מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מאז ועד היום

סבתא לודמילה עם נכדתה לפני מספר שנים
סבתא לודמילה כשהייתה בת 20
סיפור חייה של סבתא לודמילה

זיכרונות מהילדות

שמי לודמילה, נולדתי בשנת 1945 בעיר פטרופבלובסק שנמצאת בצפון קזחסטן. היו לי 10 אחים ואחיות (אני הכי צעירה במשפחה) אך לצערי כל האחים שהיו לי נפטרו לפני שנולדתי ושתי האחיות שלי כבר התחתנו ולא גרו איתי בבית. לכן גרנו בבית אני, אמי ועוד 2 אחיות. אבא שלי היה במלחמת העולם השנייה, הוא היה בצבא של ברית המועצות ולחם נגד הנאצים. הוא נפצע במלחמה ולאחר כמה שנים נפטר (בגיל 47), אני הייתי רק בת 6.

בגיל 7 בערך, אני זוכרת שגרנו בבית קטן, אימא שלי ישנה במטבח ואני ושתי האחיות שנשארו לגור איתנו (אלה ונינה) ישנו בחדר נפרד. הבית היה קטן והיה עוני רב, למרות זאת הסתדרנו. אהבתי מאוד לשחק בחצר בלי נעליים, ככה כל החברות שלי היו עושות. היינו משחקות בהמון משחקי חברה. בחורף, הטמפרטורה שם הייתה יכולה להגיע למינוס 40 מעלות! במקרים כאלה היה מתבטל בית הספר וכולם היו הולכים לשחק בשלג.

בגיל 9 עברנו עם משפחתי לבירת קזחסטן, אלמטה, שם גרתי 40 שנה וצברתי המון חוויות. הייתי הולכת להמון חוגים, הייתי במקהלת בית ספר, בהתעמלות אמנותית, רקדתי, החלקתי על הקרח ואפילו שיחקתי כדורשת. גם נורא אהבתי ללמוד, כל המדע ריתק אותי ולא היו מקצועות ששנאתי! סיימתי את בית הספר בהצטיינות (מדליית כסף) ועד היום אני שומרת את המדליה שקיבלתי באותה התקופה.

הקמת משפחה

הכרתי את בעלי בעבודה, עבדנו ביחד במשך שלוש שנים כשהייתי בת 22, ולאחר שנתיים בשנת 1968 התחתנו. האירוע לא היה גדול, חגגנו רק עם המשפחה והחברים, האירוע זכור לי עד היום. בעלי היה אדם נורא מצחיק וחיובי, אהבתי אותו מאוד. בגיל 23 ילדתי את אבא שלך, אלכס, ובגיל 28 ילדתי את דוד שלך. הם היו ילדים שובבים וחמודים שאהבו נורא ללמוד ולשחק. כשבעלי היה בן 52 גילו לו בעיה בכליות, אחרי חודשיים וחצי של ניסיונות להצילו הוא נפטר בתאריך 9 לאוקטובר, שזה גם התאריך יום ההולדת של אימא שלך (אשתו של בני הגדול).

עלייה לארץ ישראל

בשנת 1995, כשהייתי בת 50, עליתי עם בני הקטן לישראל. בני הגדול כבר עלה לארץ שנה לפני, עם אשתו. התכוננתי לעלייה במשך שנתיים, למדתי באולפן לדבר עברית רק בשביל הרגע הזה. אני זוכרת את היום של העלייה כאילו זה היה אתמול, אני זוכרת את הריח של הים ואפילו את השיר "הבאנו שלום עליכם" שאז השמיעו. הרגשתי הרגשה נפלאה כיוון שגם בארץ קיבלו אותי בחום רב. התרגשתי נורא ואפילו בכיתי מאושר, אך ברגע הנפלא הזה היה גם רגע מר – בעלי ז"ל לא הצליח להגשים את חלומו – לעלות ארצה, הוא נפטר שנה לפני העלייה.

מאז שעלינו ארצה הכל היה טוב, נולדו לי חמישה נכדים מקסימים שטיפלתי בהם באהבה, עד היום ואני בטוחה שאם בעלי היה רואה את המשפחה במצבה עכשיו, הוא היה שמח וגאה, כי אני גאה.

הזוית האישית

סבתא לודמילה: נהניתי מאוד מהפעילות, היא חשובה בעיניי ומשמח שהנכדים והילדים זוכרים את השורשים שלהם.

הנכדה אליסה: שמחתי נורא לשמוע את סיפור החיים של סבתא שלי, התרגשתי מאוד וזכיתי לשמוע המון סיפורים מרתקים.

מילון

פטרופבלובסק
עיר בחלקה הצפוני של קזחסטן המונה כ-200,000 תושבים, משמשת כבירת מחוז צפון קזחסטן.

ציטוטים

”תמיד חלמתי לעלות לארץ ישראל והייתי מאושרת כשזה קרה“