מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מאוקריאנה לישראל

סבתא מרים והנכדה נגה
סבתא מרים חירם
תולדות חייה של סבתא מרים

קוראים לי מרים חירם. שם המשפחה הקודם: סרברני. אני בת 73. נולדתי באוקראינה שהייתה חלק מברית המועצות לשעבר. הורי, ילידי פולין שעזבו הכל וברחו לרוסיה, עם פרוץ המלחמה. אני נשואה ויש לי 3 ילדים ו-6 נכדים. אני גרה ברמת השרון ולפני כ-12 שנה יצאתי לגמלאות ממשרד החינוך.
 
הילדות שלי לפני העלייה
נולדתי באמצע המלחמה. בכל שנות ילדותי נדדנו ממקום למקום, כדי לברוח מהגרמנים. החיים היו מאוד קשים: כפור עז ושלגים בחורף, רעב, מחלות קשות ועוני נורא. עד גיל 5, הייתי חולה מאוד ורעבה מאוד. הכיף הגדול שלי היה כשמישהו מבני המשפחה הביא לחם. לא ידעתי מה זה שוקולד, גלידה, משחקים, צעצועים.
 
לא היו לי אחים ולא חברים. רק עם תום המלחמה, כשהגענו למחנה עקורים בגרמניה, התחלנו בחיים נורמליים. לפני העלייה לארץ, אבא שלי, קיבל הצעת עבודה בקנדה, אבל אמא התעקשה והודיעה שהיא תגדל את הילדה שלה בישראל.
 
העלייה לישראל 
עלינו על האנייה הרעועה גלילה בצרפת. שטנו בתנאים קשים מאוד. בהפלגה הייתי חולה  והקאתי ללא הפסקה. כשהאנייה עגנה בנמל חיפה,  כולם שכחו מהצרות ובעיניים מבריקות מדמעות, שרו את התקווה. כשירדנו לנמל, קיבלו אותנו בארגזי תפוזים טריים- זה היה התפוז הטעים ביותר שאכלתי!
 
חוויות ראשונות בארץ: הבית הראשון שלנו בישראל היה אוהל במעברה ליד פרדס חנה. זה היה בתקופת החורף ועד מהרה האוהל שלנו היה מוצף ממי הגשמים. הימים הראשונים היו ימים של קור, גשמים עזים ובוץ בכל מקום. לאחר מספר חודשים קיבלנו בית ברמלה שהייתה עיר ערבית ותושביה ברחו משם במלחמת השחרור. זה היה בית אבן גדול ויפה.
 
קשיי הקליטה: כשהגעתי לארץ, דיברתי פולנית, גרמנית ורוסית. לא ידעתי אף מילה בעברית. אבל תוך כמה חודשים התחלתי לפטפט בעברית. מחוץ לבית לא הרשיתי להורים לדבר פולנית, שחס וחלילה ילדים לא יידעו שאני מדברת בשפות אחרות ושאני לא ילידת הארץ. עד שעלינו לארץ, קראו לי אמיליה סרברני, בנמל חיפה החליט הפקיד שיקראו לי מרים. בהתחלה הייתי ילדה בודדה ושקטה מאוד, עד שהגיעה חברה שלי שלמדנו יחד בבית הספר במחנה הפליטים בגרמניה. 
 
חיי החברה בארץ: עברו השנים, סיימתי את בית הספר היסודי ( פעם בית הספר היסודי היה מכיתה א-ח), את תיכון ברנר בפתח תקווה, הייתי חברה בתנועת הנוער העובד, שרתתי בצבא, למדתי באוניברסיטת תל -אביב ספרות עברית. היו לי הרבה חברים וחברות, העברית הפכה לשפה האהובה עלי, נהייתי תולעת ספרים, בעברית, כמובן. עם ההורים בבית המשכתי לדבר פולנית מעורבבת עם עברית. במשך הזמן, אף אחד מהחברים שלי לא ניחש אפילו שאני לא ילידת הארץ, ניצחתי בגדול.
 
איך הכרתי את סבא?
הייתי חיילת צעירה ובאחת השבתות, הלכתי לים בחוף תל- אביב. בעודי שוכבת על החוף, עבר לידי מכר של הוריי. אחרי שיחה קצרה, הוא הציע לי לבוא לביתו בתל- אביב, בשכונת הרכבת. שם פגשתי את אפרים, בחור צעיר, בלונדיני וקצין בצנחנים. הוא הזמין אותי לצאת איתו. אחרי כשלושה חודשים  הציע לי נישואין,  כמובן שהסכמתי ומאז אנחנו יחד כחמישים וארבע שנים. למשפחת חירם (פיחוטקה) נולדו שלושה ילדים מוצלחים: יעל הבכורה, נמרוד (בנימין- שנקרא על שם סבא שלו, שנרצח בשואה) ואיילה הקטנה.
 
