדה. את האושר הנשקף מעניי אפשר לראות בכל תמונה שבה אני נמצאת עם הנכדים שלי. לסיום, אני סבתא, בלשון נכדי, אני סבתוש.

מיכל:

סבתי, סבתא ממש גזעית, קולית, "אין דברים כאלה" , נשמה, כפרה , בקיצו יש לי סבא וסבתא – סבים סבבה.

מילון

מעברה
מחנה עולים שבוא שיכנו את העולים החדשים שבאו בהמוניהם , לאחר השואה ועם הקמת המדינה

ציטוטים

”" והדבר הראשון שהיה חשוב להם , לניצולי השואה , היה לבנות משפחה חדשה".“