מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מאז בית המקדש ועד היום

אבינועם עם חברי הקבוצה המתעדים
אבינועם עם בנות דודות
הרצף ההתיישבותי של הכוהנים בפקיעין מאז בית המקדש ועד היום

קוראים לי אבינועם, נולדתי בחדרה בשנת 1954. בן למשפחות מפקיעין: משפחת אבי – כהן, תומא. אלה ראשי תיבות של תורה וברכה משרתי אל שאינם ממשפחות הכהנים. בזמן חורבן בית הקדש השני על ידי הרומאים ברחו מירושלים, חיפשו מקום מקלט בגליל ומצאו את המקום האידאלי בהרי הגליל, סמוך לדרך הראשית, בין עכו לטבריה על ההר למעלה בתוך עמק, כאשר חמישה מעיינות מים נובעים באזור. כלומר, אזור מבודד לא נראה לעין, אך, ניתן לחיות בו כי יש שם שפע מים וניתן לגדל שם יבולים.

מצד אמי גם היא, צאצאית פקיעין, משפחת נקיבלי, אף היא מהמשפחות הוותיקות של פקיעין. סבי, הרב יוסף כהן תומא, היה הרב של פקיעין וראש הקהילה. הוא היה חכם מלומד שעסק מלבד לימודי התורה גם בקבלה. סבי מצד אמי, היה מורה הכפר. הישוב פקיעין הוקם על ידי היהודים שהגיעו מירושלים אך במהלך השנים הצטרפו לישוב נוצרים, דרוזים ואף, מעט מוסלמים.

במהלך השנים, עבר הישוב היהודי תקופות טובות ופחות טובות. כאשר עברו את העות'מאנים, את הסנג'וקים, את הצלבנים, הטורקים, האנגלים ובתקופה החדשה את מדינת ישראל. מעולם, גם בתקופות הקשות וכשהיה רעב ולא תמיד היה מה לאכול, לא חשבו היהודים לעזוב את פקיעין. בתקופות הקשות עזרו להם יהודים מהגולה, כמו משפחת הירש מארגנטינה, שאף עזרה להם ברכישת אדמות על מנת שיוכלו לעבוד את האדמה ולהתפרנס ממנה.

אבינועם בתקופת שירותו הצבאי

היהודים מפקיעין, רובם עסקו בחקלאות: גידלו זיתים, זרעו חיטה ושאר ירקות והתקיימו ממה שגידלו. חלק קטן עסק במסחר עם השכנים – לבנון, סוריה, עיראק וכך התקיימו עד למאורעות 1936-1937, כאשר קאוקג'י (היה מפקד צבאי ערבי) והכנופיות מדמשק, עיראק, לבנון ואף חלק מערביי הגליל הגיעו לגליל, וכיתרו את פקיעין שמטרתם הייתה לחסל את הישוב היהודי.

באותה תקופה, מאחר והקיום היה דחוק, חלק מהגברים בתקופת הבציר היו עוזבים את פקיעין, הולכים לזיכרון יעקוב ועובדים בבציר הענבים ובעשיית היין ביקב. חלקם, עבדו בבניית הגדר המפרידה על פי הסכם "סיקס פיקו" שחילקו את האזור בין הבריטים לצרפתים. הגדר נבנתה בלבנון ואבי, ז"ל, היה אחד מבוניה.

כך שהגיע קאוקג'י והכנופיות לפקיעין היו בה בעיקר נשים וילדים ומשפחת זנטי, היה יוסף זנטי, ואחיו עבדאללה (עובדיה). הכנופיות שהגיעו תפסו אותם, בנו מוקד גדול ורצו להעלותם במוקד אך, חיפשו את אביו שהיה בחופש בזמן זה והיה אף הוא בפקיעין. השכנים הדרוזים החביאו את אבי במרתף בתוך כד ענק של חיטה וכיסו מעליו בקש.

בינתיים, נשלחו שליחים לכפרים שבסביבה, חופש, בז'אן ועוד, והגיעו דרוזים מכל הסביבה לפקיעין. הם לא נתנו לקאוקג'י לפגוע ביהודי פקיעין והם הגיעו עמו להסכם שהיהודים יגורשו מפקיעין. הם ליוו אותם לנהריה שם יתאחדו עם הגברים שהגיעו מזיכרון יעקב ומאחר ולא ידעו מה לעשות איתם חילקו אותם בארץ לפי עיסוקם. משפחתי שהייתה חקלאית הועלתה לרכבת ומאז אנו בחדרה, מאחר וחדרה הייתה מושבה חקלאית אז.

אבינועם עם הנכדים

אבינועם מספר על משפחתו ביישוב היהודי בפקיעין

הזוית האישית

חברי הקבוצה: נהנינו מאוד מהמפגשים אתך אבינועם. היה מעניין מאוד לשמוע את הסיפור על הישוב היהודי בפקיעין שמשפחתך הייתה חלק ממנו .אתה איש מקסים ומצחיק ותמיד עוזר לכולם. מאחלים לך אריכות ימים.

אבינועם: נהניתי מאוד מהמפגשים אתכם, שיתוף הפעולה שלכם היה מדהים וחשתי שאתם צמאים לעוד מידע. אני שמח שסיפור משפחתי מפקיעין יופיע באתר בית התפוצות וישמש עדות חיה לדורות הבאים. אני מאחל לכם הצלחה בכל מה שתבחרו לעשות ובריאות טובה.

מילון

תומא
ראשי תיבות של תורה וברכה משרתי אל שאינם ממשפחות הכהנים .

ציטוטים

”הישוב היהודי פקיעין הוקם על ידי יהודים שהגיעו מירושלים. במרוצת השנים הצטרפו נוצרים ,דרוזים ומוסלמים.“