רוב שנות נישואינו, סבא היה איש צבא, לוחם בצנחנים (הוא צנח צניחה קרבית במיתלה בסיני, במלחמת ששת הימים ובפעולות קרביות אחרות). רוב הזמן הוא לא היה בבית והילדים התגעגעו אליו מאוד. היינו שנה בשליחות בארצות הברית ושנה בקיבוץ כפר הנשיא בגליל.
 
אחרי מלחמת יום כיפור עברנו לבית חדש ויפה ברמת השרון. לאחר מכן שימש כראש מועצת רמת השרון 10 שנים.הנכדים שליהתברכתי בשישה נכדים מקסימים. אלה שמותיהם: יאיר וחנן ( הילדים של יעל בתי הבכורה)- יאיר הוא סטודנט בניו יורק הרחוקה וחנן הוא חייל קרבי בצנחנים. יונתן, ליאם ונגה ( הילדים של איילה בתי הקטנה ) יונתן בכיתה י', ליאם בכיתה ג' ונגה בכיתה ד'. אורה (הבת של נמרוד בנימין, האמצעי ) תינוקת מתוקה בת 2 וחצי, היא השעשוע של כל המשפחה. כל בני המשפחה מרבים להיפגש בשבתות ובחגים, בדרך כלל בביתנו ברמת השרון, נהנים ממאכלים טובים שבישלתי ואחר כך יושבים לקפה ולעוגות, משוחחים, צוחקים ומתחרים בחידון מהעיתון
 
משוב על תכנית קשר רב דורי
משוב של נגה:
"מאוד נהניתי לעבוד עם סבתא. במהלך הפרויקט למדתי המון על סבתא שלא ידעתי והיא לא ספרה לי. אני חושבת שהפרויקט חשוב לכולם ושכדאי לכולם לנסות אותו, כדי שילמדו על סבתא או סבא שלהם יותר. בשבילי הפרויקט היה מאוד כיף. היה מעניין לשמוע את הסיפורים של סבתא. אני חושבת שגם סבתא נהנתה. לפעמים היה קשה להתקדם בעבודה, אבל כשכתבנו, הקשבנו ובדרך צחקנו היה מאוד כיף לשתינו! 
במהלך הפרויקט הכרתי  גם עוד צדדים מעניינים של סבתא. אני ממליצה לכולם לעשות את הפרויקט!
 
משוב של סבתא:
הפרויקט של הקשר הרב דורי היה מרתק! נגה הובילה אותי ברזי המחשב והטכנולוגיה ואני גיליתי לה סיפורים של המשפחה, מהעבר הרחוק. המפגשים השבועיים (עם הכיבוד שהבאתי לנכדה הרעבה) היו נהדרים! היו גם קשיים בדרך אך הכל עבר בשלום. שמחתי לשתף את נגה בסיפורים שלי, ונהניתי מהקשר הנהדר ביננו. היא הביאה לי הרבה נחת ושמחה. נגה הייתה מוכנה להקשיב בעניין לסיפורים שסיפרתי על העלייה לארץ, קשיי הקליטה ועוד. אני גאה בנכדתי האהובה ומודה לבית ספר ויצמן ולמורה ליביה על הפרוייקט החשוב.
 
העשרה
 
תכנית הקשר הרב דורי, 2015
מורה מובילה לביאה צנגוט
מדריכה יישובית איילת שחק

מילון

מחנות עקורים
הפליטים היהודים שהתקבצו בארצות אירופה היו חסרי בית ולרוב גם כל רכושם נגזל בשואה. בעלות הברית הקימו למענם מחנות מיוחדים, בעיקר בגרמניה, באוסטריה ובאיטליה, שם הם חיו בצפיפות גדולה. 250,000 פליטים יהודים שכנו במחנות שניהל הג'וינט, חלקם בתוך מחנות הריכוז המשוחררים. בשטחי הכיבוש הסובייטי לא הוקמו מחנות נפרדים ליהודים, כי הסובייטים סירבו להכיר בכך שמצבם שונה ממצב שאר הפליטים

קרב המיתלה
קרב המיתלה היה קרב בין חטיבת הצנחנים לבין כוחות של צבא מצרים, שנערך במהלך מלחמת סיני ("מבצע קדש") במעבר אל-חיטאן שבמערב סיני ובסמוך לו. בקרב זה, שלא היה בו כל צורך מבצעי‏, נהרגו 38 לוחמים מחטיבת הצנחנים (ועוד ארבעה לוחמים מתו מפצעיהם מאוחר יותר)‏. בצד המצרי נהרגו כ-260 חיילים. הקרב החל ב-31 באוקטובר בשעות הצהריים, והסתיים ב-1 בנובמבר לפנות בוקר.

ציטוטים

”עד שעלינו לארץ, קראו לי אמיליה סרברני, בנמל חיפה החליט הפקיד שיקראו לי מרים“